ה'ק (1340) - רבנו יצחק דמן עכ...רבנו יצחק דמן עכוה'ק (1340) - רבנו יצחק דמן עכו
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבנו יצחק ב"ר שמואל דמן עכו (הידו"ע) – תלמיד הרמב"ן חי בשנים ה'י – ה'ק
לעולם לא תזוז שכינת עוזו מכותל מערבי, שם עומדת מידת הדין וגורמת שלא ימצאו אויבינו נחת להתיישב בארצנו בקביעות, ובזה יש נחת וקורת רוח לישראל גם בזמן החורבן
בבית ראשון היה האש העומד על המזבח בצורת ארי רובץ (עיין יומא כא, ב), רומז למידת הגבורה שהוא הימין... ובבית שני, שהיו ישראל נזופים, היה האש רבוץ על המזבח בצורת כלב (עיין שם), רומז לצד שמאל... ומאחר שמעולם לא זזה שכינת עוזו מכותל מערבית (זוהר שמות ה ע"ב), ולעולם לא תזוז (איכה רבה א, לא; ועוד), איך אמרו זכרונם לברכה (יומא שם) שנסתלקה השכינה מבית שני, ומנו אותה בחמישה דברים שחסרו בבית שני?
על כן אני אומר - אף כי בעוונות נסתלקו רחמיה, אבל דיניה שם עומדים ולא זזים, וגם זה נחת וקורת רוח לישראל, שעל זה אויבינו שוממים עליה [-על ארץ ישראל][1] ואין מוצאים בארצנו נחת רוח של קיימא. ודבר זה לעיני כל בשר, נראה ליושבים בה ונשמע לאזני השומעים עד למרחוק.
[1] על־פי ספרא בחוקותי פרשה ב פרק ו: "'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ' (ויקרא כו, לב) - זו מדה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר (שם): 'וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ', אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו יצחק ב"ר שמואל דמן עכו (הידו"ע) – תלמיד הרמב"ן
חי בשנים ה'י – ה'ק
לעולם לא תזוז שכינת עוזו מכותל מערבי, שם עומדת מידת הדין וגורמת שלא ימצאו אויבינו נחת להתיישב בארצנו בקביעות, ובזה יש נחת וקורת רוח לישראל גם בזמן החורבן
בבית ראשון היה האש העומד על המזבח בצורת ארי רובץ (עיין יומא כא, ב), רומז למידת הגבורה שהוא הימין... ובבית שני, שהיו ישראל נזופים, היה האש רבוץ על המזבח בצורת כלב (עיין שם), רומז לצד שמאל... ומאחר שמעולם לא זזה שכינת עוזו מכותל מערבית (זוהר שמות ה ע"ב), ולעולם לא תזוז (איכה רבה א, לא; ועוד), איך אמרו זכרונם לברכה (יומא שם) שנסתלקה השכינה מבית שני, ומנו אותה בחמישה דברים שחסרו בבית שני?
על כן אני אומר - אף כי בעוונות נסתלקו רחמיה, אבל דיניה שם עומדים ולא זזים, וגם זה נחת וקורת רוח לישראל, שעל זה אויבינו שוממים עליה [-על ארץ ישראל][1] ואין מוצאים בארצנו נחת רוח של קיימא. ודבר זה לעיני כל בשר, נראה ליושבים בה ונשמע לאזני השומעים עד למרחוק.
מקור: מאירת עינים, ביאור סודות התורה בפירוש הרמב"ן עה"ת, בחוקותי (ויקרא כו, טז)
[1] על־פי ספרא בחוקותי פרשה ב פרק ו: "'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ' (ויקרא כו, לב) - זו מדה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר (שם): 'וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ', אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח".