רבנו אברהם בן רבי עזריאל מביהם    
נלב"ע לערך ד'תתקצ"ד

אפילו כשהר הבית בחורבנו הוא בקדושתו ושכינת ה' אינה זזה מאחרי כותל המערב

"זה עומד אחר כתלינו"(ע"פ שיר השירים ב, ט) - "קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה" (תהלים ג, ה), שאפילו "הר", הרי הוא בקדושתו (שמות רבה ב, ב), פירוש: אפילו בחורבנו. אמר רבי אלעזר בן פדת: ראה מה כתיב (עזרא א, ג): "וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם", אינו זז משם. אמר רבי חנינא_[1]: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הנה זה עומד אחר כתלינו".

ה'נ'ה' ז'ה' ע'ו'מ'ד' א'ח'ר' כ'ו'ת'ל'י'נ'ו' מ'ש'ג'י'ח' בגימטריה (1284): "אין שכינה זזה מכותל מערבי" (עם הכולל). ע'ו'מ'ד' א'ח'ר' כ'ת'ל'נ'ו' בגימטריה: זה מערב חסר א' מן עומד אחר_[2], וזהו שיסד [רבי מנחם ברבי מכיר בפיוטו]: "זה עומד אחר כותלינו";

המקדש הושלך ונחרב, מלבד הכותל המערבי, מפני שנשבע הקב"ה שלא יחרב לעולם, אך הדוכס שלא הצליח להחריבו תרץ שהשאיר את הכותל להזכיר לדורות הבאים כמה חזק וגדול היה מקום המקדש שכבש והחריב אספסיאנוס (באור לקינת הקליר ע"פ חז"ל)

"שבת סוטן" – נבוכדנצר, "ויבוא אדמון" – הוא קיסר של אדום וטיטוס של בית שני... "עד כי נוטש מדוק ארמון" – הושלך ונוטש בית המקדש כמדוק (=כמשמַיִם) לארץ, כמו שנאמר (איכה ב, א): "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל".

"[על פתח הר הבית החל לבוא] ביד ארבעה ראשי טפסריו להחריבו" – כמו שדורש באיכה רבתי (א, לא): שתי שנים ומחצה צר אספסיינוס על ירושלים ועִמו ארבעה דוכסים וכו' וחילק להן ארבעה כותלי בית המקדש, לכל אחד ואחד להחריב חלקו. "על צד מערבי לזכר השרידו" – שדורש שם, שהיה דוכס ששמו אפגר, שמסר לו כותל מערבי ורצה להחריבו (אך לא הצליח), שכך אמרו חכמים (שיר־השירים רבה ב, כב): נשבע הוא על כותל מערבי שלא יחרב לעולם, כמו שנאמר (שיר־השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ"... וכשקראו אותו, אמר לו: מפני מה לא החרבת חלקך? עברת על ציווי המלך! אמר לו: לזכר השארתי אותו, להיות לך לשם למלכים הבאים אחריך לומר: כמה כיבש והחריב חוזק גדול כזה – "וצג אחר כותלינו, ולא רב ריבו" מהן על כל אשר עשו.

מקורות:

ערוגת הבשם כרך א הוצאת 'מקיצי נרדמים', בביאור ליוצר לשבת נחמו מרבי מנחם ברבי מכיר "אל א־ל שד־י אתחנן", עמ' 252; שם כרך ג, בביאור לקינה מהקליר "זכור את אשר עשה צר", עמ' 276

[1] בנדפס: חנניה. ועל כך העיר המהדיר שבכל מדרשי חז"ל מופיע ר' אחא. אולם אחר העיון בכתב־יד פרנקפורט (אוסף מרצבכר מס' 95, גליון 22) צריך להיות כאן: חנינ'. ובאמת במדרש במדבר רבה (וילנא) נשא יא ב, ניתן קצת להבין שהמימרא על הכותל היא מרבי יוסי בשם רבי חנינא. וכן יש לציין שרבי חנינא הוא המאן־דאמר בגמרא בבא־בתרא כה, ב שהשכינה נמצאת במערב מקום המקדש, וכדברי התוספות שם כה, א, בד"ה "לכל רוחתא אוקמן".

[2] החשבון אינו מכוון, ולכן העיר המהדיר אורבך על אתר: "כאן הטקסט משובש" ונראה שערך בו אי אילו שינויים. בכתב־יד פרנקפורט הנ"ל מופיע: ע'מ'ד' א'ח'ר' כ'ו'ת'ל'י'נ'ו' בגימטריה: זה מערב חסר א' עומד אחר מן. ואולי יש להגיה כך: ע'מ'ד' א'ח'ר' כותלינו בגימטריה: 'זה מערב' חסר א' (323). 'עומד אחר' - מן. וצריך־עיון.