השכינה שלא זזה מכותל המערבי בשנות החורבן היא אות ומופת שה' חפץ לכונן מלכותו בירושלים
אגרת שד"ר חכם מירושלים לצפת נכתב בערך בשנת ש"פ
אם רחק ה' הפנים לפנים וגבול נתן בינו ובינינו[1], מועד מועדים, זמן וזמנים, הן עוד היום מטע אהבת ירושלים עיר־הקדוֹשה, הלא היא תקועה בלבו [יתברך] ומורשיו ישלח שורשיו לפני לפנים, וכל ישעו וכל חפצו להכין אותה ולסעדה[2], ובא האות והמופת, כי זה כמה ימים ושנים ירושלים בחורבנה ועם־כל־זה לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים להביא ממרחק לַחְמָהּ, והיה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קודש ליושבים לפני ה'[3].
מתוך כתב־יד בספריה הלאומית בירושלים Heb. 8°61, אגרת 86 בעמ' 125 מועתק ב'פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית', הוצ' יד יב"צ, ירושלים תשל"ט, עמ' 192.
[2] ע"פ ישעיה ט, ו: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וכו'", דהיינו, להכין את ממשלת ה' להשאר עומדת על כנה ובסיסה, כשתופיע על מלכות בית דוד ואנשי ממלכתו, ולסעדה לבל תהיה נופלת (ע"פ המצודת דוד).
[3] ע"פ שיר־השירים ב, ט; משלי לא, יד; וישעיה כג, יח. ונראית כוונתו שהשגחת ה' עומדת ליושבי ירושלים להביא ממרחק פרנסתם וכספם, והכל מוקדש ללימוד תורה ולעבודת ה'.
השכינה שלא זזה מכותל המערבי בשנות החורבן היא אות ומופת שה' חפץ לכונן מלכותו בירושלים
אגרת שד"ר חכם מירושלים לצפת
נכתב בערך בשנת ש"פ
אם רחק ה' הפנים לפנים וגבול נתן בינו ובינינו[1], מועד מועדים, זמן וזמנים, הן עוד היום מטע אהבת ירושלים עיר־הקדוֹשה, הלא היא תקועה בלבו [יתברך] ומורשיו ישלח שורשיו לפני לפנים, וכל ישעו וכל חפצו להכין אותה ולסעדה[2], ובא האות והמופת, כי זה כמה ימים ושנים ירושלים בחורבנה ועם־כל־זה לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים להביא ממרחק לַחְמָהּ, והיה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קודש ליושבים לפני ה'[3].
מתוך כתב־יד בספריה הלאומית בירושלים Heb. 8°61, אגרת 86 בעמ' 125
מועתק ב'פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות'מאנית', הוצ' יד יב"צ, ירושלים תשל"ט, עמ' 192.
[1] ע"פ משלי כז, יט: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים", ויהושע כב, כה: "וּגְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם וכו' אֵין לָכֶם חֵלֶק בה' וכו'".
[2] ע"פ ישעיה ט, ו: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וכו'", דהיינו, להכין את ממשלת ה' להשאר עומדת על כנה ובסיסה, כשתופיע על מלכות בית דוד ואנשי ממלכתו, ולסעדה לבל תהיה נופלת (ע"פ המצודת דוד).
[3] ע"פ שיר־השירים ב, ט; משלי לא, יד; וישעיה כג, יח. ונראית כוונתו שהשגחת ה' עומדת ליושבי ירושלים להביא ממרחק פרנסתם וכספם, והכל מוקדש ללימוד תורה ולעבודת ה'.