'זה' כותל מערבי שלא זזה השכינה משם ומשם ה' משגיח על בני האדם במשפט צדק
"אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), וכן "הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ [נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ]" (ישעיה כה, ט), וכן "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט) - זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם, ומשם משגיח על בני אדם[2] שנאמר (תהלים ט, ט): "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק"[3] (ע"פ שמות רבה [נוסח שנאן] ב, ב, ובמדבר רבה [וילנא] יא, ב).
מקור: ריקאנטי על התורה, שמות טו, ב, ד"ה (ב) עזי, עי"ש
[1]רבנו מנחם מרֵיקאנטי – מראשוני המקובלים באיטליה ומגדולי פוסקי ההלכה בדורו, תלמיד רבנו הרוקח ומבית מדרשם של בעלי התוספות ושל הרמב"ן מהם מרבה לצטט. בהקדמה לשו"ת ריקאנטי (ורשה תרע"ג) כתב המדפיס כי גאון זה היה אוהב התורה והִרבה בתעניות ובתפילה שמן השמים ירחיבו שכלו ולבו ויוכל להבין התורה. ומסורת בידי צאצאיו שפעם אחת בהיותו מתפלל בתענית בבית־הכנסת נרדם והנה הוא רואה איש ובידו כלי מים, והקיצו האיש ויאמר לו 'שתה', ושתה אך לא השלים לשתות כל המים ותיכף הלך האיש מלפניו. אז הלך רבי מנחם לבית המדרש כמנהגו, ומצא שכלו בהיר וניכר כי נהפך לאיש אחר, ואז חיבר פירושו על התורה וספר 'טעמי מצוות', אך לא השלים פרשת 'וזאת הברכה' כי עלה אל האלוקים. והיתה פטירתו בערך בשנת ה'נ. עוד ציין שם כי שמועותיו של רבנו מנחם שגורות בפי רבותינו הקדושים מרן הבית־יוסף, הש"ך והמג"א, ומאוד צריך לדקדק בדברי הראשונים, שמלבד רוחב לבבם ותבונתם, מפני גודל צדקתם היתה להם סייעתא דשמיא ודבריהם הם מעט המחזיק את המרובה.
[2] המושג 'השגחה' אצל הראשונים שונה בדרך־כלל מהמצוי בלשון זמננו. אין פירושו שהקב"ה כביכול 'משקיף' בפאסיביות על הנעשה ואז מגיב בהתאם, אלא מדובר בשפע אלוקי שמושפע בכל רגע לקיום הנבראים ומנהיג אותם אל החפץ האלוקי. עיין מורה נבוכים לרמב"ם, חלק א פרק מד, וחלק ג פרקים יז-יח. וראה דברי הרקאנטי על מנורת המקדש (שמות כה, לא): "ונקרא נר האמצעי, שהוא גוף המנורה ועיקרם, נר מערבי, מפני שראשו מוטה קצת לצד מערב ויוצא חוץ משורת שאר הקנים, וזהו רמז גדול וענין נעלם כחתן היוצא לקראת הכלה. ואור שֶׁמֶן הניתן בכל נר ונר, שעל ידו דולקים ומאירין, רמז למשך הנמשך בהם מאין סוף, כי האורה רומזת להשגחת השם־יתברך בתחתונים... והשמן שבנר האמצעי רמז לקו האמצעי שהוא מעמיד הכל... והיה סימן יפה לישראל ועדות לכל באי העולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב, ב)".וכן כתב בענין השגחת ה' על אברהם וזרעו (בראשית יח, יט): "'ידעתיו' הוא מלשון ידיעה ממש. והרמז הוא להשגחת השם יתעלה, יאמר כי שמירתו תהיה דבקה בו תמיד, כענין (תהלים א, ו): 'כי יודע ה' דרך צדיקים', שהרמז בו משגיח עליהם ובצרכיהם". ובפס' יד: "היא הפועלת למטה בהשגחה פרטית, שנאמר (תהלים ט, ט): 'והוא ישפוט תבל בצדק', וכתיב (שם לג, ד): 'וכל מעשהו באמונה'".
[3] בפסוק שלפניו כתיב: "וה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב". וראה מלבי"ם שם: "הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעוול... הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית, והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עוול ואין יוצא מגדר המשפט".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו מנחם ב"ר בנימין ריקנאטי[1]
בערך ה'י-ה'נ
'זה' כותל מערבי שלא זזה השכינה משם ומשם ה' משגיח על בני האדם במשפט צדק
"אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), וכן "הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ [נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ]" (ישעיה כה, ט), וכן "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט) - זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם, ומשם משגיח על בני אדם[2] שנאמר (תהלים ט, ט): "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק"[3] (ע"פ שמות רבה [נוסח שנאן] ב, ב, ובמדבר רבה [וילנא] יא, ב).
מקור: ריקאנטי על התורה, שמות טו, ב, ד"ה (ב) עזי, עי"ש
[1] רבנו מנחם מרֵיקאנטי – מראשוני המקובלים באיטליה ומגדולי פוסקי ההלכה בדורו, תלמיד רבנו הרוקח ומבית מדרשם של בעלי התוספות ושל הרמב"ן מהם מרבה לצטט. בהקדמה לשו"ת ריקאנטי (ורשה תרע"ג) כתב המדפיס כי גאון זה היה אוהב התורה והִרבה בתעניות ובתפילה שמן השמים ירחיבו שכלו ולבו ויוכל להבין התורה. ומסורת בידי צאצאיו שפעם אחת בהיותו מתפלל בתענית בבית־הכנסת נרדם והנה הוא רואה איש ובידו כלי מים, והקיצו האיש ויאמר לו 'שתה', ושתה אך לא השלים לשתות כל המים ותיכף הלך האיש מלפניו. אז הלך רבי מנחם לבית המדרש כמנהגו, ומצא שכלו בהיר וניכר כי נהפך לאיש אחר, ואז חיבר פירושו על התורה וספר 'טעמי מצוות', אך לא השלים פרשת 'וזאת הברכה' כי עלה אל האלוקים. והיתה פטירתו בערך בשנת ה'נ. עוד ציין שם כי שמועותיו של רבנו מנחם שגורות בפי רבותינו הקדושים מרן הבית־יוסף, הש"ך והמג"א, ומאוד צריך לדקדק בדברי הראשונים, שמלבד רוחב לבבם ותבונתם, מפני גודל צדקתם היתה להם סייעתא דשמיא ודבריהם הם מעט המחזיק את המרובה.
[2] המושג 'השגחה' אצל הראשונים שונה בדרך־כלל מהמצוי בלשון זמננו. אין פירושו שהקב"ה כביכול 'משקיף' בפאסיביות על הנעשה ואז מגיב בהתאם, אלא מדובר בשפע אלוקי שמושפע בכל רגע לקיום הנבראים ומנהיג אותם אל החפץ האלוקי. עיין מורה נבוכים לרמב"ם, חלק א פרק מד, וחלק ג פרקים יז-יח. וראה דברי הרקאנטי על מנורת המקדש (שמות כה, לא): "ונקרא נר האמצעי, שהוא גוף המנורה ועיקרם, נר מערבי, מפני שראשו מוטה קצת לצד מערב ויוצא חוץ משורת שאר הקנים, וזהו רמז גדול וענין נעלם כחתן היוצא לקראת הכלה. ואור שֶׁמֶן הניתן בכל נר ונר, שעל ידו דולקים ומאירין, רמז למשך הנמשך בהם מאין סוף, כי האורה רומזת להשגחת השם־יתברך בתחתונים... והשמן שבנר האמצעי רמז לקו האמצעי שהוא מעמיד הכל... והיה סימן יפה לישראל ועדות לכל באי העולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב, ב)".וכן כתב בענין השגחת ה' על אברהם וזרעו (בראשית יח, יט): "'ידעתיו' הוא מלשון ידיעה ממש. והרמז הוא להשגחת השם יתעלה, יאמר כי שמירתו תהיה דבקה בו תמיד, כענין (תהלים א, ו): 'כי יודע ה' דרך צדיקים', שהרמז בו משגיח עליהם ובצרכיהם". ובפס' יד: "היא הפועלת למטה בהשגחה פרטית, שנאמר (תהלים ט, ט): 'והוא ישפוט תבל בצדק', וכתיב (שם לג, ד): 'וכל מעשהו באמונה'".
[3] בפסוק שלפניו כתיב: "וה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב". וראה מלבי"ם שם: "הצדק ישקיף שיהיה המשפט בצדק לא בעוול... הנהגת כלל התבל כבר ערוכים מששת ימי בראשית, והוא משפט ערוך ומסודר, וה' ינהיג תבל לפי הצדק ואין עוול ואין יוצא מגדר המשפט".