ת' (1639-1640) - הב"ח - רבי יואל ...הב"ח - רבי יואל סירקיסת' (1639-1640) - הב"ח - רבי יואל סירקיס
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבנו הב"ח > רבי יואל סירקיס שכ"א – כ' באדר שנת ת'
דוד המלך בנה את יסודותיו של הכותל המערבי ושם 'שערי רחמים'
כשרואה 'שערי רחמים', שהם בכותל מערבי[1], הוא הכותל אשר בנה דוד המלך עליו השלום[2], צריך לומר פסוק זה (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ, מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'".
מקור: "בית חדש" על טור אורח חיים סימן תקסא, ד"ה 'מצאתי בליקוטים'
[1] יתכן שבזמנם היו ניכרים בחומה המערבית של הר־הבית שרידי שערים שנקראו בשם '"שערי רחמים". קצת סמך לכך נמצא באגרת מחכמי ירושלים כמאה וחמישים שנה לפני הב"ח (קבץ על יד שנה ד תרמ"ח עמ' 47): "בשנת רי"ד... שער רחמ' אשר הם טבועות בארץ עם כותל מערבי, עם חומה רב אשר נשאר מבניין בית המקדש הראשון, עלו למעלה יותר משש אמות, ואז חרדו ותמהו הישמעאלים חרדה גדולה". וכן בתאור הנוסע מטודלה (ד'תתק"ל): "ולפני אותו מקום כותל מערבי... וקוראים אותו שער הרחמים", ובלשון ר' יצחק חילו (ה'צ"ג): "הכותל המערבי... הנקרא: 'שער הרחמים', היהודים באים לשם להתפלל, כמו שהעיד כבר הנוסע". הגרי"מ טוקצ'ינסקי העיר שאמנם היו ידועים באותה תקופה גם "שערי רחמים" ממזרח, אך"כנראה קראו אז גם את הכותל המערבי בשם 'שערי רחמים', מפני ששם מקום התפילה" (עיר הקודש והמקדש ג, פרק טז אות ג, עמ' רט). ועיין ב'ציץ אליעזר' חלק י סי' א אות פד. וכן דעת החוקרים: רא"מ לונץ, 'כותל המערבי של הר בית אלוהינו', עמ' 12-13; א. יערי, 'מסעות ארץ ישראל', עמ' 40; ועוד.
[2] דוד המלך קיבל ברוח הקודש את תכנית הר־הבית והמקדש בהיותו אצל שמואל הנביא בניות ברמה (דברי הימים־א כח, יא-יג, יט; ופרש"י שם), ואף הכין את היסודות לבנין (שיר־השירים רבה א, ו). וכן כתב הגרימ"ט (עיר הקודש והמקדש, חלק ד פרק ב סעיפים ב ו-ד) שיסודות הר־הבית הוכנו על־ידי דוד המלך עִם מסירת תכנית הבנין לשלמה בנו, וכדברי המדרש (במדבר רבה יג, טו): "ושניהם בנו בית המקדש, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו", אלא שבמערב היה עמק ומעליו העיר והוצרכו לבנות כיסוד מערבי להר־הבית קיר שיבדיל בינו לבין העיר, וכתב שמטעם זה דוקא הכותל המערבי לא חרב, כמאמר חז"ל (סוטה ט, א): "משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשיהם". וראה גם בספר חוקר התנ"ך והארכיאולוגיה יהושע עציון: "התנ"ך האבוד", הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו הב"ח > רבי יואל סירקיס
שכ"א – כ' באדר שנת ת'
דוד המלך בנה את יסודותיו של הכותל המערבי ושם 'שערי רחמים'
כשרואה 'שערי רחמים', שהם בכותל מערבי[1], הוא הכותל אשר בנה דוד המלך עליו השלום[2], צריך לומר פסוק זה (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ, מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'".
מקור:
"בית חדש" על טור אורח חיים סימן תקסא, ד"ה 'מצאתי בליקוטים'
___________________________________________________________
[1] יתכן שבזמנם היו ניכרים בחומה המערבית של הר־הבית שרידי שערים שנקראו בשם '"שערי רחמים". קצת סמך לכך נמצא באגרת מחכמי ירושלים כמאה וחמישים שנה לפני הב"ח (קבץ על יד שנה ד תרמ"ח עמ' 47): "בשנת רי"ד... שער רחמ' אשר הם טבועות בארץ עם כותל מערבי, עם חומה רב אשר נשאר מבניין בית המקדש הראשון, עלו למעלה יותר משש אמות, ואז חרדו ותמהו הישמעאלים חרדה גדולה". וכן בתאור הנוסע מטודלה (ד'תתק"ל): "ולפני אותו מקום כותל מערבי... וקוראים אותו שער הרחמים", ובלשון ר' יצחק חילו (ה'צ"ג): "הכותל המערבי... הנקרא: 'שער הרחמים', היהודים באים לשם להתפלל, כמו שהעיד כבר הנוסע". הגרי"מ טוקצ'ינסקי העיר שאמנם היו ידועים באותה תקופה גם "שערי רחמים" ממזרח, אך"כנראה קראו אז גם את הכותל המערבי בשם 'שערי רחמים', מפני ששם מקום התפילה" (עיר הקודש והמקדש ג, פרק טז אות ג, עמ' רט). ועיין ב'ציץ אליעזר' חלק י סי' א אות פד. וכן דעת החוקרים: רא"מ לונץ, 'כותל המערבי של הר בית אלוהינו', עמ' 12-13; א. יערי, 'מסעות ארץ ישראל', עמ' 40; ועוד.
[2] דוד המלך קיבל ברוח הקודש את תכנית הר־הבית והמקדש בהיותו אצל שמואל הנביא בניות ברמה (דברי הימים־א כח, יא-יג, יט; ופרש"י שם), ואף הכין את היסודות לבנין (שיר־השירים רבה א, ו). וכן כתב הגרימ"ט (עיר הקודש והמקדש, חלק ד פרק ב סעיפים ב ו-ד) שיסודות הר־הבית הוכנו על־ידי דוד המלך עִם מסירת תכנית הבנין לשלמה בנו, וכדברי המדרש (במדבר רבה יג, טו): "ושניהם בנו בית המקדש, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו", אלא שבמערב היה עמק ומעליו העיר והוצרכו לבנות כיסוד מערבי להר־הבית קיר שיבדיל בינו לבין העיר, וכתב שמטעם זה דוקא הכותל המערבי לא חרב, כמאמר חז"ל (סוטה ט, א): "משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשיהם". וראה גם בספר חוקר התנ"ך והארכיאולוגיה יהושע עציון: "התנ"ך האבוד", הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111.