הרדב"ז > רבי דוד בן זמרא
נולד בסביבות שנת ר"מ – נלב"ע בכ"א בחשון בסביבות שנת של"ב

השכינה לא זזה מכותל המערבי מפני שנשבע לו הקב"ה שלא יחרב לעולם, ולכן לא נפל ועדיין הוא קיים ועומד

"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט)...[1] ושכינה לא זזה מכותל מערבי (ע"פ שמות רבה ב, ב), וכן אמרו במדרש (ע"פ במדבר רבה יא, ב, ושיר־השירים רבה ב, כב): "אַחַר כָּתְלֵנוּ" – זה כותל מערבי של בית־המקדש, למה? שנשבע לו הקב"ה שלא יחרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם, עד שיחדשם הקב"ה. עד־כאן. ומפני השבועה זו לא נופל כותל מערבי כשאר כותלים, ועדיין הוא קיים – "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד". כבר ידעת פירוש מילת 'זה', מלשון 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ' (שמות טו, ב), ועולה י"ב (בגימטריה) כנגד י"ב הויות שהשם מתגלגל בהם, ונקראו י"ב שבטי ישראל סבא, ושבטי י־ה;

גם כשהבית חרב ונסתלקה השכינה יש להתפלל לכיון קודש־הקדשים העומד בקדושתו העליונה, ואפילו יצויר שנקלע ממזרח לכותל המערבי של הר הבית אין לחשוש מהפניית גבו לשכינה השורה בכותל, משום שהשכינה שלא זזה מכותל מערבי חופפת עליו מלמעלה, ובאמת השכינה בכל מקום

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאנסוהו ליכנס לבית־המקדש [=להר הבית[2]] לעשות איזו מלאכה, והגיע זמן תפלה ונמצא עומד בין כותל־מערבי ובית קדש־הקדשים, כיון שאמרו ז"ל (שמות רבה ב, ב): "לא זזה שכינה מכותל מערבי" ומקום בית קדש־הקדשים אין שם שכינה[3], לאי זה צד יהפוך פניו?

תשובה: דרוש וקבל שכר יש בתשובה זו[4], מכל־מקום דעתי היא שיהפוך פניו אל קדש־הקדשים ככל שאר המתפללים [-מכל העולם], כי אף על פי שאמרו (שמות רבה ב, ב): "לא זזה שכינה מכותל מערבי", ראש הכותל גבוה כמה אמות נמצא שהיא [-השכינה] חולקת רשות לעצמה ואף על פי שיהיו אחוריו אל הכותל לית לן בה, ומקום בית קדש־הקדשים אפילו בחרבנו בקדושתו הוא עומד[5]. ותו, דהא אמרינן נמי "שכינה בכל מקום"[6].

טעם נוסף: השכינה נסתלקה מכל שטח הר הבית מפני טומאת הגויים,
 ובכל זאת הכותל המערבי לא חרב לעולם מפני שמקומו מכוון כנגד השכינה שבמערב העולם העליון

ותו, דלא אוכל לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת הגויים[7]. ומה שאמרו רבותינו ז"ל: "לא זזה שכינה מכותל מערבי" דומה למה שאמרו "שכינה במערב" (בבא בתרא כה, א; במדבר רבה יא, ב; ועוד), רוצה לומר במערבו של עולם, וצד מערב נקרא 'כותל מערבי'. ומה שאמרו ז"ל לפיכך לא חרב 'כותל מערבי', כדאיתא במדרש שיר השירים (רבה פרשה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", לפי שכותלי בית המקדש מכוון כנגד עולם העליון ו'כותל מערבי' מכוון כנגד השכינה ולכן לא חרב עד היום הזה^[8].

גם בזמן שהמקדש קיים מקום השכינה ממערב למקדש, אך תמיד כיוון התפילה למקום קדש־הקדשים,
אפילו שהשכינה שורה במרומי הכותל המערבי

תדע שגם בזמן שבית־המקדש קיים השכינה במערב היתה[9], ואפילו־הכי מי שהיה עומד בבית הַחֲלִיפוֹת[10] אחורי קדש הקדשים בי"א אמה שבין כותל מערבי לאחורי קדש הקדשים, היה צריך להפוך פניו אל קדש הקדשים ואחוריו אל כותל מערבי. השתא נמי לא שנא, ויתפלל לצד שמתפללים כל ישראל כיון שהוא [-הכותל המערבי שלפנינו] גבוה הרבה אין לחוש, ואפילו בזמן הזה שהבית ביד גויים [-נשאר כיוון התפילה כנגדו];

הכותל המערבי בימינו ממשיך את הכוונה האלוקית שיהיה בית מיוחד לישראל לעבודת ה',
ושם תשרה שכינתו והשגחתו כל הימים, ולא יפול עד שיבנה המקדש במהרה בימינו

מצוה דש - שלא להשבית שמירתו [של המקדש], שנאמר (במדבר יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"... טעם המצוה לפי הפשט: להיות לנו בית מיוחד בקדושה ובטהרה, מזומן ומיוחד לעבודת ה' יתברך, ושם יתקבצו כל העם לתפילה. וראוי לכבד הבית הזה ולהדרו בתכלית מה שאפשר, וכל זה גדולה לשוכן בתוכה, כמה דאת אמר(שמות כה, ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

ולא יעלה על הדעת שהוא צריך לבית או היכל, והלא שמים וארץ הוא מלא (ע"פ ירמיה כג, כד), ואמר שלמה (מלכים-א ח, כז): "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי", וכתיב (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וכל שכן בית קצר במדה ידועה. אלא ודאי הכוונה ליחד מקום לעבודתו, ושם תשרה שכינתו והשגחתו, כמה דאת אמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים". וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב; וע"פ שמות רבה ב, ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", ולא יפול עד שיבנה [המקדש] במהרה בימינו, והכי איתא במדרש שיר השירים (רבה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".

התפילה והעבודה במקדש מתקבלת יותר מכל מקום, וסוד הענין הוא שהמקום מכוון כנגד בית המקדש העליון,
ולכן גדולה מעלת התפילה בירושלים גם בזמן הזה שהמקדש חרב

וכל כוונתו יתברך לזכותינו ולישרנו לעבודתו כדי שנזכה ותתקיים בנו תכלית יצירת האדם... כן חפץ שיהיה בית מיוחד להישיר את בני האדם ולטהר לבותם. וכל זה מחסדו יתברך, לא שהוא צריך. ואין ספק כי אפילו לפי הפשט, התפילה והעבודה היא מתקבלת בבית ההוא יותר מזולתו... ומטעם זה צִוה לירא מן המקדש, לכבדו ולהדרו כאדם הירא מן המלך, וכן לשמור אותו בלילות אף־על־פי שאין שם פחד גנבים ולא אויבים, שאין שמירתו אלא כבוד למעלה...

ואין אני כוונתי בזה החיבור אלא לסוד טעם המצווה, כאשר כתבתי כמה פעמים, והוא יתברך יהיה עם פי והגיוני, אמן. אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה ד, יג): בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, וכל התפילות שמתפללים ישראל בכל מקום שהם, כולם באות עד בית המקדש, ומשם עולות לבית המקדש של מעלה, כמה־דאת־אמר (בראשית כח, יז): "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"... ומכאן תבין מעלות התפילות בירושלים אפילו בזמן הזה, כמה דאת אמר (ישעיה נו, ז): "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה";

מדות הר הבית ומבנה המקדש מכוונות לפי סוד הבית העליון,
ונמצא שכותלי הר הבית מכנסים בתוכם ז' מדרגות קדושה,
אך אין אנו משיגים סוד פרטי הדברים

מדות הבית וההיכל והאולם ובית קודש הקדשים, ארכו ורחבו ורומו, הכל בכוון גדול בסוד הבית העליון, "הַכֹּל בִּכְתָב" מאִתו יתברך (דברי הימים-א כח, יט), אבל אין אנו משיגים סוד פרטי הדברים.

ומכל מקום למדנו שהמקדש ז' מחיצות זו לפנים מזו, וכל אחד מקודש מחברו, ואלו הן: (א) הר הבית. (ב) עזרת נשים. (ג) עזרת ישראל. (ד) עזרת כהנים. (ה) אולם. (ו) היכל. (ז) בית קדש הקדשים[11]. וכבר ידעת כי העולם הבנין (=ז' ספירות חג"ת נהי"ם) הוא ז' מדרגות זו למעלה מזו.

הא כיצד? הר הבית כולל כל הקדושות, כנגד הכלה הכלולה (=ספירת מלכות), שהיא כוללת כל מה שלמעלה ממנה, ובה ז' היכלות ידועים למשכילים כפי קבלתה מז' רקיעים עליונים (עיין זוהר חלק א דפים מא-מה)... וכן כל מערכת המקדש וגנזיו ועליותיו וחדריו ותבנית העזרות והאולם וההיכלות והלשכות וצורת כל מקום ומקום – הכל קִבל דוד ברוח הקודש (דברי הימים שם, ע"פ ה'מצודת דוד'. ועיין רש"י שם, ובסוכה נא, ב ד"ה הכל בכתב), ומסר לשלמה בנו במדות במשקל ובמשׂורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה (-העליונה)... ואז חזרו הצינורות להריק ברכה בבית המקדש (-של מטה), כמה דאת אמר (תהלים קלג, ג): "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה", וכתיב (תהלים נ, ב): "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ", כי היא מכוונת כנגד העליונה.

מקורות:
פירוש 'מגדל דוד' לשיר־השירים ב, ט;  
שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרמח;  
מצודת דוד - טעמי המצוות (מהדו' הרב צוריאל תשס"ג), מצוה דש, עמ' דש-שה; שם עמ' שו

_______________________________________________________________

[1] יש לציין שהדברים להלן הם רק קטע מתוך באור רחב של הרדב"ז על דרך הנסתר את סדר ההנהגה האלוקית בעולם בעשר מדות עליונות (י' ספירות). על כל פנים, מדבריו כאן למדנו מהו סוד עמידת הכותל המערבי על פי הקבלה לפי דרכו של הרדב"ז. להרחבה יעויין עוד בנספח ב בקובץ המורחב המצורף בצד.

[2] משמע מלשונו בהמשך. וכן בסימן תרצא ובעוד מקומות מכנה הרדב"ז את הר הבית כולו בשם "בית המקדש". וכך התבטאו בני דורו ר"ע מברטנורא, ר"י מפירושא, ר"מ באסולה ועוד (ראו דבריהם במקומם). להרחבה והבנה כוללת בשיטת הרדב"ז בנוגע לכותל־המערבי והר־הבית, ראו מאמר הרב זלמן מנחם קורן: 'תשובת הרדב"ז על כניסה לעליות סביב הר הבית - מבוא, פרשנות, חקר ועיון', ותגובות לדבריו, והבהרותיו למגיבים, בגליונות ל-לב של ביטאון 'מעלין בקודש' היוצא לאור ע"י כולל 'בית הבחירה' בכרמי צור, ובתוספת מרובה על העומד במאמרו 'קדושת הכותל המערבי במשנת הרדב"ז' בפתח גליון לח.

[3] כדברי רבי שמואל בר נחמן שם בשמות־רבה ב, ב: "עד שלא חרב בית־המקדש היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר (תהלים יא, ד): 'ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ', ומשחרב בית־המקדש נסתלקה השכינה לשמים, שנאמר (תהלים קג, יט): 'ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ'".

[4] כוונתו לומר במילים אלו שהמקרה הנידון בשאלה איננו מציאותי. להרחבה ראה נספח ג בקובץ המורחב המצורף.

[5]כדברי רבי אלעזר בשמות־רבה (שם): "לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר (מלכים־א ט, ג; דברי הימים־ב ז, טז): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם [כָּל הַיָּמִים]', וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): 'קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה', אף על פי שהוא חרב הרי הוא בקדושתו... האלהים אינו זז משם". ולעומת קדושת ארץ ישראל שפקעה בחורבנה.

וראה רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז: "במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא... לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר: 'והשמותי את מקדשיכם' ואמרו חכמים אף על פי ששמומין בקדושתן הן עומדים", ובפרק ז הלכה ז: "מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב - בקדושתו עומד", ע"ש בנושאי הכלים. ואף על פי שעיקר גילוי השכינה מתקיים בזמן הזה בכותל מערבי סובר הרדב"ז שכיווּן התפילה נשאר למקום הקדוש ביותר (למרות שלא ניכרת בו השראת השכינה), כמבואר ברמב"ם הלכות תפילה פרק ה הלכה ג, ובהלכות בית הבחירה פרק ז הלכות יג-כב: "עשר קדושות הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו... ירושלים מקודשת משאר העיירות... הר הבית מקודש ממנה... החיל מקודש ממנו, שאין עכו''ם וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם... עזרת הנשים מקודשת מן החיל... עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים... וטמא שנכנס לשם חייב כרת... עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם... בין האולם ולמזבח מקודש ממנה... ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח... בית קדש־הקדשים מקודש ממנו, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה".

וכך מסקנת הרדב"ז בסיום התשובה, שאפילו בזמן הזה כל ישראל מתפללים לכיוון מרכז הקדושה, הוא מקום קודש הקדשים שנשאר בקדושתו, וגם אם יקלע אדם בין הכותל המערבי לקודש־הקדשים אין לחוש לכך שמפנה גבו למקום בו השכינה מתגלה כיום, כיון שהכותל המערבי גם היום גבוה הרבה.

[6] אמנם נחלקו בזה בגמ' בבא בתרא כה ע"א, אך נראה לענ"ד שאין כוונת רבנו כאן לשלול את הדעה ש"שכינה במערב" ולהכריע שהיא "בכל מקום" בלא הבדל, אלא כוונתו למושג כללי יותר כמו 'מלא כל הארץ כבודו' המוסכם על כל הדעות, וממילא לענין כיוון התפילה יכול לכוון לבו למקום הקודש העליון כנהוג מזמן המקדש ואין חסרון בכך שמפנה גבו אל הכותל המערבי עליו שורה השכינה בזמן החורבן. וכן הסביר בשו"ת חלק ח סימן פה (הוצאת בני־ברק תשמ"ב) שמי שסובר שכבוד ה' נעתק ממקומו ושוכן רק למטה על הכפורת בקודש־הקדשים נראה כמקצץ בנטיעות, "וזו טעות גדולה, ואין צריך להביא ראיות לבטל דעת זה, דקרא כתיב: 'מלא כל הארץ כבודו' ושכינה בכל מקום. אלא הענין היה בזמן המשכן והמקדש, כי הזוהר העליון והכבוד המסתתר ברום חביון מתפשט ומתרבה מלמעלה למטה עד מעל הכפורת [שהיתה גבוהה י' טפחים], ולא היה הכבוד נפרד ממקום חבורו וחיותו חס ושלום, אלא שכינה בעליונים ובתחתונים".

[7] כך בדפוס ראשון, וכן להלן "ביד גויים", אמנם ברוב הדפוסים צונזר ל'העכו"ם'. ונראה שכוונתו לומר שבזמן שהמקום כבוש בידי גוים לא יתכן שהשכינה שורה בתוך הכותל ממש וממילא אין לו עדיפות לענין כיון התפילה, והלכה נשארה במקומה שיש להתפלל לכיוון קודש־הקדשים (שו"ע או"ח צד, א). ואמנם ב'ציץ אליעזר' חלק י סימן ז (בהגהה לאות א) כתב ליישב תמיהת הרדב"ז על־פי דברי ה'בני יששכר', והבאנו תמצית דבריו בנספח א בקובץ המצורף. ושמעתי מהרב שמואל אליהו שליט"א שעל פי הרדב"ז הטומאה אמנם יכולה לסלק גילוי שכינה מן הכותל ח"ו, אך בזמננו ברוך ה' הסתלקו טומאות העכו"ם מהכותל ושולטים שם טהורי ישראל, וחזר המקום להיות המועדף ביותר לתפילה ויש לנהוג בו כל כבוד שבעולם (מדבריו בשיעור לפרשת בלק שנת תשע"ז).

[8] משמע שאף בפירוש זה מסכים הרדב"ז שקיים קיר פיזי שאינו חרב ונקרא 'כותל מערבי', ובו במערכת המקדש מתבטאת הבחינה העליונה של 'שכינה במערב', וכן עולה מהמשך דבריו להלן. וכן מדוקדק מתשובתו בחלק ג סימן תקי, וכן התבאר בספרו 'מגדל דוד' (לעיל), וכן הבין ה'ציץ אליעזר' (חלק י סימן א אות פ) שאף לפי הרדב"ז יש לומר ש"הכותל המערבי" העומד כיום לעינינו מכוון כנגד שכינה של מעלה ומשם זורח עליו תמיד אור השכינה. להרחבה - עיין נספח א בקובץ המצורף.

[9] כרבי אבהו בבבא־בתרא כה ע"א. וכן באיכה רבתי פרשה א שגזר ה' שדוקא הכותל המערבי לא יפול לעולם מפני "ששכינה במערב". ובמשנה במסכת מדות (א, ג) נאמר שבכותל מערבי של הר הבית היה שער בשם "קיפונוס", וכתב שם הרא"ש: "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים - קפי הוא 'ראש' בלשון יון", מכאן שעוד בזמן שהמקדש עמד על מכונו נחשב צדו המערבי של הר הבית למקום השראת השכינה. ועיין עוד בלשון רבנו עזרא רבו של הרמב"ן בפירושו לשיר־השירים ובנוסח הרדב"ז שם (מובא בהערה), ובלשון בעלי התוספות ב"עטרת זקנים", וכן מלשון ראשונים נוספים עולה שגם בזמן שהמקדש היה בבנינו וארון ה' שכן בבית קדש־הקדשים, נחשב צד הכותל המערבי למקום שכינה. ויש מקום להתבונן בדברים. לאחרונה עסק בכך בעיון מו"ר הגר"ז קורן במאמרו 'קדושת הכותל המערבי במשנת הרדב"ז', 'מעלין בקודש' גליון לח, אלול תשע"ט, עמ' 9, בעיקר באותיות ג-ה.

[10] למול מקום גניזת הסכינים דרך חלונות שהיו מצפון ומדרום להיכל. עיין מסכת מדות פרק ד משנה ז, ובפרש"י ומצודת דוד ליחזקאל מב, ד. ולשון רש"י בזבחים נה, ב ד"ה 'שני פשפשין היו בבית החליפות': "שהאולם עודף על רוחב ההיכל לצפון ולדרום ט''ו אמה לכל צד, וארכו למזרח מן המערב אינו אלא י''א אמות, ובכותל המערבי של אותו עודף היו חלונות לגנוז סכינין מבחוץ, ולכן קרוי החצר כנגדו עד כותל מערבי של העזרה בית החליפות". וכבר התבאר שלפי הבנת הרדב"ז הכותל המערבי של העזרה והכותל המערבי של הר הבית היו צמודים ודבוקים זה בזה. ויעויין לעיל הערה 2 ובמראי מקום שם.

[11] ראה לשון הרדב"ז ב'מצודת דוד' בענין מצות ראיה (מצוה תיז): "אף על פי שהכבוד היה שוכן בין ב' בדי הארון בכותל מערבי היה מתפשט בכל ארץ ישראל, כדאיתא (דברים יא, יב): 'תמיד עיני ד' אלהיך בה', והיתה עולה עִם ישראל בג' רגלים". משמע שלפי הרדב"ז המושג "כותל מערבי" שייך לשכינה ש'במערבו של עולם' הנמשכת מדרגה אחר מדרגה ממערב לקדש־הקדשים אל העולם ומתמדת בחיי האומה בארצה. כן משמע מבאורו לזוהר שמות ה ע"ב (הבאנוהו שם בהערות). ויעויין בלשון הצל"ח (יומא נא, ב): "למאן דסבירא־ליה 'שכינה במערב' (בבא בתרא כה, א) בודאי שהארון היה עומד במערב [קדש־הקדשים], דכל מה דאפשר לקרובי לצד השכינה היו עושים", וכתב שזו דעת הרמב"ם בהלכות בית הבחירה תחילת פרק ד. ואולי אפשר לבאר שסמיכות "קודש־הקדשים" ל"כותל מערבי" רומזת לבחינה העליונה של "שכינה במערב" שהופעתה אינה בטלה לעולם. כלומר, קביעות השכינה במדרגה הכי פנימית במערכת המקדש היא בקודש־הקדשים שבמערב, אך כאשר הבית חרב והופעת השכינה שבקודש־הקדשים נגנזה, היא ממשיכה להופיע בעולם התחתון במדרגה החיצונית הכוללת ביותר שבמערכת המקדש, ב"כותל מערבי" ממשי של הר הבית שאינו חרב לעולם. ויש להאריך.