רבי משה סג"ל בן שלמה הלוי מפרנקפורט 
נלב"ע אחרי שנת ת"ח

אליהו הנביא יורד בעתות צרה ומקריב תמידין אצל הכותל המערבי אף בזמן שבית המקדש חרב ושמם

"אליהו שהוא מזרע אברהם, משורש פנחס, שעמד בסיני, וזכה לברית שלום, ועודנו חי, על כן הוא מטפס ועולה ללמד זכות, מטפס ויורד עם הצדיקים, עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד (תהלים מו, ב), ואמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אף על פי שהוא שמם, שהרי בקדושתו עומד, ואתיא כי הא דתנינן בסוף עדויות (פרק ח משנה ו): 'מקריבין אף על פי שאין בית'[1], ואפשר שנגנזו לו קופות מתרומות הלשכה כדי שיהיו [התמידין] באים משל ציבור. ואינו רחוק להאמין שיהיו אבות העולם עומדים על גביו למעמד" (עד כאן מלשון הרמ"ע מפאנו).

יש כח לאליהו לירד בכל עת צרה... שהוא מקריב תמידין במקום שנחרב בית המקדש אצל כותל מערבי, אף עכשיו שהוא חרב עדיין הוא בקדושתו, כמו שכתוב (ויקרא כו, לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – אפילו כשהוא שמם בקדושתו הוא עומד.

מקור:
פירוש 'יואל משה'[2] על ספר 'עשרה מאמרות' לרמ"ע מפאנו, מאמר 'אם כל חי' חלק ג סימן כג

_______________________________________________

[1] וכן כתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן כה: "טומאת מקדש להתחייב בה בזמן הזה, נלמד מההיא דשבועות (יז ע"ב)... והאריך בזה בעל ספר 'כפתור ופרח' בפרק ששי... הגע עצמך שמקריבין אף על פי שאין בית, כדתנן בשלהי בחירתא, יהא אם־כן כהן עומד ומשמש בטהרה וטמאין באין ויושבין בצדו חלילה?!".

[2] רובו ככולו מיוסד על פירוש רבו המקובל רבי יהודה לייב בן האלוף הגאון רבי שמואל (ע"פ המחבר בהקדמתו).