רבנו יצחק ב"ר יהודה - דון יצחק אברבנאל      

נולד בשנת ה'קצ"ז – לב"ע בכ"ט בתשרי ה'רס"ט

כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון נאמר לו בנבואה שייחרב, אך נרמז שהשכינה תישאר בהר הבית כל הימים ולא תזוז מכותל מערבי עד שייבנה הבית השלישי בגאולה העתידה ויהיה עליון על הכל - וזו נחמה גדולה ותקוה לישראל שעוד יראו אור גדול ופתאום יבא האדון להיכלו ויהיה בית מקדשו עליון למלכי ארץ

"וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק [וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה]" (מלכים-א ט, ח)... אפשר לומר שרמז ירמיהו הנביא, כותב הספר הזה, בזה אל הבנין האחרון, שיהיה נכון בית ה' בראש ההרים (ע"פ ישעיה ב, ב), וכאילו אמר: והבית הזה אשר זכר (לעיל פס' ו-ז) שיְשַׁלֵּחַ מעל פניו, הנה אחרי כן באורך הזמן יהיה עליון - עם היות שעתה כל עובר עליו יהיה תמה ומשתומם על חרבנו וישרוק כפיו על זה מרוב ההפעלות - ויכירו כל בני עולם שהיה כל זה בחטאת ישראל, על עזבם את ה' אלוקיהם...

ועם כל קושי הנבואה הזאת, הנה בא בתוכה יעוד הגאולה העתידה, אם באמרוֹ "וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן", כמו שפירשתי, ואם אמרוֹ (לעיל פס' ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"... וכן אמרוּ בתנחומא (לפנינו במדרש תהלים יא, ועוד): אמר רבי שמואל בר נחמני עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", משחרב בית המקדש: "ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ" (שם), אמר רבי אלעזר בן פדת: בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): "קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה", שאפילו ההר הרי הוא בקדושתו, ראה מה כתיב (עזרא א, ג): "וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' [אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם", אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".

וזו נחמה גדולה ותקוה רבה לעם ההולכים בחשך, שעוד יראו אור גדול ופתאום יבא אל היכלו האדון ה' צבאות, יבא אלקינו ואל יחרש יבנה הר ציון יקים סוכת דוד הנופלת ויהיה בית מקדשו עליון למלכי ארץ;

יש אומרים שחזקיהו המלך הסב פניו אל הכותל המערבי בתפילה

"וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'" (ישעיה לח, ב), רוצה לומר שלא היה לו אשה ובנים לדבר עמהם אבל כאדם יחידי מבלי חֶברָה החזיר פניו אל הקיר והתפלל אל ה'... ולדעת יונתן (בתרגום שם) הקיר הוא כותל בית המקדש^[1], רצה לומר כותל מערבי, כי שָׂם פניו נֹכח הכותל ההוא להתפלל^[2], והיתה תפלתו (שם, ג): "אָנָּא ה' זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי";

הישארות השכינה בהר הבית אחר כותל המערבי מורה על נצחיות המקדש, שקיים ועומד לעולם כיון שהר הבית הוא קנין אלוקי מחוץ למערכת השמים

הקנין החמישי [שקנה לו הקדוש ברוך־הוא בעולמו] הוא "בית המקדש" (אבות פרק ו משנה י), כי הנה בחר בו השם וייחדו בהשגחתו והוציאו מתחת מערכת השמים, וכמו שאמר הוא יתברך עליו (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"... ועִם היות שנחרב בית המקדש כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (עיין מגילה כח, א) שגם בהיותו נחרב בקדושתו הוא עומד.

אמרו בתנחומא (שמות, בובר, סימן י): אמר רבי שמעון בר נחמני: עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה נתונה בהיכל, שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", משחרב בית המקדש "ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ" (שם) – סילק שכינתו לשמים... אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ"... אף על פי שחרב בית המקדש ונעשה שדה, אף על פי כן שכינתי עומדת שם (ע"פ מדרש תהלים יא, ג), זו המורה על נצחיותו ושעתיד להיבנה, כי היה קניינו של הקדוש ברוך־הוא מקיים ועומד^[3].

והנה הובאו בברייתא על בית המקדש שני פסוקים להעיר על מה שזכרתי, שהוא קנין הקדוש ברוך־הוא ומקום שכינתו, בין בהיותו בנוי – ועל זה אמר (שמות טו, יז): "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", ואף בהיותו חרב – ועל זה אמר (תהלים עח, נד): "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ". רוצה לומר, שאף בהיותו הר – הוא קניינו.

מקורות: 
פירושו למלכים־א ט, ח-ט;   
פירושו לישעיה לח, ב;
'נחלת אבות' למסכת אבות, פרק ו משנה י, ד"ה והקנין החמישי [ע"פ מהדורת ר' אורן גולן, אשקלון תשע"ג]

[1] לשון התרגום: "וְאַסחַר חִזקִיָה אַפּוֹהִי לְכוֹתֶל בֵּית מַקדְּשָׁא וְצַלִי קֳדָם יְיָ", כלומר התפלל לכיון חומת ההר שסביב בית המקדש. וכן יחזקאל (מג, ז-ט) כינה את חומת ההר "הַקִּיר" והתנבא שכאשר ירחיב ה' את גבול הר הבית במקדש השלישי אז: "וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם, בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם וגו' עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם", יעוין במפרשים שם. ובפירוש תלמיד הרשב"ם רבי אליעזר מבלגנצי (חברת מקיצי נרדמים, ורשא תר"ע): "שזונים וקוברים מלכיהם סמוך לכסאי, בהר הבית מחוץ... ואין רק הקיר של הר הבית ביני וביניהם, והוא סמוך לכסאי, ולכן טמאו את שם קדשי... אבל עתה ירחקו את זנותם וגו', שאף אם ישובו ויתנו פגריהם אצל הר המקדש, הם יהיו למטה ואני למעלה, וכל גובה ההר מפסיק ביניהם... ולבד הקיר יש רחבה גדולה בינינו להבדיל, שהקיר מרוחק מכסאי (=מההיכל). וכאשר לא יטמאו מקדשי – ושכנתי בתוכם לעולם". ואולי היה מקובל בידי רבנו האברבנאל שארמונות המלכים וקבריהם ניצבו ממערב להר הבית.

[2] ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ד: "צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל, מה טעם? 'ויסב חזקיהו פניו אל הקיר', באי זה קיר נשא עיניו?... רבי חנינא בר פפא אמר: בקירות בית המקדש נשא עיניו 'בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם' (יחזקאל מג, ח), בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם, והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין בבית המקדש". ושם ב'פני משה': "ודריש ליה [לפסוק ביחזקאל] לשבח, שבני אדם גדולים היו וכו' והיו מקרבין ביתם לבית המקדש כדי שיהו יכולין לשמוע וכו' ועם כל זה הקיר שביני וביניהם מקרבן אצלי". וב'הירושלמי המפורש' לגר"ש גורן (מוסד הרב קוק תשכ"א, דף פט): "בקהלת רבה גרסינן: 'אמר לפניו: ריבונו של עולם, אבותי בני אדם גדולים היו' וכו'. וגם מלהלן משמע דבאבותיו משתעי קרא, שהם מלכי בית דוד... והיו מקרבין בתיהם לשם, והקיר (=של הר הבית) מפסיק ביניהם לבית המקדש, כדי שיתפללו בסמוך לו, והקב"ה מעלה עליהם כאילו מתפללין תמיד בבית המקדש". וב'תולדות יצחק' לגאון מפולטובה(ד"ה בתתם): "מחמת חליים לא היו יכולים לעלות להתפלל בבית המקדש, ואפילו כן היה הקב"ה מעלה עליהם וכו'. וזהו והקיר וגו', היינו הקיר של בית המקדש ש[מפריד] ביני וביניהם, אף על פי כן מעלה עליהם הקב"ה כאילו מתפללין אצלו בבית המקדש, מפני שלא היו יכולים לעלות וכו'". וכן לאחר חורבן המקדש לא בטל גילוי שכינה דרך הקיר, וכדברי הזוהר הקדוש (בראשית רכח ע"ב, מתורגם): "קִיר - זֶהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה וכו' כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יד): 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ' (ר"ת מערב), וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְלָכֵן 'וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר'".

[3] בדפוס ראשון (ויניציאה ש"ה): קיים עומד.