ה'ק (1340) - רבנו בחיי...רבנו בחייה'ק (1340) - רבנו בחיי
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבנו בחיי ב"ר אשר אבן חלואה, תלמיד הרשב"א ה'ט"ו - בערך ה'ק
הקב"ה הבטיח בתורה שגם כשמקום המקדש יהיה שמם יעמוד בקדושתו, והשכינה שלא זזה מכותל מערבי אף היא ביטוי לכך
"וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" - אף בשעה שהם שוממין בקדושתם הן עומדין (מגילה כח, א). ואמרו[1] במדרש תהלים (מזמור יא אות ג): אמר רבי פדת: בין שחרב בית המקדש בין שלא חרב, אין השכינה זזה מתוכו[2], שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ", אף על פי שכסאו בשמים השכינה בבית המקדש, וההיכל בקדושתו עומד, שנאמר (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): "וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה", אף על פי שהוא הר בקדושתו עומד סלה, וכן הוא אומר (מיכה ד, י): "כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה", ושכנתי כתיב, אף על פי שחרב ונעשה שדה שכינתי בשדה. אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".
מקור: 'רבנו בחיי' על התורה, פרשת בחוקתי, ויקרא כו, לא
[1] לפי ההקשר והאופן בו מצטט מן המדרש נראה שבא לפרש כי קדושת המקום בזמן החורבן מופיעה בבחינות שונות – 'בית המקדש', 'הר קדשו', 'שדה' ו'כותל מערבי'. ואכן מפרשים רבים רַאו את מציאות השכינה בכותל המערבי כחלק מהבטחת התורה (ויקרא כו, לא): "והשִמותי את מקדשכם", למשל: 'תורת המנחה' לתלמיד הרשב"א; 'תולדות יצחק' לרבי יצחק קארו, דוֹד מרן הבית יוסף, בפרשת בחוקותי; האריז"ל ב'פרי עץ חיים'; ה'נודע ביהודה'. ונראה שכבר קדם לכולם הסמ"ג.
[2] בפרשת תרומה (שמות כו, כה) מבאר 'רבנו בחיי' כי השכינה, על־דרך הסוד, כלולה מששה קצוות הנרמזים בששה הקרשים שהיו בכותל מערבי של המשכן, מקום השכינה שבמערב הנקרא "ים", ומכוון במרכבה העליונה כנגד כנורו של דוד:"וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים". שני קרשים היו נבלעים בירכתים אחד לצפון ואחד לדרום, נשארו ששה קרשים באמצע בכותל מערבי, וכן אמר (שמות כו, כב): "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים", ופסוק זה מבאר סוד היות שכינה, שהיא במערב, כלולה מששה קצוות, ולרמוז על זה נקרא המערב בשם "ים", כי הים בית קבול למים. וסדר ארבע רוחות העולם במרכבה העליונה הם: אבות עולם ודוד, דרום תחלה - שכן אברהם תחלת האבות, וכתיב בו (בראשית כ, א): "ויסע משם אברהם ארצה הנגב", צפון - שכן יצחק התגבר בעקדה, מזרח - שכן כתוב ביעקב (שם לב, לב): "ויזרח לו השמש", והמשילו יוסף בנו לשמש (שם לז, ט), ודרשו רז"ל (בראשית רבה פד, י): אמר יעקב: מי הגיד לזה ששמי שמש. מערב - הוא הסוף, והוא כנור של דוד המנגן מאליו, והוא הנקרא "ים", וזהו (דברים יא, כד): "הים האחרון", שתרגומו: ימה מערבאה, וכדי לרמוז על ארבע אלה נקראו ארבע רוחות העולם בשמות אלו, וזה מבואר".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו בחיי ב"ר אשר אבן חלואה, תלמיד הרשב"א
ה'ט"ו - בערך ה'ק
הקב"ה הבטיח בתורה שגם כשמקום המקדש יהיה שמם יעמוד בקדושתו, והשכינה שלא זזה מכותל מערבי אף היא ביטוי לכך
"וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" - אף בשעה שהם שוממין בקדושתם הן עומדין (מגילה כח, א). ואמרו[1] במדרש תהלים (מזמור יא אות ג): אמר רבי פדת: בין שחרב בית המקדש בין שלא חרב, אין השכינה זזה מתוכו[2], שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ", אף על פי שכסאו בשמים השכינה בבית המקדש, וההיכל בקדושתו עומד, שנאמר (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): "וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה", אף על פי שהוא הר בקדושתו עומד סלה, וכן הוא אומר (מיכה ד, י): "כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה", ושכנתי כתיב, אף על פי שחרב ונעשה שדה שכינתי בשדה. אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".
מקור: 'רבנו בחיי' על התורה, פרשת בחוקתי, ויקרא כו, לא
____________________________________________________________
[1] לפי ההקשר והאופן בו מצטט מן המדרש נראה שבא לפרש כי קדושת המקום בזמן החורבן מופיעה בבחינות שונות – 'בית המקדש', 'הר קדשו', 'שדה' ו'כותל מערבי'. ואכן מפרשים רבים רַאו את מציאות השכינה בכותל המערבי כחלק מהבטחת התורה (ויקרא כו, לא): "והשִמותי את מקדשכם", למשל: 'תורת המנחה' לתלמיד הרשב"א; 'תולדות יצחק' לרבי יצחק קארו, דוֹד מרן הבית יוסף, בפרשת בחוקותי; האריז"ל ב'פרי עץ חיים'; ה'נודע ביהודה'. ונראה שכבר קדם לכולם הסמ"ג.
[2] בפרשת תרומה (שמות כו, כה) מבאר 'רבנו בחיי' כי השכינה, על־דרך הסוד, כלולה מששה קצוות הנרמזים בששה הקרשים שהיו בכותל מערבי של המשכן, מקום השכינה שבמערב הנקרא "ים", ומכוון במרכבה העליונה כנגד כנורו של דוד:"וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים". שני קרשים היו נבלעים בירכתים אחד לצפון ואחד לדרום, נשארו ששה קרשים באמצע בכותל מערבי, וכן אמר (שמות כו, כב): "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים", ופסוק זה מבאר סוד היות שכינה, שהיא במערב, כלולה מששה קצוות, ולרמוז על זה נקרא המערב בשם "ים", כי הים בית קבול למים. וסדר ארבע רוחות העולם במרכבה העליונה הם: אבות עולם ודוד, דרום תחלה - שכן אברהם תחלת האבות, וכתיב בו (בראשית כ, א): "ויסע משם אברהם ארצה הנגב", צפון - שכן יצחק התגבר בעקדה, מזרח - שכן כתוב ביעקב (שם לב, לב): "ויזרח לו השמש", והמשילו יוסף בנו לשמש (שם לז, ט), ודרשו רז"ל (בראשית רבה פד, י): אמר יעקב: מי הגיד לזה ששמי שמש. מערב - הוא הסוף, והוא כנור של דוד המנגן מאליו, והוא הנקרא "ים", וזהו (דברים יא, כד): "הים האחרון", שתרגומו: ימה מערבאה, וכדי לרמוז על ארבע אלה נקראו ארבע רוחות העולם בשמות אלו, וזה מבואר".