"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", "הזה" ולא במקום אחר, "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח, לו). "אֵין זֶה" – אלא ["כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים"], שראה אותו חרב, ואף על פי כן: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), אף בימי החורבן, כדאיתא במגילה (כח, א): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – אף על פי שהוא חרב קדושתו קיימת ו"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט).
"וְזֶה שַׁעַר [הַשָּׁמָיִם]" – בבראשית רבה (פרשה סט אות ז, בשם רשב"י): אין בית המקדש של מעלה גבוה משל מטה אלא י"ח מיל, כמנין "וזה – שער השמים", "וזה" בגימטריה י"ח;
"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) – "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד), [ראשי תיבות] משה, כי זה היה בימי משה. "עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵינוּ" (שיר השירים, שם) – גימטריה (845): "כמו כותל מערבי", "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), "עומד" מלא ו'[1].
מקורות:
פירוש התורה לרבי אליעזר בר יצחק הגדול ולרבי יהודה בר קלונימוס משפירא, בראשית כח, יז; פירושם בכתב־יד לשיר השירים (מתוך 'אוצר פירושי בעלי התוספות השלם', שיר השירים, הוצ' מכון הרי פישל תשס"א)
[1]כלומר, עמידה מליאה, נצחית, לעולם ולעולמי עולמים (ע"פ יומא עב, א), שגם בזמן החורבן השכינה עומדת אחר כותלנו. או רצונו־לומר עמידה מליאהבשמים ובארץ, כי קדושת תבנית המקדש וכליו פסקה למטה ועומדת למעלה עד שתופיע שוב בבית שלישי ('רבנו בחיי' שמות כו, טו, "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"), אמנם השראת השכינה במקום־המקדש היא מליאה באופן שגם כשהבית חרב אינה מסתלקת לגמרי אלא משארת רושם בארץ - בכותל המערבי.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו אליעזר בר יצחק הגדול ורבנו יהודה בר קלונימוס משפירא
מבעלי התוספות, בסביבות ד'תתק"ץ
יעקב אבינו ראה בנבואה את בית המקדש חרב ואף על פי כן קדושתו קיימת ועומדת אחר כותלנו כל הימים, ושם שער השמים
"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז).
"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", "הזה" ולא במקום אחר, "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח, לו). "אֵין זֶה" – אלא ["כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים"], שראה אותו חרב, ואף על פי כן: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), אף בימי החורבן, כדאיתא במגילה (כח, א): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – אף על פי שהוא חרב קדושתו קיימת ו"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט).
"וְזֶה שַׁעַר [הַשָּׁמָיִם]" – בבראשית רבה (פרשה סט אות ז, בשם רשב"י): אין בית המקדש של מעלה גבוה משל מטה אלא י"ח מיל, כמנין "וזה – שער השמים", "וזה" בגימטריה י"ח;
"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) – "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד), [ראשי תיבות] משה, כי זה היה בימי משה. "עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵינוּ" (שיר השירים, שם) – גימטריה (845): "כמו כותל מערבי", "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), "עומד" מלא ו'[1].
מקורות:
פירוש התורה לרבי אליעזר בר יצחק הגדול ולרבי יהודה בר קלונימוס משפירא, בראשית כח, יז; פירושם בכתב־יד לשיר השירים (מתוך 'אוצר פירושי בעלי התוספות השלם', שיר השירים, הוצ' מכון הרי פישל תשס"א)
[1] כלומר, עמידה מליאה, נצחית, לעולם ולעולמי עולמים (ע"פ יומא עב, א), שגם בזמן החורבן השכינה עומדת אחר כותלנו. או רצונו־לומר עמידה מליאה בשמים ובארץ, כי קדושת תבנית המקדש וכליו פסקה למטה ועומדת למעלה עד שתופיע שוב בבית שלישי ('רבנו בחיי' שמות כו, טו, "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"), אמנם השראת השכינה במקום־המקדש היא מליאה באופן שגם כשהבית חרב אינה מסתלקת לגמרי אלא משארת רושם בארץ - בכותל המערבי.