'הכלי יקר' > רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

תלמיד המהרש"ל וממשיך המהר"ל ברבנות פראג   
נולד בערך בשנת ש' – נלב"ע ז' באדר ב' שע"ט

עיקר הראיה הנותנת קדושה יתירה היא ראיית פני השכינה שבכותל מערבי,
ומיד כשרואה את מקום־המקדש מולבש ברוח טהרה וקדושה ומושפע דבקות בזיו השכינה,
ותועלת רוחנית זו לא תסור מזרע אברהם לעולם, אף בזמן שמקדש שלמטה אינו בבנינו

"וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם" (דברים ג, כו). על הדבר שביקשתי למענכם - להקנות לכם הארץ - לא נעתר לי ה', ואמר ה' אלי: "רב לך", די בזה כשאתן שאלתך, שהיא לך לבד והיא הראִייָה. ועל זה אמר (שם, כז): "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וגו'". ותשכיל ותדע, כי באברהם התחיל ברוח צפונה, וכאן התחיל בימה (=מערב), לפי שעיקר ראייה זו הנותנת קדושה יתירה הוא על ידי ראיית השכינה שבכותל מערבי, כמו שנאמר (ישעיה נט, יט): "וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם ה'", אבל אברהם שעמד במקום ההוא, ומדבר בשפע היוצא משם לכל ארבע רוחות_[1],התחיל ברוח צפון החשוך וצריך ביותר לקבלת השפע;

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ" (בראשית יג, יז). הבט ימין וראה, כי מתחילה אמר הקב"ה לאברהם (שם יג, יד-טו): "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם", שמע מינה שבראִייָה לחוד סגי וקני לה. ואחר כך חזר מזה ואמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה", שמע מינה שצריך לעשות חזקה ממש, מכי דיש אמצרי (בבא קמא ט, א), דבראייה לחוד לא קנה לה... 

והקרוב אלי לומר בכל זה, שהקנה הקב"ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת: האחד רוחני... כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ושם פעל ה' מכון לשבתו יתברך ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופיו יתברך תחזינה עיניו (ע"פ ישעיה לג, יז), ובראייה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם (בראשית כב, יד): "ה' יִרְאֶה", וקרי בה יִראה היו"ד בחירי"ק ויֵראה היו"ד בציר"י, כי כדרך שבא לִראות כך בא לֵיראות_[2], כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך... 

ותועלת רוחני זה לא יסור מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שבית המקדש שלמטה אינו בבנינו מכל מקום הבית המקדש שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש, ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו'_[3]. וכנגד תועלת רוחני זה אמר הקב"ה: "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם", רצה לומר מן המקום הקדוש אשר אתה עומד בו כי בו תקנה השלימות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה, ועל אותו שלימות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלימות רוחני זה לא ימוש לעולם.

ואחר כך אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ...: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"... ועל קניית שני מיני שלימות אלו אמר משה (דברים ג, כה): "אֶעְבְּרָה נָּא, וְאֶרְאֶה, אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה", כי באומרו "אעברה נא" ביקש על קניית סתם חלק בארץ אשר לזה צריך העברה ממש, כדרך שנאמר: "קום התהלך בארץ", ובאומרו: "ואראה את הארץ" ביקש על קניית השלימות הרוחני הנקנה בראייה לבד.

מקורות:
כלי יקר, דברים, תחילת פרשת ואתחנן;       
שם, בראשית, פרשת לך לך, פרק יג פסוק יז

[1] ראה בביאורו להפטרת שובה (אורח לחיים, וארשא תרמ"א, עמ' 62): "'כי משם יצא השפע לכל העולם, כלב זה השולח חיוּת לכל הגוף, כמרז"ל (עי' יומא לט, ב) שכל מה שבמקדש היה מלבלב ומוציא כל פרי מגדים כו', רמזו בזה שהמקדש באמצע העולם כמו הלב המונח באמצע הגוף ושולח חיות לכל הגוף, כך המקדש שולח חיות לכל העולם כלב זה, וזהו לשון 'מלבלב', לב לב, וכבר נודע שכל שפע המזונות יוצא מן המקדש... וזהו בעצם ענין התשובה, העומדת במקום הקרבנות שבבית המקדש, וזהו סוד אמרו (הושע יד, ו): 'וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן', והמשכיל יבין". וע"ע בכלי יקר לבראשית יב, ב.

[2] על־פי חגיגה ב, א. וראה דבריו בדרוש לפסח (אורח לחיים עמ' 93): "בזאת יבוא כל איש טהור אל הקודש פנימה, במקדש של מעלה ושל מטה, כשסבל וכו' [ונטהר מכל חלודת עוון] עד אשר נזדכך כח שכלו שבו, ויבוא אל הקודש בדרך סלולה בלי שום מונע ומסך מבדיל. וכל זה מבואר מעצמו למשכילים וכו'". ובפירושו לבראשית יא, א: "בא וראה כמה פחותה מדה זו [=הגאווה], הלא היא המחרבת שני בתי מקדשים ומסבבת איחור בנין הבית השלישי, עד אשר יסיר מתוכנו עליזי הגאוה וישאר עם עני ודל וחסו בשם ה' (צפניה ג. יב)". וכבר אמר נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה (תהלים כד, ג-ו): "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה - יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ, זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה". וכן הוא אומר (תהלים טו): "מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ? הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ וגו' עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם".

[3] בזמן ה'כלי יקר' כבר לא נכנסו יהודים להר הבית מזה דורות, כמו שכתב רבנו עובדיה מברטנורא כמאה שנים לפניו: "נמנעים היהודים להכנס מפני הטומאה", ולכך נוספה סכנת חיים כדברי אחד מראשי הישיבה בזמנו: "אין שום אדם נכנס מצד האיסור, ובלאו הכי הישמעאלים אינן מניחין להתקרב". והדברים ידועים מספרי קורות העתים. גם השל"ה הקדוש, חברו של ה'כלי יקר' ברבנות פראג, כשעלה לירושלים בשנת שפ"ב כתב שאין לעבור את קו הכותל המערבי משום ש"משערים לפי מה שהיה הר הבית חמש מאות אמה לעשות הרחקה... באנו לירושלים להתקדש, אם כן אנחנו מחוייבים לעשות הרחקה והרחקה דהרחקה, אפילו באלף ספיקות" (ראו דבריו כאן). וכעבור כחמישים שנה כתב בן עירו של 'הכלי יקר' כשעלה לירושלים: "ליהודי אסורה הכניסה למקום בו עמד בית המקדש. בו במקום נמצא הכותל המערבי, וליהודים מותר לבקר שם מן הצד החיצוני של המקום, ולא מן הצד הפנימי. בכל זאת, אנו עומדים ומתפללים במרחק מה מן הכותל המערבי, כי מפני הקדושה אין אנו מתקרבים". לכן נראית כוונת ה'כלי יקר' שגם כשהבית חרב נכספים רבים לעמוד בירושלים סמוך ונראה למקום המקדש ולהתפלל לבנינו, ולהשיג משם תועלת רוחנית בראית פני השכינה, כפי שכתב בפרשת ואתחנן: "שעיקר ראייה זו הנותנת קדושה יתירה הוא על ידי ראיית השכינה שבכותל מערבי".