רבי חיים ויטאל – תלמידו המובהק של האר"י ז"ל    

ר"ח חשון ש"ג – ל' בניסן ש"פ

יעקב אבינו ראה שכאשר ישראל יצאו לגלות השכינה תצא עמהם לשומרם ולקבצם בעת הגאולה, והתאמת הדבר בראותו שאף כשגלו לא זזה השכינה מכותל המערבי להמתין שם עד שיחזרו למקומם. אמנם זרע ישראל לא ידעו בגלויותיהם שהשכינה קיימת בכותל, כי האומות מנעו מהם לעלות ולראות

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח, טו). חזר להבטיחו בכל הזמנים: אם בהיות ישראל יושבים על אדמתם - "והנה אנכי עמך". וגם כאשר תלכו בגלות בארצות אויבכם - אלך עמכם לשומרכם, כמו שאמרו ז"ל (במדבר רבה סוף פרשה ז): "גלו לאדום שכינה עמהם", וזהו שאמר: "ושמרתיך בכל אשר תלך", ובמילת "כל" ריבה כל ד' הגליות כמו שאמרו ז"ל (שם): "גלו למצרים", "גלו לבבל" וכו'. ובתשלום קץ הליכתם בגלות האחרון אקבץ גלותכם - "והשבותיך אל האדמה הזאת". וגם [כש]תראה אורך הגדול של גלות אדום - אל תתייאש מן הגאולה, כמו שכתוב (דברים לב, לו): "וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב", ומובטח אתה "כי לא אעזבך" אף על פי שלא יהיו זרעך ראויים וצדיקים, ועל ידי זה יהיה מן הדין לעוזבם בגלות, לא אעזבך "עד אשר אם וכו'", כמו שכתוב (ישעיה ס, כב): "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" - זכו אחישנה לא זכו בעתה (ע"פ שיר־השירים רבה סוף פרשה ח).

"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (שם, טז). אחר שהובטח בחלום לקבץ גלותם ולא יעזבם בשום זמן, כנזכר, אמר: אם כן בוודאי הוא ובאמת, כי אף על פי שגלו עדיין השכינה לא זזה מכותל המערבי, להיות שם תמיד ממתנת עד יחזרו ישראל למקומם, כנודע (עי' זוהר שמות ה ע"ב, וקטז ע"ב). וזהו שאמר: "אכן יש ה' במקום הזה" אף אחר החורבן, אף על פי שאז "אנכי", זרע ישראל ההולכים בגלות בארצות הגוים, "לא ידעתי" זה, יען יצאתי משם ולא ראיתי את השכינה קיימת בכותל המערבי, זהו שאמר: "ואנכי לא ידעתי" כי הייתי בחו"ל ולא הניחוני האומות לעלות בכל ג' רגלים לראות פני ה' כבתחילה;

לבנין ירושלים השוממה צריך לבקש צדקה וחסד ה' עלינו, אבל בית המקדש עצמו יבנה למען כבוד השכינה הנמצאת גם עתה בכותל המערבי וקיימת בהר הבית בהסתר פנים גדול, ואין אנו מבקשים שתשרה השכינה מחדש אלא שתתגלה שם לעיני כל

"אֲדֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ. וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (דניאל ט, טז-יז). ראוי לשים לב אל אומרו אחר־כך 'וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וכו'' באמצע התפילה, והיה ראוי להקדים פסוק זה קודם כל התפילה ואחר־כך יתפלל תפילתו?

אבל הענין הוא כי בפסוקים הקודמים סידר סדר הוידוי איך חטאנו רשענו... ואומר: לך ה' 'כְּכָל צִדְקֹתֶךָ', שאתה עושה עם כל הנבראים, עשה עמנו גם־כן צדקה ו'יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם', ולא אשאל בתורת תפילה (=לא אבקש בזכות) יען 'כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ'... אם־כן אין אנו כדאין לשאול התפילה בזכותנו ולא בזכות אבותינו, רק (=אלא) בצדקותיך הרבים, בתורת צדקה וחסד חינם אנו שואלים שישוב אפך מירושלים, שהיתה תחילה 'עִירְךָ' בנויה ומשוכללת ועתה היתה 'הַר קָדְשֶׁךָ' אחר שנחרב, ונעשית הר שמם...

אבל לבית המקדש עצמו אין צורך לצדקה, ותפילתי תועיל לזה, כי הרי שאלתי על ירושלים היא בשביל תועלת ישראל היושבים בה (וזה כאמור תלוי בצדקה וחסד ה'), אבל שאלתי על בית המקדש הוא 'לְמַעַן אֲדֹנָי', היא השכינה השוכנת בתוכו, כמו־שכתוב (שמות כה, ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", וכיון שהוא בסיבת כבודך עצמך יכול אני להתפלל שלא בתורת צדקה וחסד וחינם כי אם בכח גדול וביד חזקה מאחר שהוא לכבודך.

ועוד, שכבר הוא מדוֹר שלך אף גם 'עַתָּה' אחר חורבנו, כנזכר_[1], כי לא זזה שכינה משם – מכותל מערבי (זוהר משפטים קטו ע"ב; שמות רבה ב, ב), ומה שאני שואל אינו שתשרה שם שכינתך בתוכו, כי עדיין היא שם, אבל מה שאני שואל הוא שְׁמה שהיא נסתרת שם בהסתר גדול בלי גילוי שכינה כבראשונה, הנה עתה תתגלה לעין כל 'וְהָאֵר פָּנֶיךָ' הנסתרים ועומדים שם בהסתר פנים, ואיני שואל להשראת שכינה מחדש.

מקורות:
ספר עץ הדעת טוב (פירושים בדרך נגלה) -
חלק א, פרשת ויצא, ד"ה והנה אנכי;
חלק ב, דניאל ט

[1] לעיל כתב: "גם רמז אל מה־שאמרו ז"ל (מגילה כח, א) על 'והשימותי את מקדשיכם' (ויקרא כו, לא) כי בקדושתם הם עומדין אף בחורבנן, וזהו־שאמר 'הַר קָדְשֶׁךָ', כלומר, הרי אנו רואים כי אף־על־פי שנעשית עירך ירושלים בחינת הר שמם עם כל זה קדושתך שורה עליו, ועדיין נקרא 'הַר קָדְשֶׁךָ' אף אחר חורבנו, ולסיבה זו יש לי מציאות התקוממות לישא את פני אליך בתפילה שישוב נא אפך וכו'". וע"ע מדרש תהלים יא, ג.