אין רשות ליהודים להכנס להר בית המקדש החרב,
רק חוצה לו סמוך ל'כותל המערבי' של ההר יש להם רשות להתקרב,
ונשקתיו והשתטחתי לרגליו ואמרתי שם תפילות מסודרות

רבי דניאל פינצי מירושלים[1]        
'ספור דברים מורגלים בירושלים'           
אגרת משנת שפ"ה

...אמרתי בחפ"זי מה שראיתי בעיר הקדושה הזאת ויושביה: ראשונה, כל האדם - שהם החיצונים (=הנוכרים), לאפוקי חלק ה' עמו (דברים לב, ט) - כֹּזב, אין אמונה בפיהם, מבטיחים ואינם עושים, ובשעת ריתחא צריך להרחיק מהם כשור מועד... והם על שלשה ראשים: השליש הם מור"י (=ערבים) תושבי העיר משנים רבות, והשליש תוגרמים (=תורכים)... וקבעו ביתם פה, והשליש האחר ערלים (=נוצרים)... ולכל אחד מהם במות ואמונות שונות...

ירושלים הבנויה עתה, קצתה על הר ציון וקצתה על הר הבית... וכל הבאים אליה מגלילותינו, נכנסים בה למערבה, שהיא על הר ציון... יורדים בדרכי העיר עד סוף הר ציון, המשלים במקום שקוראים אותו הצוק"ו (=אדן, פרסה), שהוא השוק. ומשם מתחיל שיפועו של הר הבית, הנושקים זה בזה באמצע העיר, ועולים משם על הר הבית בבנינים הדיוטים, עד שמגיעים אל גובהו של הר, ששם היה בית המקדש החרב בעוונותינו ועתה בנו עליה מוסקיט"א (=מסגד), ואין רשות ליהודים להכנס בתוכו[2], ורק חוצה לו סמוך ל"כותל המערבי" להם רשות להתקרב. וזה בשעת שלום, כי עתה שהוא עת מנגד[3] גזרו הק"ק שלא תהיה בו דריסת הרגל.

וכבר השבוע הראשונה שהגעתי, קודם הגזרה, הלכתי עד היסוד בה (עד הכותל המערבי), ונשקתיו והשתטחתי לרגליו, ושם אמרתי תפילות מסודרות, ומי שברך בכלל לכל בני הק"ק קרפי יצ"ו, ובפרט מן הפרט למעכ"ת (=למעלת כבוד תורתו) ולבני יצ"ו, ולכל אחד מראשי בתי אבות של עירכם.

ועם שנקרא "כותל מערבי", אינו אותו חלק שהיה מכוון כנגד קדש הקדשים, אחרי שאותו מקום ההשוהו[4] ליסטים מזויינים, ושם בנו המוסקיטא כל[5] ובמקום אבן השתיה בנו מגדל יפה עד מאוד. אמנם הוא כותל מערבי של הר הבית - נשאר לצד ימין ממנו (=חלקו הדרומי), לעומד אחריו (=למערבו) ופניו למזרח - שהוא על קו המדה של אותו כותל המכוון לק"ה (=לקדש הקדשים) הנעלם ממנוּ.

ויש בנינים רבים במקום בית המקדש, וחצרות ופרדסים. ולצד ימין (=דרום הר הבית) יש בנין יפה עם מגדל וקוראים אותו "מדרש שלמה המלך"[6], ושם עומדים ללמוד כל חכמיהם, להודיע - כי המקום גורם[7].

וחומת העיר סובבת מלפניו לצד מזרח בגבהו של הר, ומימין לחומת בית המקדש (=מדרום הר הבית) גם כן. ולצד מזרח כנגד הבית המקדש יש שני שערים סגורים, בנויים בחומה, ואומרים שפתחו אותם הרבה פעמים ובכל יום מצאום סתומים באבנים, והם שער המזרח הפונה קדים (ראה יחזקאל יא, א), וקראו'[ם] "שערי הרחמים".

וחוץ לחומה הנ"ל לצד מזרח יורד שפוע הר הבית מבלי שום בנין עליו, עד שבסוף שפועו מתחיל הר הזיתים הנקרא "הר המשחה", ושם הם הבתי חיים מישראל, קצתם בשיפולו וסופו המצרני להר הבית, וקצתם באמצעיתו, ורובו מערות שבתוכן כוכין...

ונוסף [ל]ג' הרים רצופים וסמוכים שזכרתי - שהראשון דרך כניסה "הר ציון" הגבוה משלשתן, ו"הר המוריה" שכולו חוץ משפועו אשר לצד מזרח הוא תוך חומות ירושלם, ו"הר הזיתים" הסמוך לו, וכולו חוץ לעיר - נמצאו הרים רבים סביב ירושלים, מְאַמֵּת בעצם מה שאמר המלך החסיד (תהלים קכה, ב): "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ"...

לירושלם ח' שערים, עם הב' שלצד מזרח סמוך לבית המקדש, שאינם נפתחים מעולם... ולבית המקדש י"ב שערים, עם ב' הנ"ל שלצד מזרח המשמשים לעיר גם כן, כמו שזכרתי. זהו מה שאני יכול להעיד על פי הראייה.

מתוך אגרת שלומים מאיטליה אל בנו היושב בלומבריאדה שבקארפי, נדפס ע"י ר"מ בניהו ב'אסופות' כרך א, עמ' רלא
(המקור סרוק בספרית בודפשט אוסף קויפמן 1/582 A)

[1] רבי דניאל פינצו - מחכמי איטליה שזכו לשכון בעיר הקודש ירושלים, נזכר בתשובה שמועתקת בספר 'באר עשק' סימן כא בנוגע להלכות ציצית (ע"פ הרי"ל פרומקין ב'תולדות חכמי ירושלים' ח"ב עמ' 42).

[2] נראית כוונתו שאין רשות הלכתית ליהודים להכנס בתוכו של הר הבית, וכפי שכתב השל"ה הקדוש שהיה באותם ימים ראב"ד ירושלים: "אין אנחנו יודעים נגד איזה מקום הלך המקדש, כי מפני חטאים חרב ולא נשאר רק כותל מערבי, ועל כן משערים לפי מה שהיה הר הבית חמש מאות אמה, לעשות הרחקה לפי אומד הדעת... והסכימו עימי גדולי החכמים יצ"ו".

[3] "עת מלקות". כמו "טוביה חטא וזיגוד מינגד" (פסחים קיג, ב), "מנגיד עילויה" (שבת קלט, א) ועוד. כיוצ"ב פירש המהדיר: מנגד לטוב, עת צרה. והכוונה שמפני סכנת נפשות של קבלת מכות מהמוסלמים, גזרו ראשי הקהל לא להגיע לכותל־המערבי. ידוע כי בשנים שפ"ה-שפ"ז חיו יהודי ירושלים בחיל ובאימה מחמת רדיפותיו הנוראות של מושל העיר בן־פרוך וההליכה ברחוב העיר גבלה בסכנת נפשות (רא"מ לונץ, ירושלים שנה ג – תרמ"ט, עמ' 34 והלאה; וכן ב"תזכיר על הכותל המערבי" מטעם הרבנות־הראשית־לישראל ומוסדות היישוב, ירושלים, סיון תר"צ, עמ' 26).

[4] אצ"ל: השווהו. או: חרשוהו.

[5] מ. בניהו ההדיר: ושם בנו המוסקיטא כל[ה], ובמקום אבן השתיה וכו'. לענ"ד יש להגיה: ושם בנו המוסקיטא כ[נ"]ל, ובמקום אבן השתיה וכו'.

[6] כיום: מסגד אל־אקצא (המסגד הקיצון).

[7] בסוטה מה, א: "תלמוד לומר (דברים יז, ח): 'וקמת ועלית אל המקום' - מלמד שהמקום גורם". ופרש"י שם: "המקום. המיוחד למשפט, והוא לשכת הגזית". וכן בסנהדרין יד, ב. ובתוס' שם: "הכא גבי סנהדרין לא מקרי 'מקום' אלא לשכת הגזית סמוך למחנה שכינה".