ה'רנ"ד (1494) - רבנו יצחק עראמה ...רבנו יצחק עראמה ה'רנ"ד (1494) - רבנו יצחק עראמה
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבנו יצחק עראמה – בעל העקידה ה'ק"פ – ה'רנ"ד
אף שהשכינה בכל מקום, צד מערב ראוי יותר לקבוע בו תפילה ולהתרחק ממחשבות זרות, מפני שהשכינה בכותל מערבי באופן תדיר, וכל הקובע מקום זה לכוונת תפילתו אלהי אברהם בעזרו
עינינו הרואות אשר היה אבינו אברהם ראשון לכל בית ישראל... "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ וכו'" (ישעיה מא, ב)... "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי, אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ" (שם ח-ט).
הרי שיחסו הכתוב בפירוש אל בעל התנועה הזאת, רצוני - שהוא מתעורר עצמו ממזרח לבא כלפי המערב בתנועה עצומה ונפלאה... להתקרב אל האלהים ולדבקה בו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו... ומהידוע כי התנועה הזאת המערבית המיוחסת לו מעידה על זה עדות שלמה, כמו שאמרו (בבא־בתרא כה, א, עיי"ש): אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבה אומר: לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה, שאינו עושה כל עִקר מפני שהיא תדירא. ואסיקנא: מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה, דכתיב (נחמיה ט, ו): "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" [מלמד ששכינה במערב], ואף רבי אבהו אמר שכינה במערב, דאמר רבי אבהו: מאי אוריה? אויר יה. ופרש"י ז"ל: אוריה בלשון פרס מערב.
ובמדרש (חזית שיר־השירים, פרק ב): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר־השירים ב, ט) - זה כותל מערבי. וזה מבואר במראות יחזקאל הנביא (מג, ד) אמר: "וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים", והוא השער המערבי. ואם שכבר יכריח הדעת עם האומרים שם (רבי ישמעאל, בבא־בתרא שם): "שכינה בכל מקום" וראיותיהם ראיות, מכל מקום הא ודאי מילתא היא לקבוע מקום לתפלה ולהתרחק מכל מחשבה מועלת (-מלשון מעילה), כדאמר רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן לבד ממזרח משום דמודו בה מינֵי. וסוף דבר הוא מקום קביעות תפלה לאברהם אבינו כי הוא לבדו נגש אל ה' ופניו אל היכלו...
ההנהגה העליונה מסודרת מהרצון האלהי על כל המעשים האנושיים בלי ספק, אשר זה הענין מייחוד המקום הזה - במיטב השפע ראשונה והתפשטו משם אל כל האקלים המשובח ואחר כך לכל קצות הארץ - ביארוהו המשוררים יפה במזמור (תהלים מח, ב): "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ". כמו שהוא מבואר בקצת עיון כי על זה חתם ואמר (שם, יג-טו): "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ וכו'". ירצה, כיון שעד הנה הגיע שיעור מעלת זה המקום וסגולת בניינו ותוכן יישובו - סבו אותה תמיד וסִפרו מגדליה, ושיתו לבכם לחילה, ופסגו ארמנותיה, ותהי לכם חזות הכל, במידה במספר ובמשורה, למשמרת, "לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן" - בנים יולדו אחר החורבן ימים רבים, "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ" לימי עולמים, "וְנִבְנְתָה עִיר" הקדש "עַל תִּלָּהּ" (ירמיה ל, יח) - כנגד ירושלים, "וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (שם) - כנגד ארמונו של עולם מרום מראשון...
"וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה), נוסע על מסעך והולך לרגלך לקבל עול מלכות שמים בלב שלם ונפש חפצה, שהוא ענין תמונת זאת התנועה אשר ממזרח למערב כמו שאמרנו, ויש בכללו גם כן רמז גדול אל חריצות תנועת זרע ישראל כלו לעלות ולראות שלש רגלים בשנה אל פני האדון ה'. הנה זה עומד אחר כתלנו המערבית הלזה, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו אשר לא יועילו ולא יצילו, ואנחנו דרך המלך נלך אשר דרך בה אברהם אבינו לא נטה ימין ושמאל;
עד שלא זרחה שמשו של אברהם אבינו לא היה מקום קבוע לבני העולם לתפילה, כי זה דורש מהשמש, וזה מהירח, וזה משבתאי או מאדים וזולתם, וכן כולם איש לדרכו פנו, אלוהו של זה אינו אלוהו של זה... אבל כשהאיר אורו [של אברהם] בעולם וביטל דעותיהם הנפסדות והראה להם בדברים מופתיים שיש סיבה אחת ראשונה לכל הנמצאות... מיד קבע להם בזה לתפילתם מקום מיוחד, והוא דלא למבעי משום אלוה בעולם זולתו יתעלה, כי הוא המקום המיוחד האמתי. ואמרו (ברכות ו, ב) שהנמשך אחריו וקובע מקום זה לתפילתו, בלי שיתלה עצמו בשום השתדלות (=כח עזר) וכוונה נכריה, אלהי אברהם יהיה בעזרו.
וכמה יורה אמִתת כוונתם זו מה שאמרו (שם ל, א. עיין שם): תניא, היה עומד בחוצה לארץ יכון פניו כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל יכוין כנגד ירושלים... בירושלים יכוין כנגד בית המקדש... בבית המקדש יכוין כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים-א ח, לה): "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". הנך רואה, כי בתארם וציוּנם המקום המיוחד אל הכוונה הלכו הלוך וצמצם מהארץ לעיר ולבית עד ששמו סוף הצמצום ותכלית ההגבלה מלת "מקום", שהוא בית קדשי הקדשים, והכותל המערבי שעליו נאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", והוא ממש קביעות המקום שעליו אמרו: "כל הקובע מקום וכו'".
מקורות: עקידת יצחק, שער לא (פרשת ויגש), ע"ע שם; שם, שער עב (פרשת במדבר)
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו יצחק עראמה – בעל העקידה
ה'ק"פ – ה'רנ"ד
אף שהשכינה בכל מקום, צד מערב ראוי יותר לקבוע בו תפילה ולהתרחק ממחשבות זרות, מפני שהשכינה בכותל מערבי באופן תדיר, וכל הקובע מקום זה לכוונת תפילתו אלהי אברהם בעזרו
עינינו הרואות אשר היה אבינו אברהם ראשון לכל בית ישראל... "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ וכו'" (ישעיה מא, ב)... "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי, אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ, וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ" (שם ח-ט).
הרי שיחסו הכתוב בפירוש אל בעל התנועה הזאת, רצוני - שהוא מתעורר עצמו ממזרח לבא כלפי המערב בתנועה עצומה ונפלאה... להתקרב אל האלהים ולדבקה בו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו... ומהידוע כי התנועה הזאת המערבית המיוחסת לו מעידה על זה עדות שלמה, כמו שאמרו (בבא־בתרא כה, א, עיי"ש): אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבה אומר: לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה, שאינו עושה כל עִקר מפני שהיא תדירא. ואסיקנא: מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה, דכתיב (נחמיה ט, ו): "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" [מלמד ששכינה במערב], ואף רבי אבהו אמר שכינה במערב, דאמר רבי אבהו: מאי אוריה? אויר יה. ופרש"י ז"ל: אוריה בלשון פרס מערב.
ובמדרש (חזית שיר־השירים, פרק ב): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר־השירים ב, ט) - זה כותל מערבי. וזה מבואר במראות יחזקאל הנביא (מג, ד) אמר: "וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים", והוא השער המערבי. ואם שכבר יכריח הדעת עם האומרים שם (רבי ישמעאל, בבא־בתרא שם): "שכינה בכל מקום" וראיותיהם ראיות, מכל מקום הא ודאי מילתא היא לקבוע מקום לתפלה ולהתרחק מכל מחשבה מועלת (-מלשון מעילה), כדאמר רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן לבד ממזרח משום דמודו בה מינֵי. וסוף דבר הוא מקום קביעות תפלה לאברהם אבינו כי הוא לבדו נגש אל ה' ופניו אל היכלו...
ההנהגה העליונה מסודרת מהרצון האלהי על כל המעשים האנושיים בלי ספק, אשר זה הענין מייחוד המקום הזה - במיטב השפע ראשונה והתפשטו משם אל כל האקלים המשובח ואחר כך לכל קצות הארץ - ביארוהו המשוררים יפה במזמור (תהלים מח, ב): "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ". כמו שהוא מבואר בקצת עיון כי על זה חתם ואמר (שם, יג-טו): "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ וכו'". ירצה, כיון שעד הנה הגיע שיעור מעלת זה המקום וסגולת בניינו ותוכן יישובו - סבו אותה תמיד וסִפרו מגדליה, ושיתו לבכם לחילה, ופסגו ארמנותיה, ותהי לכם חזות הכל, במידה במספר ובמשורה, למשמרת, "לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן" - בנים יולדו אחר החורבן ימים רבים, "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ" לימי עולמים, "וְנִבְנְתָה עִיר" הקדש "עַל תִּלָּהּ" (ירמיה ל, יח) - כנגד ירושלים, "וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (שם) - כנגד ארמונו של עולם מרום מראשון...
"וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה), נוסע על מסעך והולך לרגלך לקבל עול מלכות שמים בלב שלם ונפש חפצה, שהוא ענין תמונת זאת התנועה אשר ממזרח למערב כמו שאמרנו, ויש בכללו גם כן רמז גדול אל חריצות תנועת זרע ישראל כלו לעלות ולראות שלש רגלים בשנה אל פני האדון ה'. הנה זה עומד אחר כתלנו המערבית הלזה, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו אשר לא יועילו ולא יצילו, ואנחנו דרך המלך נלך אשר דרך בה אברהם אבינו לא נטה ימין ושמאל;
עד שלא זרחה שמשו של אברהם אבינו לא היה מקום קבוע לבני העולם לתפילה, כי זה דורש מהשמש, וזה מהירח, וזה משבתאי או מאדים וזולתם, וכן כולם איש לדרכו פנו, אלוהו של זה אינו אלוהו של זה... אבל כשהאיר אורו [של אברהם] בעולם וביטל דעותיהם הנפסדות והראה להם בדברים מופתיים שיש סיבה אחת ראשונה לכל הנמצאות... מיד קבע להם בזה לתפילתם מקום מיוחד, והוא דלא למבעי משום אלוה בעולם זולתו יתעלה, כי הוא המקום המיוחד האמתי. ואמרו (ברכות ו, ב) שהנמשך אחריו וקובע מקום זה לתפילתו, בלי שיתלה עצמו בשום השתדלות (=כח עזר) וכוונה נכריה, אלהי אברהם יהיה בעזרו.
וכמה יורה אמִתת כוונתם זו מה שאמרו (שם ל, א. עיין שם): תניא, היה עומד בחוצה לארץ יכון פניו כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל יכוין כנגד ירושלים... בירושלים יכוין כנגד בית המקדש... בבית המקדש יכוין כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר (מלכים-א ח, לה): "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". הנך רואה, כי בתארם וציוּנם המקום המיוחד אל הכוונה הלכו הלוך וצמצם מהארץ לעיר ולבית עד ששמו סוף הצמצום ותכלית ההגבלה מלת "מקום", שהוא בית קדשי הקדשים, והכותל המערבי שעליו נאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", והוא ממש קביעות המקום שעליו אמרו: "כל הקובע מקום וכו'".
מקורות:
עקידת יצחק, שער לא (פרשת ויגש), ע"ע שם;
שם, שער עב (פרשת במדבר)