בחורבן המקדש, שהוא סוכת ה' יתברך, נסתלקה שכינתו למרום עד שישוב וישרה בו כבתחילה, ואף על פי כן נשארה בינתיים בחינת סוכה בירושלים על ידי השראת שכינה בכותל המערבי
יהיה הרמז דאחר שהחריב ה' בית־המקדש ויחמוס כגן סֻכו, נסתלק למרום ועזב ככפיר סֻכו, אבל לא מכל וכל רק (=אלא) ככפיר שהוא עוזב סוכתו בימות החמה, ובימות הגשמים חוזר ויושב בה, אף הקב"ה אף שעזב בית־המקדש - שהוא סוכתו יתברך - דעתו לחזור פעם אחרת ולבנותו ולהשרות שכינתו עליו כפעם בפעם. ואף־על־פי כן, לא זזה שכינתו מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), זהו 'ויהי בשלם סֻכו', היא ירושלים, שקראה מלכי צדק 'שלם' (בראשית רבה נו, י);
מיום שנעקד יצחק בהר המוריה שְׁמה של ירושלים ה' ושָׁמה מושב שכינתו לעולם ועד - ואפילו בחורבנה לא זזה שכינה מכותל מערבי
נקראה ירושלים בשם ה', כדאיתא ב'המוכר את הספינה' (בבא־בתרא עה, ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (נ"א יוחנן): ג' נקראו על שמו של הקב''ה, ואלו הם: צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים – דכתיב (ישעיה מג, ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". משיח - דכתיב (ירמיה כג, ו): "וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ". ירושלים - דכתיב (יחזקאל מח, לה): "[סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף] וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה", אל תקרי שָׁמָּה אלא שְׁמָּה. ירצה (=כוונתו לומר), מיום שנעקד שָׁם יצחק נקרא שֵׁם ירושלים ה', כי כן קרא אברהם שם המקום ההוא ה' (בראשית כב, יד).
ומה שלא אמר הכתוב בפירוש ה' שְׁמָּה, בשוא השי"ן, רק בקמץ, לרמוז גם כן דה' אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ המקום ההוא נצח סלה ועד ולא זזה שכינה מכותל מערבי ואפילו בחורבנה (שמות רבה ב, ב).
מקורות: מסורת הברית הגדול (מנטובה שפ"ב), איכה פרק ב סימן תתלב; שם, דברי הימים שני, פרק ג סימן תתתתי
________________________________________________
[1]רבי מאיר אנג'יל - תלמיד בעל ספר 'חרדים' רבי אלעזר אזכרי מרבני צפת ת"ו, וכן למד מפי רבי חיים ויטאל ורבי שמואל אוזידה תלמידי האריז"ל. נראה שגם נתגדל בצעירותו אצל אביו רבי אברהם אנג'יל מסופיה שבבולגריה וגדל על ברכי רבני שלוניקי. בסביבות שנת ש"נ או לפני כן עלה לצפת. בשלב מסוים נקרא לעמוד בראש קהילה ספרדית בסופיה וכן כיהן ברבנות בלגראד ובקושטא. באחרית ימיו שב הרב אנג'יל לצפת ובה נפטר לבית עולמים. בשנת שנ"ג נדפס בקושטא ספרו "קשת נחושה" עם ענייני מוסר בשיר ומליצה. בשע"ט נדפס בקראקא ספרו "מסורת הברית". בפתח ספרו "מסורת הברית הגדול", שנדפס בשנת שפ"ב במנטובה, מופיעים דברי שבח מראש הישיבה שם רבי יהושע חי, שכתב בין השאר: "אגלה טפח ממעלת המחבר, אכירנו לאחדים באתר דלא ידעין ליה, ואקרא בקול גדול להודיע בעמים כי הוא אוצר בלום... כשמו כן הוא מאי"ר עיני חכמים בהלכה, וקורא אני עליו דרך הלצה כי מלאך ה' צבאות הוא (כפירוש אנג'יל בלעז)... הבו גודל לאלוהינו שנתן מחכמתו ליראיו ותנו כבוד למעלת המחבר יצ"ו". בספר 'אהבת עולם' לרבי שלמה אלגאזי (דפו"ר קושטא ת"ב-ת"ג, דרוש כ, קכד ע"ג) מופיעה דרשת הספד לרגל פטירתו, אך לא מצאנו מקור לתאריך הפטירה המדויק. (ע"פ חוברת 'שלשלת רבני שלוניקי ורבני סופיא' לרד"א פיפאנו, סופיה תרפ"ה; 'יהודי המזרח בארץ ישראל' חלק ב, מ"ד גאון, עמ' 110; ר"מ עמאר במבוא לשו"ת רבי אישטרוק שאנג’י, ר"ג תשמ"ב, עמ' 18).
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי מאיר ב"ר אברהם אנג'יל
נלב"ע סביבות שצ"ג[1]
בחורבן המקדש, שהוא סוכת ה' יתברך, נסתלקה שכינתו למרום עד שישוב וישרה בו כבתחילה, ואף על פי כן נשארה בינתיים בחינת סוכה בירושלים על ידי השראת שכינה בכותל המערבי
"שֻׂכּוֹ" ג' [פעמים בתנ"ך], וסימנך: "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ" (איכה ב, ו), "עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ" (ירמיה כה, לח), "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ" (תהלים עו, ג).
יהיה הרמז דאחר שהחריב ה' בית־המקדש ויחמוס כגן סֻכו, נסתלק למרום ועזב ככפיר סֻכו, אבל לא מכל וכל רק (=אלא) ככפיר שהוא עוזב סוכתו בימות החמה, ובימות הגשמים חוזר ויושב בה, אף הקב"ה אף שעזב בית־המקדש - שהוא סוכתו יתברך - דעתו לחזור פעם אחרת ולבנותו ולהשרות שכינתו עליו כפעם בפעם. ואף־על־פי כן, לא זזה שכינתו מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), זהו 'ויהי בשלם סֻכו', היא ירושלים, שקראה מלכי צדק 'שלם' (בראשית רבה נו, י);
מיום שנעקד יצחק בהר המוריה שְׁמה של ירושלים ה' ושָׁמה מושב שכינתו לעולם ועד - ואפילו בחורבנה לא זזה שכינה מכותל מערבי
נקראה ירושלים בשם ה', כדאיתא ב'המוכר את הספינה' (בבא־בתרא עה, ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (נ"א יוחנן): ג' נקראו על שמו של הקב''ה, ואלו הם: צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים – דכתיב (ישעיה מג, ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". משיח - דכתיב (ירמיה כג, ו): "וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ". ירושלים - דכתיב (יחזקאל מח, לה): "[סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף] וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה", אל תקרי שָׁמָּה אלא שְׁמָּה. ירצה (=כוונתו לומר), מיום שנעקד שָׁם יצחק נקרא שֵׁם ירושלים ה', כי כן קרא אברהם שם המקום ההוא ה' (בראשית כב, יד).
ומה שלא אמר הכתוב בפירוש ה' שְׁמָּה, בשוא השי"ן, רק בקמץ, לרמוז גם כן דה' אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ המקום ההוא נצח סלה ועד ולא זזה שכינה מכותל מערבי ואפילו בחורבנה (שמות רבה ב, ב).
מקורות:
מסורת הברית הגדול (מנטובה שפ"ב), איכה פרק ב סימן תתלב;
שם, דברי הימים שני, פרק ג סימן תתתתי
________________________________________________
[1] רבי מאיר אנג'יל - תלמיד בעל ספר 'חרדים' רבי אלעזר אזכרי מרבני צפת ת"ו, וכן למד מפי רבי חיים ויטאל ורבי שמואל אוזידה תלמידי האריז"ל. נראה שגם נתגדל בצעירותו אצל אביו רבי אברהם אנג'יל מסופיה שבבולגריה וגדל על ברכי רבני שלוניקי. בסביבות שנת ש"נ או לפני כן עלה לצפת. בשלב מסוים נקרא לעמוד בראש קהילה ספרדית בסופיה וכן כיהן ברבנות בלגראד ובקושטא. באחרית ימיו שב הרב אנג'יל לצפת ובה נפטר לבית עולמים. בשנת שנ"ג נדפס בקושטא ספרו "קשת נחושה" עם ענייני מוסר בשיר ומליצה. בשע"ט נדפס בקראקא ספרו "מסורת הברית". בפתח ספרו "מסורת הברית הגדול", שנדפס בשנת שפ"ב במנטובה, מופיעים דברי שבח מראש הישיבה שם רבי יהושע חי, שכתב בין השאר: "אגלה טפח ממעלת המחבר, אכירנו לאחדים באתר דלא ידעין ליה, ואקרא בקול גדול להודיע בעמים כי הוא אוצר בלום... כשמו כן הוא מאי"ר עיני חכמים בהלכה, וקורא אני עליו דרך הלצה כי מלאך ה' צבאות הוא (כפירוש אנג'יל בלעז)... הבו גודל לאלוהינו שנתן מחכמתו ליראיו ותנו כבוד למעלת המחבר יצ"ו". בספר 'אהבת עולם' לרבי שלמה אלגאזי (דפו"ר קושטא ת"ב-ת"ג, דרוש כ, קכד ע"ג) מופיעה דרשת הספד לרגל פטירתו, אך לא מצאנו מקור לתאריך הפטירה המדויק. (ע"פ חוברת 'שלשלת רבני שלוניקי ורבני סופיא' לרד"א פיפאנו, סופיה תרפ"ה; 'יהודי המזרח בארץ ישראל' חלק ב, מ"ד גאון, עמ' 110; ר"מ עמאר במבוא לשו"ת רבי אישטרוק שאנג’י, ר"ג תשמ"ב, עמ' 18).