הרמ"א > רבי משה בן ישראל איסרלישׂ    
בערך ר"צ - ל"ג בעומר של"ב

צד מערב בו שוקעת השמש מורה שהקב"ה עליון על הכל,
וזהו הטעם לכך שלעולם השכינה במערב ולא זזה מכותל מערבי

אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יא, ב; שמות רבה ב, ב): לעולם שכינה במערב ושלא זזה השכינה מכותל מערבי. והטעם, כבר ביארהו הרב המורה וזה לשונו (רמב"ם במורה נבוכים חלק ג פרק מח, ע"פ תרגום אבן תיבון): "ביארו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא יומא שאברהם אבינו יִחד המערב, רצוני לומר בית קדשי קדשים, וסבה זו אצלי שמפני שהיתה הדעת מפורסם בעולם עבודת השמש ושהיא אלוה, ואין ספק שבני אדם כולן היו פונים למזרח, מפני זה פנה אברהם למערב בהר המוריה, רוצה לומר בית המקדש, עד שישים אחוריו לשמש... והבן זאת הפליאה", עד כאן לשונו.

ועוד אומָר, מאחר ששקיעת החמה הוא במערב, ועל ידי זה ניכרת שאינה אלוה ואינה אלא כגרזן ביד היוצר וצריכה לשקוע מלפניו ושאדון עליה, לכן נבחר צד מערב שתהא מורה על השם יתברך עד שאמרו שכינה במערב (עיין בבא־בתרא כה, א). ולזה באו הנה י"א אורך בין הכותל [של העזרה] להיכל[1], להודיע תחילה בדרך כלל כי השם יתברך רֹכב עליהם, שכלים נבדלים, הרי י"א נבדלים, כי ידוע שהמלאכים עשרה מדרגות, כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע (הלכות יסודי התורה, פרק ב הלכה ז) והסכימו בזה כל חכמי הפילוסופים, ואם תצרף עמהם עילתן הרי י"א.

וכדי שלא יחשוב האדם שמעלת הי"א הם שווה ח"ו, על־כן בא אחר זה ה'היכל' נחלק לג' חלקים שכתב הרמב"ם פרק א מהלכות בית־הבחירה, דהיינו: 'קדש' ו'קדש־קדשים' ו'אולם' - להורות כי אלו השכלים [הנרמזים בי"א שבמערב העזרה] הם נבדלים על ג' חלקים, יש מהן עילה ואינו עלול כלל, ויש שהוא עילה ועלול, ויש שהוא עלול ואינה עילה. ה'עילה ואינו עלול' הוא הש"י ויתרומם, לכן בא [כ]נגדו קדש־קדשים כי הוא מקודש בקדושים[2]... כתר העליון שבו תלוי הכל... במקדש שאותיות השם בן ד' בפירוש נזכרים, גם דברים אלו ברורים, כי הכהנים נכנסי המקדש זהירים מלטעות[3], ועל הכל יתגדל וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים לדור דורים.

הכותל המערבי נמשך ומקיף כל העזרה לרמז שה' הוא מקומו של עולם ומסובב כל עלמין

ודע כי מחיצה זו של 'כותל מערבי' היתה מקפת כל העזרה[4], כמו שכתב הרמב"ם דוגמת קלעי החצר (הלכות בית הבחירה א, ה), לרמז נפלא – להורות על סוד שחז"ל קראו שמו של הקב"ה 'מקום', כי הוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו (בראשית רבה סח, ט). וכבר כתבו החוקרים כי גדר המקום הוא שמקיף המתקומם, ולזה בא כאן רמז ההקפה, להודיע כי השם־יתברך מקיף בגדולתו ורוממותו העולם והוא מקומו. וכמו שביאר בעל העקרים (מאמר שני פרק יז), וכן המקובלים כתבו מסוד ההקפה זו, כאשר כתב הבחיי ז"ל[5], הכתר כולל הכל וסובב הכל. ודי למבינים;

גילוי שכינה משתלשל ומופיע מדרגה אחר מדרגה ממערב המקדש ועד קצה הר הבית

הדברים מורים ורומזים על השתלשלות המציאות ממעלה למטה, מתחילת כותל מערבי עד סוף המקדש [עד חומת הר־הבית], וכמו שיתבאר עוד אם ירצה השם־יתברך...

ודע כי מתחילת כותל המערבי עד סוף 'עזרת ישראל' בא הרמז וההוראה על מציאת הנמצאים בעצמן... מ'עזרת נשים' ולמטה בא הרמז וההוראה על פעולתם בתחתונים (כנקיבה המקבלת ממה שלמעלה ממנה)... ולפני העזרה היה החֵיל, ולפניו הסורג, ואחר כך [שטח] הר הבית - להודיע כי מן העזרה הנזכרת לעיל מתפשט כל חי וכל המורכב אשר על פני האדמה, כאשר הסכימו החוקרים שהגלגלים בתנועתם מכינים החומרים. והשכל הפועל האחרון [הנרמז ב'עזרת נשים'] נותן הצורות בחומרים:

ותחילתם, [כ]נגד יסודות הארבע (אש, רוח, מים, עפר) שהם פשוטים בלי הרכבה, היה 'החיל' לרמוז עליהן מצד שיתוף השם. כי חיל הוא מלשון כח, כמו שנאמר (במדבר כד, יח): "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל"... שהחיל היה נגד אלו היסודות הפשוטים, שיש להם מציאות בפועל. ומפני שענייני (אצ"ל: ענין) החיל הוא חומה קטנה המגבילה בין מה שבפנים למה שבחוץ, רומז גם כן על ההיולי, כי כן הוא ענין ההיולי הוא מחיצה המפסקת בין עליונים לתחתונים.

ואחר כך היה 'הסורג', שהיא מחיצה עשויה מעשה רשת בקנים מורכבים זו בזו, כהרכבות הנמצאות, והיתה מחיצה זו מליאה חרכים וחלונות קטנים כדרך מעשה רשת, על זה נאמר (שיר השירים ב, ט): "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים", כי על ידי חרכים אלו היה נראה הבית המקדש וכל אשר בו, שהוא מורה על השם יתברך שמו וכל מה שברא בהשתלשלות המציאות... והיה גובה הסורג עשרה טפחים וגובה החיל עשרה אמות, להורות כי מציאות העולם השפל הוא [מורכב] עשרה מדרגות זו על זו... אשר לזה כוונו (סוכה ה, א) שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ולפי שמעלת הפשוטים הוא יותר גדולה מהמורכבים, על כן בא גובה החיל בעשרה אמות ושל סורג בשל יו"ד טפחים, כי גובה הפשוטים הוא יותר גדולה מגובה של מורכבים.

והיה אחר כך 'הר הבית', שהוא מהלך חמש מאות, רמוז על העולם בכללו, לומר שאלו המורכבים [הנרמזים בסורג] שָׂם לפניהם העולם בכללו להשתעשע בו, וכמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קד, כה): "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר כו'", שרומז על העולם ומה שבתוכו, כמו שמבואר שם מדבריו.

בזמן המקדש מי שרצה להשיג הנמצאות ולעלות אל הר ה' להכנס אל הקודש לפני ולפנים, הוצרך להכנס בהדרגה - תחילה בשערי הר הבית, ומשם עלה ממדרגה למדרגה, וממעלה למעלה, עד שהגיע לפני ולפנים והכיר על ידי זה את בורא העולם

העולה מכלל דברינו כי מתחילת הכותל המערבי עד סוף הר־הבית (=מכותל העזרה הנמצא במערב הר־הבית עד חומות ההר, כפי שהתבאר לעיל) היה מורה ורמז השתלשלות המציאות מלמעלה למטה, כדרך הבריאה שהיתה מלמעלה למטה.

אמנם הרוצה להשיג הנמצאות ולכנס אל הקדש ולעלות הר ה', היה צריך ליכנס מן המאוחר אל הקודם, ולכן הרוצה לכנס לפני ולפנים היה נכנס תחילה בהר הבית ובשעריו וכמו שיתבאר, ועולה ממדרגה למדרגה, וממעלה למעלה, עד שהגיע לפני ולפנים והיה מכיר על ידי זה מי שאמר והיה העולם ומלאכיו וכל צבא השמים (שהם שוקעים ונכנעים לפניו), כאשר נתבאר.[6]

מקורות:
ספר 'תורת העולה' חלק א, מתוך פרק ד; ומתוך פרק ו           
(יעויין שם באריכות דבריו העומדים ברומו של עולם)

________________________________________________________

[1] כלשון הרמב"ם בהלכות בית־הבחירה ה, יב: "מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל אחת עשרה אמה". מכאן והלאה מקביל הרמ"א בין תבנית הר־הבית והמקדש לסדר השתלשלות העולמות, כאשר הצד המערבי רומז לעילת העילות ומשרתיו, ומשם מדרגה אחר מדרגה מתבארים סדרי ההשפעה האלוקית בעולם במקביל לירידה לכיון מזרח. מדבריו משמע שהחשיב את כלל העזרה, לכל הפחות מבחינה רעיונית, כשטח שצמוד לכותל המערבי של הר־הבית. הבנה זו מתאימה עם שיטת הרדב"ז, מרבני ירושלים בדור הרמ"א, שחשב למעשה כי בין חומת העזרה לחומת הר־הבית המערבית לא היה הפרש כלל.     
להרחבה ראו: הרב זלמן מנחם קורן, 'חצרות בית ה'', תשל"ז, פרק ב אות ח, עמ' 247-248; ולאחרונה ב'מעלין בקודש' גליון ל, אלול תשע"ה, "תשובת הרדב"ז על כניסה לעליות סביב הר הבית", אות ט סעיפים 4-5.

[2] דלגנו הרבה בציטוט כאן ולהלן, כיון שאין לנו עסק בנסתרות. יעויין שם בדבריו העמוקים השייכים לענייננו.

[3] כמאמר חז"ל בכמה מקומות: "כהנים זריזים הן" (חולין קכג, ב; ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ב; ועוד). ואולי רצונו לומר שאף שעניני הקבלה המתבארים כאן נעלמים מבינתנו ויש חשש שנטעה בהבנתם, מי שזוכה להתעלות באמת למדרגת המקדש אין חשש שיטעה בהם.

[4] אולי כוונתו לומר שהענין הנרמז ב"כותל המערבי" נמשך ומקיף את כל שטח "העזרה", הנקראת גם "משכן", וכפי שבאר שם הרמ"א שמקום העזרה מכוון כנגד מציאות כלל העולם הנברא. וסימנך: אורך העזרה קפ"ז בגימטריה "מקום" עם הכולל. ועיין עוד לעיל הערה מס' 1.

[5] עיין דברים טז, יד סוד"ה ודרך הקבלה. ובבראשית א, ב בד"ה ועל־דרך הקבלה. וראה עוד ראב"ע שמות כו, ו: "והמשכן קראו אחד כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד רק הוא מחובר מאחדים, וככה השם הנכבד שהוא אחד כולל הכל ונקרא אחד. וכן העולם הקטן והגדול".

[6] בסיום חלק א מ'תורת העולה' כתב הרמ"א: "זאת אשר ראיתי לפרש כפי מיעוט שכלי בתבנית הבית ואת כליו המונחים בו תמיד לכבוד ולתפארת, והוא כדמות העולם בכללו העומד על התורה והחכמה, שעליהם העולם עומד. והוא דוגמת מה שאמר אברהם (בראשית כב, יד): 'בהר ה' יראה', כי על־ידי ההר הטוב הזה והלבנון אנו רואין גדולתו של יוצר בראשית ברוך־הוא ומבורך תמיד לעולם ועד. ואבקש מלפני כסא כבודו, שיעזרני לראות בפועל מה שכתבתי לפי הנראה, וישיב אותנו לציון ברנה, ושם נעבדהו ביראה, ואל יעזבנו מעתה ועד עולם, אמן ואמן".