ת"י (1650) - רבי משה פוריית...רבי משה פורייתת"י (1650) - רבי משה פורייתקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (1)
מנהגי אמירת תהלים ליד הכותל במהלך הדורות...
רבי משה בן ישראל נפתלי הירש פוריית מפראג צאצא למשפחת השל"ה נלב"ע לערך ת"מ
תאור מסע בסביבות שנת ת"י
בית המקדש נקרא "שער השמים", שמשם כל התפילות עולות השמימה, ואף כשהוא חרב השכינה לא זזה מכותל מערבי
שמו של בית המקדש היה "שער השמים"... [ו]אף על פי שבית המקדש חרב בעוונות הרבים, מעולם לא זזה השכינה מכותל המערבי (תנחומא שמות, י)... ופירש רש"י ז"ל בדרך הפשט את הפסוק (בראשית כח, יז): "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" - מקום תפילה לעלות תפילתם השמימה. כלומר - בית המקדש הוא מקום התפילות, שמשם כל התפילות עולות להקב"ה. ומדרשו - שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה;
מקום המקדש מוקף בחומה גבוהה ובה י"ב שערים וליהודים אסורה הכניסה שמה, ואף שמותרים לבקר מצדו החיצוני ליד הכותל המערבי – אנו עומדים ומתפללים במרחק מה מהכותל מפני קדושת השכינה השורה בו (ונוהג שם סדר תפילה מיוחד)
ירושלים על ראש ההר, והרים גבוהים יותר סביב לה. וירושלים עיר גדולה מוקפת חומה עבה גבוהה... מקום בית המקדש בפינת הר המוריה מול הר הזיתים, ולפנים מן החומה... שנים עשר שערים למקום המקדש, ושנַיִם מהם סתומים (שערי הרחמים). ליהודי אסורה הכניסה למקום בו עמד בית המקדש. בו במקום נמצא הכותל המערבי, וליהודים מותר לבקר שם מן הצד החיצוני של המקום, ולא מן הצד הפנימי. בכל זאת, אנו עומדים ומתפללים במרחק מה מן הכותל המערבי, כי מפני הקדושה אין אנו מתקרבים לכותל המערבי;
בכל יום שני וחמישי אחרי תפילת שחרית, ובכל שבת ויום טוב אחרי מנחה, הולכים למקום שממול כותל המערבי ומתפללים שם תחת כיפת השמים, כי לכותל המערבי גופא אין אנו הולכים מפני הקדושה... [כי] לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי (תנחומא שמות, י). וכל אחד מברך ב"מי שברך" את האנשים הקרובים ללבו, ושגמלוהו כל טוב ועתידים לגמלהו כל טוב. ונודרים צדקה למענם.
וזה סדר התפילות שמתפללים בכותל המערבי: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" עד ענני באמת ישעך", והמזמורים קכב, קלב ו-קלג (בתהלים), וקוראים פרשת עקדת יצחק (בראשית כב) בטעמי המקרא, ואחר כך אומרים (הנוסח בעברית במקור): "זכור את המעמד הגדול שהיה במקום הקדוש הזה - אברהם אבינו שהיה בשר ודם כמונו, וכבש את יצרו ומדת חסדו, ופשט ידו לשחוט את בנו יחידו לקיים כאשר ציוית לו. ואתה ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך מעל בניך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת החסד והרחמים לפנים משורת הדין, ותציל עמך ישראל מכל פגע ותקלה וסיבת (אצ"ל: וחליים) רעים שהם בעולם, כי די לנו בשיפלותנו ובגלותנו, שאנחנו בעוונותינו מפוזרים בארבע פינות העולם, והבית הגדול והקדוש חרב בעוונינו, ועיר קדשך חרבה עבור חטאותינו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתמחול ותסלח על כל רוע מעשינו, ותבנה ירושלים עיר הקדש, ונדחי ישראל יכנס, והבית הגדול והקדוש תבנה במהרה בימינו ותתגדל כבודו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם". "אנא בכח" וכו', "ברוך שם" וכו', מזמור קכו, "רבי חנניא בן עקשיא אומר" וכו', עלינו, קדיש יתום. ביום שאומרים בו תחינה מוסיפים: "זכור ה' מה היה לנו אוי" עד סוף הקינה;
ירושלים היא העקרית שבערי ישראל, בה עולות כל התפילות לקב"ה והשכינה שורה בה בכותל המערבי
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טו, ז), ופירש רש"י ז"ל בדרך פשט: שעריך - עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת... ויש לומר לפי הפשט "שעריך" זוהי ירושלים, כי ירושלים "שער השמים" היא, כי מכאן כל התפילות עולות השמימה להקב"ה, כמו שכתבתי (לעיל), וכוונת רש"י ז"ל "עניי עירך קודמין" - עניי ירושלים, שהקב"ה נותן לך, הם קודמין לעניי עיר אחרת, כדאיתא גם בגמרא (עיין ספרי דברים שם, קלג), שכל חוצה לארץ מחוייב לפרנס עניי ארץ ישראל. ואם תאמר [הרי] "שעריך" לשון רבים, ולמה לא כתוב: "כי יהיה בך אביון בעירך בארצך"? ויש לומר, "שעריך" בא לכלול כל הערים שבארץ ישראל[1], ולמה פירשתי "שעריך" - ירושלים? משום שירושלים עיקר ערי ארץ ישראל הוא, ועיקר הערים היתה ועיקר עוד היום בארץ ישראל. ועוד, משום שכל התפילות עולות כאן להקב"ה, ומשום שהשכינה עוד שרויה בכותל המערבי, כאמור לעיל.
מקור: 'דרכי ציון' [נדפס ביידיש בשנת ת"י, תורגם על ידי י.ד. וילהלם] נדפס ב'מסעות ארץ ישראל', א. יערי ת"א תש"ו, מסע טו עמודים 270-272; 283-284; 296; 297-298
[1] וכן כתב בהמשך: "פסק כזה שלח מארץ ישראל לחוצה לארץ קרובי ה"ה הגדול החסיד מרנא ורבנא, שהיה נשיא בארץ ישראל, מוהר"ר ישעיה הלוי ז"ל הורוויץ, שהיה אב"ד בק"ק פראג המעוטרה, והוא פסק על פי הרבה מקומות שבגמרא ובמדרשים ובדינים, ש'עניי עירך' פירושו עניי ארץ ישראל".
מציג פריט: - מתוך 1
מנהגי אמירת תהלים ליד הכותל במהלך הדורות
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי ; הספריה הלאומית, ירושלים
רבי משה בן ישראל נפתלי הירש פוריית מפראג
צאצא למשפחת השל"ה
נלב"ע לערך ת"מ
תאור מסע בסביבות שנת ת"י
בית המקדש נקרא "שער השמים", שמשם כל התפילות עולות השמימה, ואף כשהוא חרב השכינה לא זזה מכותל מערבי
שמו של בית המקדש היה "שער השמים"... [ו]אף על פי שבית המקדש חרב בעוונות הרבים, מעולם לא זזה השכינה מכותל המערבי (תנחומא שמות, י)... ופירש רש"י ז"ל בדרך הפשט את הפסוק (בראשית כח, יז): "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" - מקום תפילה לעלות תפילתם השמימה. כלומר - בית המקדש הוא מקום התפילות, שמשם כל התפילות עולות להקב"ה. ומדרשו - שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה;
מקום המקדש מוקף בחומה גבוהה ובה י"ב שערים וליהודים אסורה הכניסה שמה,
ואף שמותרים לבקר מצדו החיצוני ליד הכותל המערבי – אנו עומדים ומתפללים במרחק מה מהכותל מפני קדושת השכינה השורה בו (ונוהג שם סדר תפילה מיוחד)
ירושלים על ראש ההר, והרים גבוהים יותר סביב לה. וירושלים עיר גדולה מוקפת חומה עבה גבוהה... מקום בית המקדש בפינת הר המוריה מול הר הזיתים, ולפנים מן החומה... שנים עשר שערים למקום המקדש, ושנַיִם מהם סתומים (שערי הרחמים). ליהודי אסורה הכניסה למקום בו עמד בית המקדש. בו במקום נמצא הכותל המערבי, וליהודים מותר לבקר שם מן הצד החיצוני של המקום, ולא מן הצד הפנימי. בכל זאת, אנו עומדים ומתפללים במרחק מה מן הכותל המערבי, כי מפני הקדושה אין אנו מתקרבים לכותל המערבי;
בכל יום שני וחמישי אחרי תפילת שחרית, ובכל שבת ויום טוב אחרי מנחה, הולכים למקום שממול כותל המערבי ומתפללים שם תחת כיפת השמים, כי לכותל המערבי גופא אין אנו הולכים מפני הקדושה... [כי] לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי (תנחומא שמות, י). וכל אחד מברך ב"מי שברך" את האנשים הקרובים ללבו, ושגמלוהו כל טוב ועתידים לגמלהו כל טוב. ונודרים צדקה למענם.
וזה סדר התפילות שמתפללים בכותל המערבי:
"ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" עד ענני באמת ישעך", והמזמורים קכב, קלב ו-קלג (בתהלים), וקוראים פרשת עקדת יצחק (בראשית כב) בטעמי המקרא, ואחר כך אומרים (הנוסח בעברית במקור):
"זכור את המעמד הגדול שהיה במקום הקדוש הזה - אברהם אבינו שהיה בשר ודם כמונו, וכבש את יצרו ומדת חסדו, ופשט ידו לשחוט את בנו יחידו לקיים כאשר ציוית לו. ואתה ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך מעל בניך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת החסד והרחמים לפנים משורת הדין, ותציל עמך ישראל מכל פגע ותקלה וסיבת (אצ"ל: וחליים) רעים שהם בעולם, כי די לנו בשיפלותנו ובגלותנו, שאנחנו בעוונותינו מפוזרים בארבע פינות העולם, והבית הגדול והקדוש חרב בעוונינו, ועיר קדשך חרבה עבור חטאותינו. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתמחול ותסלח על כל רוע מעשינו, ותבנה ירושלים עיר הקדש, ונדחי ישראל יכנס, והבית הגדול והקדוש תבנה במהרה בימינו ותתגדל כבודו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם". "אנא בכח" וכו', "ברוך שם" וכו', מזמור קכו, "רבי חנניא בן עקשיא אומר" וכו', עלינו, קדיש יתום. ביום שאומרים בו תחינה מוסיפים: "זכור ה' מה היה לנו אוי" עד סוף הקינה;
ירושלים היא העקרית שבערי ישראל,
בה עולות כל התפילות לקב"ה והשכינה שורה בה בכותל המערבי
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טו, ז), ופירש רש"י ז"ל בדרך פשט: שעריך - עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת... ויש לומר לפי הפשט "שעריך" זוהי ירושלים, כי ירושלים "שער השמים" היא, כי מכאן כל התפילות עולות השמימה להקב"ה, כמו שכתבתי (לעיל), וכוונת רש"י ז"ל "עניי עירך קודמין" - עניי ירושלים, שהקב"ה נותן לך, הם קודמין לעניי עיר אחרת, כדאיתא גם בגמרא (עיין ספרי דברים שם, קלג), שכל חוצה לארץ מחוייב לפרנס עניי ארץ ישראל.
ואם תאמר [הרי] "שעריך" לשון רבים, ולמה לא כתוב: "כי יהיה בך אביון בעירך בארצך"? ויש לומר, "שעריך" בא לכלול כל הערים שבארץ ישראל[1], ולמה פירשתי "שעריך" - ירושלים? משום שירושלים עיקר ערי ארץ ישראל הוא, ועיקר הערים היתה ועיקר עוד היום בארץ ישראל. ועוד, משום שכל התפילות עולות כאן להקב"ה, ומשום שהשכינה עוד שרויה בכותל המערבי, כאמור לעיל.
מקור:
'דרכי ציון' [נדפס ביידיש בשנת ת"י, תורגם על ידי י.ד. וילהלם]
נדפס ב'מסעות ארץ ישראל', א. יערי ת"א תש"ו, מסע טו
עמודים 270-272; 283-284; 296; 297-298
______________________________________________________________
[1] וכן כתב בהמשך: "פסק כזה שלח מארץ ישראל לחוצה לארץ קרובי ה"ה הגדול החסיד מרנא ורבנא, שהיה נשיא בארץ ישראל, מוהר"ר ישעיה הלוי ז"ל הורוויץ, שהיה אב"ד בק"ק פראג המעוטרה, והוא פסק על פי הרבה מקומות שבגמרא ובמדרשים ובדינים, ש'עניי עירך' פירושו עניי ארץ ישראל".