מיוחס לרבי יצחק ב"ר יוסף חֵילו
בערך בשנים ה'נ"ה – ה'ק"כ

הכותל המערבי היה מכוסה זמן רב יחד עם חורבות המקדש, תחת גל אשפה שהערימו שם הערלים בגלל שנאתם לעם ה', עד שבא מלך ישמעאלי וניקה האשפה וסילק כל חורבות המקדש מלבד הכותל המערבי

על הר המוריה התנוסס לפנים המקדש של שלמה עליו השלום. בגלל המקדש המהולל נקרא גם ההר ההוא בשם "הר הבית". אוי! בעוונותינו, במקום הבית הקדוש, בנוי עתה בית מסגד, שנבנה על ידי מלך הישמעאלים אשר כבש את ארץ ישראל ואת ירושלים מיד הערלים.

וכך היה מעשה: המלך, אשר נדר נדר לשוב ולבנות את חרבות בית המקדש, בתת ה' בידו את העיר הקדושה, דרש מאת היהודים להודיע לו את מקום החורבות [ההן], יען כי הערלים - בגלל שנאתם לעם ה' - עשו את החרבות ההן למקום אשפה, עד אשר לא ידע עוד כל איש איה הן. ויהי אז זקן אחד שאמר למלך: "אם יואיל המלך להישבע כי ישאיר את הכותל המערבי, אגלה לו את מקום חרבות בית המקדש". מיד שם המלך את ידו על ירך הזקן, וישבע לו לעשות את אשר בקש. הזקן הראה לו את חרבות הבית תחת גל של אשפה ויפַנֵהו המלך, המלך בעצמו ניקה את החרבות עד אשר טהר המקום ההוא כליל_[1]. אחרי כן בנה את הכל מחדש - זולתי כותל המערבי - ויבן שם היכל נהדר מאֹד אשר הקדישו לאלהיו.

הכותל המערבי גם מכונה 'שער הרחמים', והיהודים באים להתפלל לידו, והנו אחד משבעת המקומות המצוינים בירושלים הקדושה

הוא הכותל המערבי, אשר מול היכל עומר בן אל־כּתָּאב' (=כִּפת הסלע), והנקרא 'שער הרחמים'_[2]. היהודים באים לשם להתפלל, כמו שהעיד כבר הנוסע_[3]. הוא היום אחד משבעת הדברים המצוינים אשר בעיר הקדושה, ואלה שמותיהם: מגדל דוד, היכל שלמה, קבר חולדה הנביאה, קברי המלכים, היכל הילני המלכה, שער הרחמים וכותל המערבי;

'שער הרחמים' אצל המקדש, לפנים (=בעבר) היו שם שני שערים: האחד לחתנים והאחד לאבלים, כמו שאמרו בפרקי דרבי אליעזר הגדול, המקובל האשכנזי עליו השלום (פרק יז). שני השערים האלה טבעו בארץ, לקיים מה שנאמר בכתבי הקודש (איכה ב, ט). הדבר המצוין האחרון שבעיר הקדושה הוא 'הכותל המערבי' שזכרנו לעיל.

מקור: 'שבילי דירושלים' פרק א, תאור מסעו לירושלים בשנת ה'צ"ג [תירגם מצרפתית י. ז. הורוביץ], בתוך 'ירושלים' - מאסף ספרותי לחקירת ארה"ק [עורך: רא"מ לונץ], כרך יג, ירושלים תרע"ט, עמ' 84-85; 87

[1] מסורת הערבים על כך נזכרת בספר מת’יר אלע’ראם, שנתחבר ח"י שנים אחרי ביקור רבי יצחק חילו - הביאה רא"מ לונץ ב'לוח ארץ ישראל' כרך כ-כא עמ' 236.

[2] יתכן שמכנה גם את הכותל המערבי בשם 'שערי רחמים', מלבד שערי חומת המזרח, מפני ששני מקומות אלו היוו מקום תפילה לאחר החורבן (ע"פ הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, עיר הקודש והמקדש חלק ג, עמ' רט-רי), או שבזמנם היו ניכרים בחומה המערבית של הר־הבית שרידי שערים שנקראו אף הם בשם "שערי רחמים", כפי שקצת משמע באגרת מחכמי ירושלים כמאה שנים לאחר מכן (קבץ על יד שנה ד תרמ"ח עמ' 47): "בשנת רי"ד... שער רחמ' אשר הם טבועות בארץ עם כותל מערבי, עם חומה רב אשר נשאר מבניין בית המקדש הראשון, עלו למעלה יותר משש אמות, ואז חרדו ותמהו הישמעאלים חרדה גדולה". וראו עוד ב'ציץ אליעזר' חלק י סי' א אות פד. וכן דעת החוקרים: רא"מ לונץ, 'כותל המערבי של הר בית אלוהינו', עמ' 12-13; א. יערי, 'מסעות ארץ ישראל', עמ' 40; ועוד.        
אולם כיון שכבר אז היה מקובל להזכיר את הכינוי "שערי רחמים" גם ביחס לשערים הסגורים שבחומה המזרחית, נראה להציע לשים נקודה אחרי המילה "אלכתאב", ומהמילה "והנקרא" יתחיל ענין חדש המדבר על "שערי רחמים" המוכרים לנו, ולא על הכותל המערבי. חשוב לציין שדברי רבי יצחק חילו כפי שמצויים באגרת לפנינו הם תרגום של תרגום לאגרת קדומה שאבדה, ויש אף טוענים שעשו בה ידיים תוך כדי התרגום הראשון מעברית לצרפתית (ראו: ציון ו, תרצ"ד, עמ' לט-נג). לכן קשה להסיק מכל דיוק בלשונו. עם זאת עולה מאגרתו בברור שהכותל המערבי של הר־הבית היה מוכר בזמן שנכתבה, ושיהודים נהגו להתפלל במקומות אליהם הורשו להגיע סמוך לכתלי ההר.

[3] הנוסע רבי בנימין מטודלה(ד' אלפים תתק"ל): "ולפני אותו מקום כותל מערבי וכו' וקוראים אותו 'שער הרחמים' ולשם באים כל היהודים להתפלל".