רבנו מכיר, תלמיד רבנו יהודה בן הרא"ש נלב"ע בערך בשנת ה'ק"מ
הקב"ה מתאוה תמיד לדוּר עם בריותיו בתחתונים אך כיון שחטאו סילק שכינתו למעלה משבעה רקיעים, ועם כל זה מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי שנאמר: "והיו עיני ולבי שם כל הימים"
אמר רבי שמואל בר נחמני: כשברא הקב"ה את עולמו נתאוה לדור בתחתונים כמו בעליונים (ראה במדבר רבה יג, ו)... כתיב (שמות יט, כ): "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" וכתיב (במדבר ז, א): "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה [לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן]", כלת כתיב, לשון כלה - "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ה, א), אמר הקב"ה באתי למקום שהייתי מתאוה (=חפץ תמיד לשוב אליו כבתחילה), מגן יצאתי (=בחטא אדם הראשון) ולגן חזרתי (=בהקמת המשכן).
מכאן אמר רבי שמעון: כל מקום שנאמר "וַיְהִי" – דבר שהיה ימים הרבה ונפסק. וכן יסד הבבלי (הפייטן רבי שלמה הבבלי)[1]: "תאב פסק לו וצמצם שכינתו בין הבדים", דכתיב (שיר השירים א, יג): "בֵּין שָׁדַי יָלִֽין". עד שחטאו ז' בתי אבות בעבודה זרה ועלה לו למעלה משבעה רקיעים, דכתיב (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", ועם כל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (זוהר שמות ה ע"ב; ועי' שמות רבה ב, ב; ועוד): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", דכתיב (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים".
מקור: 'אבקת רוכל' המיוחס לרבי מכיר ב"ר יצחק שר חסד, ספר ראשון החלק השני
______________________________________
[1] נראה שכוונתו ליוצר לראשון של פסח בסוף הפיוט: "אור ישע מאֻשרים". הנוסח לפנינו (מחזור פסח, גולדשמיט, פרנקל יונה, עמ' 67-69): "צִמְצֵם שִׁכְנוֹ מֶרְכֶּבִי, יוֹם חִנּוּךְ כַּרְכּוֹבִי, צִפִּיתִי פֹּה עִכּוּבִי, עַל מִשְׁכָּבִי... תָּאָב פָּסַק לוֹ, מַלְּאוֹת כַּנֵּי טְרַסְקֵלוֹ...", אך יתכן שלרבינו מכיר היתה גירסה אחרת. ראה פירוש י. פרנקל שם, שחרית ליום א', עמ' 60.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו מכיר, תלמיד רבנו יהודה בן הרא"ש
נלב"ע בערך בשנת ה'ק"מ
הקב"ה מתאוה תמיד לדוּר עם בריותיו בתחתונים אך כיון שחטאו סילק שכינתו למעלה משבעה רקיעים, ועם כל זה מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי שנאמר: "והיו עיני ולבי שם כל הימים"
אמר רבי שמואל בר נחמני: כשברא הקב"ה את עולמו נתאוה לדור בתחתונים כמו בעליונים (ראה במדבר רבה יג, ו)... כתיב (שמות יט, כ): "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" וכתיב (במדבר ז, א): "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה [לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן]", כלת כתיב, לשון כלה - "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה" (שיר השירים ה, א), אמר הקב"ה באתי למקום שהייתי מתאוה (=חפץ תמיד לשוב אליו כבתחילה), מגן יצאתי (=בחטא אדם הראשון) ולגן חזרתי (=בהקמת המשכן).
מכאן אמר רבי שמעון: כל מקום שנאמר "וַיְהִי" – דבר שהיה ימים הרבה ונפסק. וכן יסד הבבלי (הפייטן רבי שלמה הבבלי)[1]: "תאב פסק לו וצמצם שכינתו בין הבדים", דכתיב (שיר השירים א, יג): "בֵּין שָׁדַי יָלִֽין". עד שחטאו ז' בתי אבות בעבודה זרה ועלה לו למעלה משבעה רקיעים, דכתיב (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", ועם כל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (זוהר שמות ה ע"ב; ועי' שמות רבה ב, ב; ועוד): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", דכתיב (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים".
מקור:
'אבקת רוכל' המיוחס לרבי מכיר ב"ר יצחק שר חסד, ספר ראשון החלק השני
______________________________________
[1] נראה שכוונתו ליוצר לראשון של פסח בסוף הפיוט: "אור ישע מאֻשרים". הנוסח לפנינו (מחזור פסח, גולדשמיט, פרנקל יונה, עמ' 67-69): "צִמְצֵם שִׁכְנוֹ מֶרְכֶּבִי, יוֹם חִנּוּךְ כַּרְכּוֹבִי, צִפִּיתִי פֹּה עִכּוּבִי, עַל מִשְׁכָּבִי... תָּאָב פָּסַק לוֹ, מַלְּאוֹת כַּנֵּי טְרַסְקֵלוֹ...", אך יתכן שלרבינו מכיר היתה גירסה אחרת. ראה פירוש י. פרנקל שם, שחרית ליום א', עמ' 60.