רבי נפתלי הירץ בכרך,
 תלמיד גורי האר"י ז"ל   
    נלב"ע אחרי שנת תט"ז

התבוננות במעשה התגלות השכינה שהיתה לרבי אברהם הלוי בכותל המערבי, ובפיה בשורת הגאולה שנאמרה לירמיהו הנביא על שיבת הבנים לגבולם

מורינו ורבינו הרב רבי אברהם הלוי זלה"ה, שהיה תמיד קדוש ופרוּשׁ כל ימי היותו באדמת עיר הקודש בקהילת־קודש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו, והוא היה כל ימיו אפוטרופוס גדול לַשַבָּת, מכריז ומזהיר את ישראל תמיד, אנשים ונשים, על שמירתו. וכה משפטו כל ימי חייו מידי שבת בשבתו לכתת רגליו בשווקים וברחובות, בבתים ובחצרות, לילה ויום מחצות ליל שישי לזרז את העם... וידוע שירמיהו [הנביא] תמיד היה מוכיח את ישראל שיחזרו בתשובה ולא יחרב בית המקדש, אף על פי שעשו לו עינויים והושיבו אותו בתוך הבור בטיט, על כל זאת לא הניח מלהוכיח את ישראל. וכן תיקון שבת היא מביאה הגאולה, כדברי חז"ל (שבת קיח, ב): "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין"...

היה הזקן מהר"ר אברהם הלוי ע"ה אשכנזי דורש ומזהיר על התשובה... ובתוך כך חלה אותו הצדיק והגיע עד שערי מות, ונכנס אצלו רבו האר"י זלה"ה לבקרו ואמר לו רצונך שתלך לירושלים ותתפלל כנגד כותל מערבי? - תתרפא מחוליך!

מיד נדר לילך לירושלים עיר הקודש ותכף נתרפא מחוליו. ואז מכר מטלטלי הבית לצורך הוצאות הדרך, כי היה עני גדול, והלך לירושלים. ובהגיעו כנגד כותל מערבי היה קורע כדין הרואה בית המקדש בחורבנו (מועד קטן כו, א), ותכף נתגלתה עליו שכינה שראה אותה כביכול כמו שראה אותה ירמיהו הנביא – הולכת מבית קדשי הקדשים ראשה פרוע, כדאיתא במדרש (פסיקתא־רבתי סוף פרק כו, ד"ה אמר; ילקוט־שמעוני ירמיה טו רמז רצג, ד"ה אומללה)... וכיון שראה אותה רבי אברהם זלה"ה בצער גדול כזה, אז הרים קולו בבכי וצעק צעקה גדולה ומרה, והיה רץ מכֹּח רוב הצער בראשו כנגד בית אחד אשר שם, וחַבט ראשו בכותלי הבית ונתעלף מרוב צער ונפל לארץ. ואז ראה שהשכינה לקחה ראשו בין בִּרכיה וקנחה את דמעות עיניו, ואמרה לו: "אברהם בני, התנחם, כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" (ע"פ ירמיה לא, טז).

ואחר זה שב אל דעתו כבראשונה, וחזר לצפת תוב"ב, ותכף שאל אותו רבו: "ראית כזה וכזה?", והיה אומר "הן". ואמר לו: "את כל זה ראית בזכות התשובה שנתעוררה על ידך, ובזכות זה הוסיפו לך מן השמים כ"ב שנה, בעבור השכינה – היא תורה שבעל־פה הנבנית מכ"ב אותיות (עיין זוהר ח"א דף רמז ע"ב; ח"ב דף רנז ע"ב), ובעבור נשמת ירמיהו הנביא ע"ה אשר היא עמך. רק חזק ואמץ ביראת ה' להוסיף בהתעוררות התשובה לבני העיר, ובזכות הדא כנישתא יכנש גלוותא (עיין זוהר חדש סוף נח), ונשמתו היא תועיל לך^[1]לעזרך ולסייעך באלו המצוות". וזהו סוד אמרם ז"ל (ע"פ סוכה נב, ב; קידושין ל, ב): "אלמלא אלוהים עזרו אינו יכול לו";

העולם מתקיים מכח תפילת אנשי ירושלים בכותל המערבי

חיבה יתירה נודעת למורינו ורבינו הרב האר"י זלה"ה מאת הבורא יתברך, כי בכל לילה ולילה לאחר שהתחיל לישון היתה נשמתו יודעת ומכרת כל השבילין וכל הנתיבות שהיא צריכה לעלות... וכבר נמתקה בימיו קצת קושי עול קליפות אדום וישמעאל... וזכותו היה מגן על הדור.         
ונשארה עד אחר כמה שנים הקליפות במיתוק קצת, והיו מלכים טובים באדום ובישמעאל, כי אפילו אחרי מותו היה חי תלמידו החשוב מהר"ר חיים קליביריז (ויטאל) נשמתו־עדן, והיה גם כן הוא מגן על הדור. ואחר זה התחילו השמדות על שונאי ישראל להתגבר ואין לנו מנחם, עד שהראשונה פקודה (=נחסרת) שנית ממהרת לבוא, ומלחמות מתגברות, ודבר וחרב ורעב היה בעוונותינו על שונאי ישראל... אוי נא לנו כי חטאנו. ולולא תפילת אנשי ירושלים, שהם מתפללים נגד כותל מערבי בבכי ותחנונים, והם פרוּשִׁים וחסידים גדולים, לא היה העולם קיים ח"ו, ועליהם נאמר (עובדיה א, יז): "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה", הם היהודים אשר הם דרים שם ועוסקים בחיי עולם הבא.

מקורות:

עמק המלך (אמסטרדם ת"ח), שער קרית ארבע פרק קיב, דף קט,

ב;     

שם, פרק קלד, דף קטז, א-ב

_____________________________________________________________________________________

[1] יש גורסים: "ונשמתו של ירמיהו היא הועילה לך" (מהדורה חדשה בהוצ' יריד הספרים תשס"ג).