רבי שמואל די אוזֵידא – מתלמידי האר"י הקדוש     

ש"ה – שס"ד לערך

לקט מפירושיו למגילת איכה בספרו 'לחם דמעה'

באהבת ה' אותנו לא סילק שכינתו מכותל מערבי ועל ידי כך לא נשארה בת ציון בודדה לגמרי כי לעולם עיני ה' בה

"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" (איכה א, א)... אפשר שכִיוֵון במאי דנקט "כאלמנה" בכ"ף לְמה שאמרו ז"ל (שמות רבה ב, ב) כי לא זזה שכינה מכותל מערבי, על כן כאלמנה ולא אלמנה ממש;

"וַיֵּצֵא מן בת (קרי מִבַּת) צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ" (איכה א, ו)... עיניך תחזינה אהבת השם יתברך את בת ציון, כי הסתלקות השכינה ממנה לא רצה לפרסמה ולפרשה בפירוש, רק רמזה בלשון סתום באמרו: "ויצא מן", שהוא מלשון (תהלים טז, ה): "ה' מְנָת חֶלְקִי וכו'"_[1], ואפילו הכי הוסיף עוד לסתום הדברים כי מילת "מן" כתיב ולא קרי אבל קרינן: "ויצא מבת ציון". והכל להודיע אהבתו יתברך אותנו, כי לא [רק שלא] רצה לכתוב בפירוש שחילק השי"ת שכינתו מציון אלא רצה ללמדנו עוד כי לא יצאה לגמרי, כי נקטינן (שמות רבה ב, ב; ועוד) שלא זזה שכינה מכותל מערבי ולעולם עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה, ולכן מזכיר יציאתו ברמז, ואפילו אותו הרמז כתיב ולא קרי;

עיקר השראת הקדושה על אבני המקדש היא בסיבתנו, אך כיון שגלתה מאתנו השכינה ונותרה רק על גבי הר־ציון באבני הכותל־המערבי, תפילתנו לשוב להיות מרכבה לשכינה כבימי האבות, ולא שתשרה רק על עצים ואבנים בלי להופיע עלינו

"עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ וגו' עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ, אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב... לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים, הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, יז-כא), כי זכו העצים והאבנים שבמקדש יותר ממנוּ, עם היות שלא באה הקדושה העליונה שם באבנים ההמה אלא בסיבתנו ולא זזה שכינה מכותל מערבי לעולם (שמות רבה ב, ב), ואותנו עזב בין האומות מכל וכל. וזהו שאמר על גבי הר ציון, אחר ששמם ושועלים הלכו בו, אף על פי כן בקדושתו הוא עומד ואתה ה' לעולם תשב על גבו, כי לא זזה שכינה משם, ואותנו שכחת.

וזהו שאמר: "למה לנצח תשכחנו וגו'", האבנים לא שכחת ואותנו שכחת, ולכן: "השיבנו ה' אליך וגו'" כמו שהיה קודם בנין בית המקדש, [ש]המרכבה אל השכינה היינו אנחנו, וכענין שהיה באבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם הם היו המרכבה (זוהר שמות קמד ע"א), וכן כל שאר הצדיקים היתה השכינה שורה עליהם עד שנבנה בית המקדש ושרתה שם השכינה. ולכן אמר: "חדש ימינו [כקדם]" כמו שהיינו אנחנו משכן השכינה, לא המקדש. וכענין שאמר משה (רש"י שבועות טו, ב ד"ה ושיר, בשם תורת כהנים): "'וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ' (תהלים צ, יז) – יהי רצון שתשרה שכינה עלינו".

[1] על פי איכה רבתי א, לג: "'ויצא מבת ציון', מן בת כתיב, אמר רבי אחא: יש לנו מנה אחת יפה, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהלים טז, ה): 'ה' מנת חלקי וכוסי'".