תש"ה (1945) - רבי אברהם צבי שו...רבי אברהם צבי שורתש"ה (1945) - רבי אברהם צבי שורקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (2)
הראב"צ שור על הכותל - ציטוטים ומסמכים...
מנהגי אמירת תהלים ליד הכותל במהלך הדורות...
רבי אברהם צבי שור נשיא 'מחזיקי הדת' וראב"ד עדת החסידים בירושלים
תרכ"ט – ה' בסיון תש"ה
מתוך תצלום מכתב בכת''י אל הנציב הרברט סמואל, מכ"ו במנחם־אב תר"פ; מעדותו בפני "ועדת הכותל הבין לאומית" בשנת תר"צ (ע"פ עתון 'דאר היום'); מתוך פרוטוקול העדות הנ"ל בספר 'משפט הכותל', עמ' 69-70
מקדמת דנא היו ספסלים ליד הכותל עבור זקנים שבאו לשפוך שיחם ותפילתם, ויש לפעול להחזירם ולהעמיד מחיצה בין אנשים ונשים, ואף להקצות מקום מיוחד עבור הנשים בהמשכו הצפוני של הכותל – כראוי למקום מקוּדָש כזה
כאשר ימי השנה החדשה באים, ואנשים זקנים באים לפני "כותל המערבי" לשפוך שיחם ותפילתם, וקשה עליהם העמידה ברגלים. ובהיות מקדמת דנא היו שם ספסלים, ואחרי כן בטלו אותם... דברתי אודות זה עם השר... והבטיח אותי לפעול בענין זה...
נא לפעול שתהא איזו מחיצה בין האנשים והנשים הבאים שמה להתפלל[1]. הנה החצר הקרובה (מצפון ל'סמטת הכותל'), אשר עוד הכותל שמה משתרע, שמה יכולים להקציע מקום בעד הנשים.
מקוה אנכי שהוד מעלתו שיחי' יתבונן בהענינים הקדושים האלה בשים לב, כי אף בבית־הכנסת מפרישים מקום בעד הנשים לעצמן, ומכל שכן במקום מקוּדָש כזה;
השכינה שורה בכותל המערבי אשר אינו חרב לעולם, ולכן יש לדור בארץ ישראל גם בזמן שהר הבית חרב
[מתוך עדות הרב שור בפני "ועדת הכותל הבין לאומית" בשנת תר"צ]
לפי המדרש (שמות רבה ב, ב; ועוד) שורה בכותל המערבי השכינה... באחד מהשו"ת העתיקות ("אזור אליהו" סימן כ) נזכרת שאלה אם יש לדור בארץ ישראל, והתשובה היא כי מחמת זה שהשכינה לא זזה מהכותל המערבי, והכותל המערבי קיים, יש לדור בארץ ישראל...
ובמדרש אגדה אליהו רבה (ע"פ פרשה ל אות ו) מובא: "פעם הלך רבי להר הבית ומצאו חרב, ורק כותל אחד עמד. שאל: ומהו הכותל הזה? ונענה: זהו הכותל המערבי שאינו חרב לעולם, והשכינה לא זזה משם לעולם"...
קבוצות יהודים הולכות מעצמן לכותל, ולפעמים מכריזים הרבנים על תפילות מיוחדות בציבור... בדרך כלל קוראים בתהלים, ולפני המלחמה (עד תרע"ד) היתה "חברת תהלים" ליד הכותל (שהרב שור ארגן אותה);
המקום הקדוש שליד הכותל המערבי נאות ביותר בעולם לתפילה בכל זמן, והשכינה שורה שם תמיד גם כשאין 'מנין' מתפללים
הכותל המערבי מקום קדוש הוא שלא זזה שכינה ממנו (שמות רבה ב, ב; ועוד), הוא המקום הנאות ביותר בעולם לתפילה... הכניסה להר הבית היא עבירה גדולה, ותפילה ליד הכותל חשובה בכל זמן, כי במקום אחר אין השכינה שורה אלא במנין של מתפללים וליד הכותל השכינה שורה תמיד.
במקרים מיוחדים מכריזים הרבנים על תפילות ליד הכותל, כגון בימי צום מיוחדים, אבל בדרך כלל מצטרפים שם מניינים חופשיים (=ספונטניים).
[1] כעבור עשר שנים, בעדותו לפני "ועדת הכותל" (תר"צ), באר דבריו: "בקשתי מאת הנציב, כי מספר המבקרים ליד הכותל הולך ורב, וכי נחוצה מחיצה שתפריד בין גברים ונשים... בַּמכתב אל הנציב בקשתי כי המחיצה תוקם על ידי הממשלה [הבריטית] ולא על ידי היהודים עצמם, כי אחרת תהיינה הפרעות [מצד הערבים]". בתוך כך, הקריא עו"ד אליאש בפני הועדה את תשובת מזכיר הנציב סמואל: "אדוני הרב, נצטוויתי על ידי ה.מ. הנציב העליון להודיעו על קבלת מכתבו מכ"ו מנחם אב, בנוגע להמצאת הקמת אפשרות של מחיצה בין גברים ונשים ליד הכותל. הנני להודיע כי אין זה ענין אשר ה.מ. רוצה לעסוק בו, ומכתבו יִשַׁלָח למשרד הרבנות בירושלים, בצרוף בקשה כי הוא יאחז בפעולה הנחוצה". ולשאלת החוקר הערבי: "האם מעניין אותך כי תועמד שם מחיצה?", השיב הרב שור: "כשיש קהל רב, בודאי שהכרחי הוא להבדיל בין גברים ונשים".
[2] עוד כתב בספרו 'שביבי א"ש' חלק א, ירושלים תרצ"ה, הלכות נשיאת כפים, עמ' כד, לגבי נטילת ידי כהנים לפני עליתם לברך על הדוכן: "פה עיר־הקודש ירושלים תובב"א הוקבע המנהג בכל הבתי כנסיות, וגם אצל כותל קדשנו הכותל המערבי, ליטול ידיהם גם בשחרית (למרות שלא היה היסח דעת מאז נטילת הבוקר), ואפשר שהמנהג הוקבע מפני שחולצין מנעליהם כדי לעלות לדוכן ומפני שמנעליהם מהודקים ואי־אפשר להוציאם בלתי שיחלוץ אותם ביד, ובפרט הנעלים של האפנה החדשה, שגם של הגברים מקושרים בשרוכים, ונתחייב ממילא בנטילת־ידים".
מציג פריט: - מתוך 2
הראב"צ שור על הכותל - ציטוטים ומסמכים
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי | אוסף הספריה הלאומית, ירושלים
מנהגי אמירת תהלים ליד הכותל במהלך הדורות
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי | אוסף הספריה הלאומית, ירושלים
רבי אברהם צבי שור
נשיא 'מחזיקי הדת' וראב"ד עדת החסידים בירושלים
תרכ"ט – ה' בסיון תש"ה
מתוך תצלום מכתב בכת''י אל הנציב הרברט סמואל, מכ"ו במנחם־אב תר"פ; מעדותו בפני "ועדת הכותל הבין לאומית" בשנת תר"צ (ע"פ עתון 'דאר היום'); מתוך פרוטוקול העדות הנ"ל בספר 'משפט הכותל', עמ' 69-70
מקדמת דנא היו ספסלים ליד הכותל עבור זקנים שבאו לשפוך שיחם ותפילתם, ויש לפעול להחזירם ולהעמיד מחיצה בין אנשים ונשים, ואף להקצות מקום מיוחד עבור הנשים בהמשכו הצפוני של הכותל – כראוי למקום מקוּדָש כזה
כאשר ימי השנה החדשה באים, ואנשים זקנים באים לפני "כותל המערבי" לשפוך שיחם ותפילתם, וקשה עליהם העמידה ברגלים. ובהיות מקדמת דנא היו שם ספסלים, ואחרי כן בטלו אותם... דברתי אודות זה עם השר... והבטיח אותי לפעול בענין זה...
נא לפעול שתהא איזו מחיצה בין האנשים והנשים הבאים שמה להתפלל[1]. הנה החצר הקרובה (מצפון ל'סמטת הכותל'), אשר עוד הכותל שמה משתרע, שמה יכולים להקציע מקום בעד הנשים.
מקוה אנכי שהוד מעלתו שיחי' יתבונן בהענינים הקדושים האלה בשים לב, כי אף בבית־הכנסת מפרישים מקום בעד הנשים לעצמן, ומכל שכן במקום מקוּדָש כזה;
השכינה שורה בכותל המערבי אשר אינו חרב לעולם, ולכן יש לדור בארץ ישראל גם בזמן שהר הבית חרב
[מתוך עדות הרב שור בפני "ועדת הכותל הבין לאומית" בשנת תר"צ]
לפי המדרש (שמות רבה ב, ב; ועוד) שורה בכותל המערבי השכינה... באחד מהשו"ת העתיקות ("אזור אליהו" סימן כ) נזכרת שאלה אם יש לדור בארץ ישראל, והתשובה היא כי מחמת זה שהשכינה לא זזה מהכותל המערבי, והכותל המערבי קיים, יש לדור בארץ ישראל...
ובמדרש אגדה אליהו רבה (ע"פ פרשה ל אות ו) מובא: "פעם הלך רבי להר הבית ומצאו חרב, ורק כותל אחד עמד. שאל: ומהו הכותל הזה? ונענה: זהו הכותל המערבי שאינו חרב לעולם, והשכינה לא זזה משם לעולם"...
קבוצות יהודים הולכות מעצמן לכותל, ולפעמים מכריזים הרבנים על תפילות מיוחדות בציבור... בדרך כלל קוראים בתהלים, ולפני המלחמה (עד תרע"ד) היתה "חברת תהלים" ליד הכותל (שהרב שור ארגן אותה);
המקום הקדוש שליד הכותל המערבי נאות ביותר בעולם לתפילה בכל זמן, והשכינה שורה שם תמיד גם כשאין 'מנין' מתפללים
הכותל המערבי מקום קדוש הוא שלא זזה שכינה ממנו (שמות רבה ב, ב; ועוד), הוא המקום הנאות ביותר בעולם לתפילה... הכניסה להר הבית היא עבירה גדולה, ותפילה ליד הכותל חשובה בכל זמן, כי במקום אחר אין השכינה שורה אלא במנין של מתפללים וליד הכותל השכינה שורה תמיד.
במקרים מיוחדים מכריזים הרבנים על תפילות ליד הכותל, כגון בימי צום מיוחדים, אבל בדרך כלל מצטרפים שם מניינים חופשיים (=ספונטניים).
[2]
________________________
[1] כעבור עשר שנים, בעדותו לפני "ועדת הכותל" (תר"צ), באר דבריו: "בקשתי מאת הנציב, כי מספר המבקרים ליד הכותל הולך ורב, וכי נחוצה מחיצה שתפריד בין גברים ונשים... בַּמכתב אל הנציב בקשתי כי המחיצה תוקם על ידי הממשלה [הבריטית] ולא על ידי היהודים עצמם, כי אחרת תהיינה הפרעות [מצד הערבים]". בתוך כך, הקריא עו"ד אליאש בפני הועדה את תשובת מזכיר הנציב סמואל: "אדוני הרב, נצטוויתי על ידי ה.מ. הנציב העליון להודיעו על קבלת מכתבו מכ"ו מנחם אב, בנוגע להמצאת הקמת אפשרות של מחיצה בין גברים ונשים ליד הכותל. הנני להודיע כי אין זה ענין אשר ה.מ. רוצה לעסוק בו, ומכתבו יִשַׁלָח למשרד הרבנות בירושלים, בצרוף בקשה כי הוא יאחז בפעולה הנחוצה". ולשאלת החוקר הערבי: "האם מעניין אותך כי תועמד שם מחיצה?", השיב הרב שור: "כשיש קהל רב, בודאי שהכרחי הוא להבדיל בין גברים ונשים".
[2] עוד כתב בספרו 'שביבי א"ש' חלק א, ירושלים תרצ"ה, הלכות נשיאת כפים, עמ' כד, לגבי נטילת ידי כהנים לפני עליתם לברך על הדוכן: "פה עיר־הקודש ירושלים תובב"א הוקבע המנהג בכל הבתי כנסיות, וגם אצל כותל קדשנו הכותל המערבי, ליטול ידיהם גם בשחרית (למרות שלא היה היסח דעת מאז נטילת הבוקר), ואפשר שהמנהג הוקבע מפני שחולצין מנעליהם כדי לעלות לדוכן ומפני שמנעליהם מהודקים ואי־אפשר להוציאם בלתי שיחלוץ אותם ביד, ובפרט הנעלים של האפנה החדשה, שגם של הגברים מקושרים בשרוכים, ונתחייב ממילא בנטילת־ידים".