מתוך אגרת אל רבי מנחם־מענדל מקאסוב[2] (בערך משנת תק"פ), במאסף לתורת החסידות 'שפתי צדיקים' קובץ ד תשנ"ב, עמ' ס
זכיתי להתפלל כמה פעמים אצל כותל מערבי, ובכל ערב־שבת אחר חצות היום מתקבצות הנשמות הקדושות לכותל המערבי ומשם עולה כל אחת למקומה
תודה־לאל אתנו החיים והשלום... ונזכה לראות בפנים שוחקות ובפנים מסבירות במהרה־בימינו, בארץ חיים, שהוא נוכח ירושלים עיר־הקודש שער השמים, אמן כן יהי רצון.
הנה גי"ק (=גליון יד קדשו) הגיעני, ומנחתו הטהורה... ונתתי שמחה בלבי על שזכיתי להיות במחשבתו הטהורה, אינהו מהתם ואנן מהכא (=הם משם, מקאסוב, ואנחנו מכאן, מטבריה), ובעזרת־ה' אשתקד זכיתי לעלות לירושלים עיר־הקודש תוב"ב, וזכיתי לגנדר בעפרה ולנשק רגבי חורבותיה (ע"פ כתובות קיב, ב), וזכיתי להתפלל אצל כותל מערבי ממש, ורשמתי שמו הקדוש על כותל מערבי[3]...
וישבנו שם ג' שבועות, וחג השבועות. והמנהג של אנשי ירושלים, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים לכותל מערבי וגומרים שם תהלים, ואומרים "ומפני חטאינו" בדמעות שליש, ואי־אפשר לסבול גודל הבכי.
ושאלתי את פי החסיד המקובל מו"ה אברהם הספרדי[4] למה דווקא בערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים? והשיב לי שכך קבלה מן האר"י ז"ל, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הוא [זמן] עליות הנשמות הקדושות, וכל הנשמות הקדושות מתקבצות שם לכותל המערבי, ומשם עולה כל אחת־ואחת למקומה הראוי לה.
ואני התפללתי שם המוספין של שבת־קודש, ומוסף של חג השבועות, וגם בימות החול התפללתי שם כמה פעמים.
_______________________________________________
[1]ר' אברהם פרץ - בן מרת רייזל, וכנראה מצד אביו צאצא לרבי צבי העלמאן ב"ר חיים מוורמייזא. היה אדם בעל מדרגה, ממקורבי ה"חוזה" מלובלין ו"בעל תוקע" בבית מדרשו. ר' פרץ עלה לארץ־ישראל מזלאטשוב בשנת תקע"ז, והיה מנכבדי טבריה. נכדו ר' שמואל העליר, היה רבה של צפת (ע"פ הרב ד"ר יחיאל גולדהבר, וע"פ דור אמיתי באתר "עכשיו דורי").
[2]רבי מנחם מענדל הגר מקוסוב - מכונה גם על שם ספרו בעל ה"אהבת שלום". נולד בשנת תקכ"ח לתלמיד הבעש"ט רבי יעקב קופיל חסיד. רבי מנחם מנדל שקד רוב ימיו על לימוד התורה ועסק במסחר בצמצום כדי פרנסתו. ייסד את שושלת חסידות קוסוב, שם כהן כרב הקהילה עד אחרית ימיו, והיה למורה דרכם של אלפי חסידים. ממנו נמשכה שושלת האדמור"ים ממשפחת הגר, ובכללם אדמור"י חסידות ויז'ניץ, סערט ויז'ניץ ועוד. ממקום כהונתו בקוסוב טרח לסייע לפרנסת רבים מיושבי ארץ ישראל, וכן נחקק על מצבתו: "מחזק יד יושבי ארץ־הקודש". נלב"ע בי"ז בחשון תקפ"ו ונטמן בקוסוב.
[3] כמנהג טעות של תיירים באותם ימים (נזכר למשל על ידי החוקר זאב וילנאי ב'ירושלים העיר העתיקה' כרך א, הוצ' אחיעבר תשל"א, עמ' 312), וכבר מחו על כך גדולי הפוסקים ובטלוהו. להרחבה ראו בנספח מצורף.
[4] אולי הוא רבי חיים אברהם גאגין, מכונה גם האג"ן, מקובל וחסיד מפורסם מגדולי ירושלים באותם ימים (נלב"ע כ' באייר תר"ח), כיהן כראש ישיבת המקובלים 'בית אל' החל משנת תקפ"ז, ובשנת תר"ב נתמנה לחכם־באשי וראשון־לציון. או שהכוונה ל"הרב החסיד הראב"ד", הוא רבי אברהם בכ"ר דוד מאג'ר, שיש שכתבו שהוא אשר כיהן מתקפ"ז עד תקצ"ד בראשות ישיבת המקובלים 'בית אל' (הקדמה לכוונות ר"ה בסידור היר"א ח"ג עמ' רמג), סבו של רבי ששון בכ"ר משה פריסייאדו שעמד אף הוא בראשות הישיבה משנת תרמ"ג.
מציג פריט: - מתוך 2
כתיבת שמות וחריטה על הכותל המערבי - סקירה היסטורית
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי | עיונים
מנהגי אמירת תהלים ליד הכותל במהלך הדורות
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי ; הספריה הלאומית, ירושלים
ר' אברהם פרץ מטבריה[1]
עלה לארץ־ישראל מזלאטשוב בשנת תקע"ז
מתוך אגרת אל רבי מנחם־מענדל מקאסוב[2] (בערך משנת תק"פ), במאסף לתורת החסידות 'שפתי צדיקים' קובץ ד תשנ"ב, עמ' ס
זכיתי להתפלל כמה פעמים אצל כותל מערבי, ובכל ערב־שבת אחר חצות היום מתקבצות הנשמות הקדושות לכותל המערבי ומשם עולה כל אחת למקומה
תודה־לאל אתנו החיים והשלום... ונזכה לראות בפנים שוחקות ובפנים מסבירות במהרה־בימינו, בארץ חיים, שהוא נוכח ירושלים עיר־הקודש שער השמים, אמן כן יהי רצון.
הנה גי"ק (=גליון יד קדשו) הגיעני, ומנחתו הטהורה... ונתתי שמחה בלבי על שזכיתי להיות במחשבתו הטהורה, אינהו מהתם ואנן מהכא (=הם משם, מקאסוב, ואנחנו מכאן, מטבריה), ובעזרת־ה' אשתקד זכיתי לעלות לירושלים עיר־הקודש תוב"ב, וזכיתי לגנדר בעפרה ולנשק רגבי חורבותיה (ע"פ כתובות קיב, ב), וזכיתי להתפלל אצל כותל מערבי ממש, ורשמתי שמו הקדוש על כותל מערבי[3]...
וישבנו שם ג' שבועות, וחג השבועות. והמנהג של אנשי ירושלים, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים לכותל מערבי וגומרים שם תהלים, ואומרים "ומפני חטאינו" בדמעות שליש, ואי־אפשר לסבול גודל הבכי.
ושאלתי את פי החסיד המקובל מו"ה אברהם הספרדי[4] למה דווקא בערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים? והשיב לי שכך קבלה מן האר"י ז"ל, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הוא [זמן] עליות הנשמות הקדושות, וכל הנשמות הקדושות מתקבצות שם לכותל המערבי, ומשם עולה כל אחת־ואחת למקומה הראוי לה.
ואני התפללתי שם המוספין של שבת־קודש, ומוסף של חג השבועות, וגם בימות החול התפללתי שם כמה פעמים.
_______________________________________________
[1]ר' אברהם פרץ - בן מרת רייזל, וכנראה מצד אביו צאצא לרבי צבי העלמאן ב"ר חיים מוורמייזא. היה אדם בעל מדרגה, ממקורבי ה"חוזה" מלובלין ו"בעל תוקע" בבית מדרשו. ר' פרץ עלה לארץ־ישראל מזלאטשוב בשנת תקע"ז, והיה מנכבדי טבריה. נכדו ר' שמואל העליר, היה רבה של צפת (ע"פ הרב ד"ר יחיאל גולדהבר, וע"פ דור אמיתי באתר "עכשיו דורי").
[2] רבי מנחם מענדל הגר מקוסוב - מכונה גם על שם ספרו בעל ה"אהבת שלום". נולד בשנת תקכ"ח לתלמיד הבעש"ט רבי יעקב קופיל חסיד. רבי מנחם מנדל שקד רוב ימיו על לימוד התורה ועסק במסחר בצמצום כדי פרנסתו. ייסד את שושלת חסידות קוסוב, שם כהן כרב הקהילה עד אחרית ימיו, והיה למורה דרכם של אלפי חסידים. ממנו נמשכה שושלת האדמור"ים ממשפחת הגר, ובכללם אדמור"י חסידות ויז'ניץ, סערט ויז'ניץ ועוד. ממקום כהונתו בקוסוב טרח לסייע לפרנסת רבים מיושבי ארץ ישראל, וכן נחקק על מצבתו: "מחזק יד יושבי ארץ־הקודש". נלב"ע בי"ז בחשון תקפ"ו ונטמן בקוסוב.
[3] כמנהג טעות של תיירים באותם ימים (נזכר למשל על ידי החוקר זאב וילנאי ב'ירושלים העיר העתיקה' כרך א, הוצ' אחיעבר תשל"א, עמ' 312), וכבר מחו על כך גדולי הפוסקים ובטלוהו. להרחבה ראו בנספח מצורף.
[4] אולי הוא רבי חיים אברהם גאגין, מכונה גם האג"ן, מקובל וחסיד מפורסם מגדולי ירושלים באותם ימים (נלב"ע כ' באייר תר"ח), כיהן כראש ישיבת המקובלים 'בית אל' החל משנת תקפ"ז, ובשנת תר"ב נתמנה לחכם־באשי וראשון־לציון. או שהכוונה ל"הרב החסיד הראב"ד", הוא רבי אברהם בכ"ר דוד מאג'ר, שיש שכתבו שהוא אשר כיהן מתקפ"ז עד תקצ"ד בראשות ישיבת המקובלים 'בית אל' (הקדמה לכוונות ר"ה בסידור היר"א ח"ג עמ' רמג), סבו של רבי ששון בכ"ר משה פריסייאדו שעמד אף הוא בראשות הישיבה משנת תרמ"ג.