הכותל המערבי בנין ישן שלא זזה משם השכינה, מתפללים אצלו תפילות ותחנונים בלב נשבר ונדכה

רבי דוד קונפורטי בעל 'קורא הדורות'[1]
נולד שע"ח – נלב"ע סביבות ת"נ

מתוך ספרו בכתב־יד 'זכרון ירושלים', בערך משנת תי"ב[2]

ירושלים עיר־קדשנו תובב"א יש בתוכה שתי בתי כנסיות, מלבד מדרשים וישיבות ותלמוד תורה... ובהר המוריה בית המקדש חרב בעוונותינו ובמקומו כנסיה של ישמעאלים. והכותל המערבי בנין ישן, וע[ו]ד יש שם לדרומו מדרש של שלמה המלך זיע"א...

וגם מתפללים תפילות ותחנונים בלב נשבר ונדכה אצל כותל מערבי, שלא זזה משם השכינה (שמות רבה ב, ב), ואחר כך מברכים לקהילות הנפוצות בגולה...

וזה צורת כותל מערבי, אשר נאמר עליו (ע"פ מלכים-א ט, ג): וְהָיוּ שָׁם עֵינַי וְלִבִּי כָּל הַיָּמִים.

תצלום משוחזר של ציור הכותל שבכתב היד מצורף בנספחים.
כתב־היד כולו נמצא וסרוק בספרייה הלאומית בירושלים מס' 38°3085

[1] רבי דוד קונפורטי - נולד בסלוניקי למשפחת תלמידי חכמים וינק תורה מרבני העיר, רבי יהודה גיראסי, רבי ישראל זבי ורבי ברוך אנגל, ומרבותיו המובהקים רבי מרדכי קלעי ורבי דניאל איסטרושא. בהמשך למד קבלה אצל רבי יפת המצרי ורבנים נוספים, וכן למד אצל רבי שלמה אלגזי בישיבתו בסמירנה שבטורקיה, ואצל רבי יוסף איסקפה. רבי דוד ערך מסע לארץ ישראל בשנת ה'ת"ה, בדרכו התעכב כשנה בקהיר שם למד בבית מדרשו של רבי אברהם אסכנדרי. בירושלים שהה כשנתיים בסביבות השנים ת"ו-ת"ח, וכנראה אז עבר גם בצפת ולימד בישיבה שייסד רבי יעקב בירב. לאחר מכן חזר לסלוניקי, ובשנת תי"ב לערך עלה שוב לארץ ישראל וייסד בית מדרש בירושלים. בשנת תל"א מונה לרבה של קהיר. לרוב מכונה רבי דוד על שם חיבורו הביבליוגרפי 'קורא הדורות'. ספר שו"ת בהלכה שחיבר אבד עם השנים, אך תשובות בודדות ממנו שרדו בספרי רבנים בני זמנו, למשל בספר 'נעם הלוי' לרבה של מצרים רבי אברהם הלוי. רבי דוד נפטר בחודש כסלו שנת ת"נ, או מספר שנים לפני כן.

[2] הרב יעקב משה טולידאנו, רב העיר תל־אביב ושר הדתות, מצא וההדיר את הכתב־יד במאמרו 'זכרון ירושלים', 'סיני' כח, חוב' ז-יב ניסן-אלול תשי"א, עמ' רעט-רצה. להלן מצוטט משם עמ' רפג-רפד. נראה שעל בסיס כתב־יד זה וקטעים מהספר 'עת לחננה' (להלן בעמ' 172), נתחבר ונדפס בקושטנדינה (קושטא) בשנת תק"ג הספר 'זכרון בירושלים' בידי רבי יהודה פולייסטרו, ועל יסוד חיבורו נדפסו ספרים רבים, ביניהם 'זכרון ירושלים' באמשטרדם בשנת תקי"ט בידי ר' יעקב באבאני, והמאסף 'שבחי ירושלים' שנדפס בליוורנו בשנת תקמ"ה בידי רבי יעקב ברוך.