ה'שס"ט (1609) - רבי שלמה שלומיל...רבי שלמה שלומילה'שס"ט (1609) - רבי שלמה שלומיל
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי שלמה שלומיל מיינשטרל ב"ר חיים, מגורי האריז"ל
נלב"ע בערך בשנת שס"ט
מעשה התגלות השכינה בכותל המערבי לחסיד רבי אברהם הלוי תלמיד האר"י ז"ל, שהיה גילגול נשמת ירמיה הנביא ומעורר את ישראל על גלות השכינה וצער החורבן
אחד היה פה צפת תוב"ב, ושמו כבוד מורנו הרב רבי אברהם הלוי זצ"ל (המכונה ברוכים)[1], אשר חיבר תיקוני שבת שבסוף 'קיצור ראשית חכמה'. בכל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות ונתן קולו, והיה צועק בקול מר: 'קומו לכבוד השם יתברך, שהשכינה היא בגלות ובית קדשינו היתה לשריפת אש, וישראל הם בצרות גדולות', כמו אלו הדברים הרבה היה מכריז... ואילו באתי לספר בגדולות זה החסיד, יכלו י' ניירים והמה לא יכלו.
והאר"י זצ"ל העיד עליו שהוא גילגול של ירמיה הנביא, ואמר לו פעם אחת: 'עתה הנה נשלמו ימיך ואין לך עוד חיוּת, אם לא תַּקָּנָה אחת [ש]אני רואה לך ואפשר שעל ידה תחיה, ואם תזכה לחיים תחיה עוד כ"ב שנים. וזו היא: לֵךְ לירושלים, ושם תלך לפני כותל מערבי, ושם תשפוך את תפילתך ודמעתך, ואז אם תתרצה לפני קונך ותזכה לראות שכינה, אז תהיה בטוח שתחיה עוד כ"ב שנים'. מיד כששמע כמהר"ר אברהם הלוי אותו דבר, מיד מכר כל מטלטלי ביתו לפיזור הדרך, והלך לירושלים.
ותכף [משהגיע] סגר את עצמו ג' ימים ושלשה לילות בתענית ובשק ובבכיה גדולה ולא זז משם, ולסוף ג' ימים הלך לפני הכותל מערבי והתפלל שם ובכה בכיה גדולה. בין כך, נשא את עיניו וראה על גבי כותל מערבי דוגמת אשה אחת מאחוריה - ובאיזה מלבוש שראה אותה איני רוצה לכתוב הֵנָה, אחוש לכבוד קוננו - ותיכף שראה אותה באותו אופן, נפל על פניו והיה צועק ובוכה: 'אִמא אִמא, אמא ציון, אוי לי שראיתיך בכך', והיה כך מתמרמר בבכיה והכה על פניו, והיה ממרט בזקנו ובשערות ראשו עד שנתעלף וישכב וירדם על פניו. אזי ראה שם [ליד הכותל מערבי] בחלום, שבאה ושׂמה ידה על פניו והיתה מנגבת מדמעות עיניו, ואמרה לו: 'התנחם בני אברהם, כי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים' (ע"פ ירמיה לא, טז, ושם לג, כו).
ויקץ כהר"ר אברהם משנתו וחזר לצפת תוב"ב שמח וטוב לב, ובראותו האר"י זצ"ל, אמר לו: 'כבר אני רואה בך שזכית למראית השכינה, ומעתה בטוח אתה שתחיה עוד כ"ב שנים'. וכן היה, שחיה אחר זה כ"ב שנים במכוון.
מקור: אגרות ארץ ישראל, א' יערי, ת"א תש"ג, אגרת לד עמ' 205
[1] ב'שם הגדולים' לחיד"א, מערכת אל"ף אות סט: "מורנו הרב רבי אברהם הלוי ברוכים זצ"ל, הוא הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל מערבי... ולקול הסיפור, דכדי שלא יפקפק שום אדם בלבו... לכו חזו מאמרם בילקוט ירמיה סימן טו, על פסוק (ירמיה טו, ט): 'אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה', שירמיה ראה אשה לובשת שחורים וכו' ואמרה: אני אמא ציון וכו'".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי שלמה שלומיל מיינשטרל ב"ר חיים, מגורי האריז"ל
נלב"ע בערך בשנת שס"ט
מעשה התגלות השכינה בכותל המערבי לחסיד רבי אברהם הלוי תלמיד האר"י ז"ל, שהיה גילגול נשמת ירמיה הנביא ומעורר את ישראל על גלות השכינה וצער החורבן
אחד היה פה צפת תוב"ב, ושמו כבוד מורנו הרב רבי אברהם הלוי זצ"ל (המכונה ברוכים)[1], אשר חיבר תיקוני שבת שבסוף 'קיצור ראשית חכמה'. בכל חצות לילה היה קם וסובב כל הרחובות ונתן קולו, והיה צועק בקול מר: 'קומו לכבוד השם יתברך, שהשכינה היא בגלות ובית קדשינו היתה לשריפת אש, וישראל הם בצרות גדולות', כמו אלו הדברים הרבה היה מכריז... ואילו באתי לספר בגדולות זה החסיד, יכלו י' ניירים והמה לא יכלו.
והאר"י זצ"ל העיד עליו שהוא גילגול של ירמיה הנביא, ואמר לו פעם אחת: 'עתה הנה נשלמו ימיך ואין לך עוד חיוּת, אם לא תַּקָּנָה אחת [ש]אני רואה לך ואפשר שעל ידה תחיה, ואם תזכה לחיים תחיה עוד כ"ב שנים. וזו היא: לֵךְ לירושלים, ושם תלך לפני כותל מערבי, ושם תשפוך את תפילתך ודמעתך, ואז אם תתרצה לפני קונך ותזכה לראות שכינה, אז תהיה בטוח שתחיה עוד כ"ב שנים'. מיד כששמע כמהר"ר אברהם הלוי אותו דבר, מיד מכר כל מטלטלי ביתו לפיזור הדרך, והלך לירושלים.
ותכף [משהגיע] סגר את עצמו ג' ימים ושלשה לילות בתענית ובשק ובבכיה גדולה ולא זז משם, ולסוף ג' ימים הלך לפני הכותל מערבי והתפלל שם ובכה בכיה גדולה. בין כך, נשא את עיניו וראה על גבי כותל מערבי דוגמת אשה אחת מאחוריה - ובאיזה מלבוש שראה אותה איני רוצה לכתוב הֵנָה, אחוש לכבוד קוננו - ותיכף שראה אותה באותו אופן, נפל על פניו והיה צועק ובוכה: 'אִמא אִמא, אמא ציון, אוי לי שראיתיך בכך', והיה כך מתמרמר בבכיה והכה על פניו, והיה ממרט בזקנו ובשערות ראשו עד שנתעלף וישכב וירדם על פניו. אזי ראה שם [ליד הכותל מערבי] בחלום, שבאה ושׂמה ידה על פניו והיתה מנגבת מדמעות עיניו, ואמרה לו: 'התנחם בני אברהם, כי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים' (ע"פ ירמיה לא, טז, ושם לג, כו).
ויקץ כהר"ר אברהם משנתו וחזר לצפת תוב"ב שמח וטוב לב, ובראותו האר"י זצ"ל, אמר לו: 'כבר אני רואה בך שזכית למראית השכינה, ומעתה בטוח אתה שתחיה עוד כ"ב שנים'. וכן היה, שחיה אחר זה כ"ב שנים במכוון.
מקור:
אגרות ארץ ישראל, א' יערי, ת"א תש"ג, אגרת לד עמ' 205
[1] ב'שם הגדולים' לחיד"א, מערכת אל"ף אות סט: "מורנו הרב רבי אברהם הלוי ברוכים זצ"ל, הוא הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל מערבי... ולקול הסיפור, דכדי שלא יפקפק שום אדם בלבו... לכו חזו מאמרם בילקוט ירמיה סימן טו, על פסוק (ירמיה טו, ט): 'אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה', שירמיה ראה אשה לובשת שחורים וכו' ואמרה: אני אמא ציון וכו'".