רבנו אלעזר מוורמייזא - הרוקח בערך ד'תתק"כ – ד'תתק"ץ
גם בזמן הגלות עיקר קביעות השכינה בירושלים אחר כותל המערבי הבנוי לתלפיות, ומשם זורח אור השכינה לישראל שבגלות
אמרו רבותינו (עיין מדרש איכה פתיחתא לד): "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה" (יחזקאל א, א) - על הקב"ה אמרוֹ[1]. כי עיקר הכבוד במקום ירושלים, הנה זה עומד אחר כתלינו, כותל מערבי בנוי לתלפיות, תל פיות פונות שם[2], ודניאל בבבל וְכַוִּין פתיחין ליה בְּעִלִּיתֵיהּ נגד ירושלים (ע"פ דניאל ו, יא), ואיך יאמר שכינה גלתה לבבל והיא קבועה בירושלים? אלא משל חמה זורחת במים שבכלי ומעין זוֹהַר שעל המים יהיה כנגדו, כך מנוגה נגדו שכינה עִם ישראל בעבור המלאכים ובעבור הרוחין לדעת איך להתנהג עם הציבור ועם היחידים;
אפילו כשהמקדש חרב וירושלים שוממה כמדבר - היא נאוה, כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי ואין הקדושה זזה משם
"הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא). אמר הכתוב שני פעמים: "המשכן משכן", לומר שהקב"ה יקח את המשכן אל המקדש לְמַשְׁכֹּן בעבור עונותיהם של ישראל, ויהיו שני חורבנות לשני בתי מקדשים, ויהיה המשכן והמקדש למשכן אצל הקב"ה, עד כאן (עיין שמות רבה נא, ג; ה). וזהו מה שאמר הכתוב בשיר השירים (ד, ג): "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה", אפילו שירושלים שממה כמדבר – את נאוה, אין הקדושה זזה משם (כעין זה בשיר־השירים רבה ד, ו), כמו שאמרינן בגמרא (תנחומא שמות סימן י): לעולם לא זזה שכינה מן כותל מערבי;
עמידת השכינה לעולם בכותל מערבי נרמזת באותיות הפסוקים
"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי" (שיר השירים ב, ט), למהר לבוא, וזהו (שם): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". הנה זה עומד אחר כתלינו – אין השכינה זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב)[3]. "לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו" – גימטריה (1399): "[מכאן][4] אין השכינה זזה מכותל מערבי"... "עוֹמֵד" מלא (כתיב מלא), כלומר עמידה מליאה[5], כי אין שכינה זזה וכו';
הכותל המערבי הוא מיסודות הר בית המקדש, ושריד מהחומה שהיתה לארמון המלך
"כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן[6] וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ" (איכה ד, יא), "ותאכל יסודותיה", יסדתיה כתיב חסר, רמז – לא כל יסודותיה נחרבו, שהרי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר... ועוד, יִסָדת יָה – אותה שיסדת;
"מִקְדָּשׁוֹ, הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ" (איכה ב, ז), "חומת" חסר וא"ו, לא כל חומת הסגיר ביד אוייב כי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר.
מקורות:
ספר השם, עמ' קצו ד"ה יו"ד; תוספות השלם - פירוש התורה לבעלי התוספות [מהדורת ר"י גליס], כרך י עמ' רכג, פקודי אות טו; יין הרוקח, לובלין שס"ח, בפירוש לשיר השירים ב, ט (נדפס ב'אוצר פירושי בעלי התוספות השלם' – מגילות, הוצ' הרי פישל תשס"א); קרית ספר, נמוקי שיר השירים, אות ב; פירוש לאיכה ד, יא; שם ב, ז
[1] לשון המדרש: "'וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים' (ירמיה מ, א) - אמר רבי אחא: כביכול הוא והוא אסור בזיקים, ודכוותיה כתיב (יחזקאל א, א): 'ואני בתוך הגולה'".
[2]ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה: "עד כדון בבנינו, בחורבנו מנין? אמר רבי אבון: 'בנוי לתלפיות' - תל שכל הפיות מתפללין עליו", ושם ב'מראה הפנים': "ושייכא טפי על שעת חורבנו... שיהו הכל פונין לו בתפילתן כדי שמתוך כך יזכרו להתפלל עליו... וכלומר, דתרוייהו משתמעי מהכא: דמדכתיב 'בנוי' שמעינן בעודו בבנינו, ומ'תלפיות' דרשינן 'תל', והיינו בחורבנו, שנעשה ל'תל' ועם כל זה 'פיות', שהכל מתפללין עליו וממילא פונים בו בתפילתן, שמתוך כך יתפללו עליו". וכן כתב ב'תולדות יצחק' (לגאון מפולטבה, ד"ה בנוי לתלפיות): "הן בנוי בבנינו, והן תלפיות, שנעשה תל - היינו בחורבנו, אף על פי כן כל פנים פונים לו. ובחורבנו, גם כל הפיות מתפללים עליו שיחזור לנו". וב'הירושלמי המפורש' (לגר"ש גורן, שם) כתב: "בחורבנו מניין. שצריך לכוון אליו בתפילה, שיבנה במהרה בימינו? בנוי לתלפיות. הוא יבנה על ידי 'תלפיות', כדמפרש - שכל הפיות מתפללין על בנינו, ו'תל' היינו בהיותו חרב כתל, ויבנה על ידי התפילה!".
[3] נראה שכוונתו לציין גימטריה, וכן משמע שהבין מהדיר 'ערוגת הבשם' בכרך א עמ' 252, שהפנה לדברי הרוקח כאן, וכתב שיש להגיהם כך: "הנה זה עומד אחר כתלינו [משגיח]" (1278) – "אין שכינה זזה מכותל מערבי" (1283). ואולי לקרב החשבון יש להוסיף ולהגיה "כותלינו" בכתיב מלא. וצ"ע.
[4] מהדיר 'יין הרוקח' (מהדורת לובלין שס"ח) הציע להוסיף מילת "מכאן", ויעלה החשבון בשווה 1399. ונלענ"ד להציע אופן נוסף: "לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" – גימטריה (1383): "[הודיע] אין השכינה זזה מכותל מערבי". רעיון דומה מובא אצל תלמידי רבי יהודה החסיד (סודֵי חומש ושא"ר, ירושלים תשס"ט, עמ' סו): "'[הנה זה] עומד אחר כותלינו, [משגיח]" גימטריה (1284): "ואין השכינה זזה מכותל מערב".
[5]נצחית, גם בזמן החורבן השכינה עומדת אחר כותלנו לעולם ולעולמי עולמים (ע"פ יומא עב, א). או רצונו־לומר עמידה מליאה בשמים ובארץ, כי קדושת תבנית המקדש וכליו פסקה למטה אבל עומדת למעלה עד שתופיע שוב בבית שלישי ('רבנו בחיי' שמות כו, טו, "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"), אמנם השראת השכינה במקום־המקדש היא מליאה באופן שגם כשהבית חרב אינה מסתלקת לגמרי אלא משארת רושם בארץ - בכותל המערבי.
[6] משמע ש'ציון' כנגד מקום־המקדש, ו'יסודותיה' אלו חומות ההר שהחזיקו את מקום־המקדש. ראה פירוש הרוקח לאיכה (ה, יח): "על הר ציון ששמם" - "בחודש ה' (מנחם אב) נשמם וכו' 'שועלים הלכו בו', שועלים הן האומות (שיר השירים רבה ב, טו) וכו' בבל ואדום שהחריבו הבית... וכתיב (תהלים עט, א): 'טמאו את היכל קדשֶׁך'". וכן שם במהר"י קרא: "בכולם אינו אומר: 'על זה היה דוה לבנו', כי אם: 'על הר ציוןששמם', ללמדך שקשה להם חורבןהבית מכל הצרות שעברו עליהם".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבנו אלעזר מוורמייזא - הרוקח
בערך ד'תתק"כ – ד'תתק"ץ
גם בזמן הגלות עיקר קביעות השכינה בירושלים אחר כותל המערבי הבנוי לתלפיות, ומשם זורח אור השכינה לישראל שבגלות
אמרו רבותינו (עיין מדרש איכה פתיחתא לד): "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה" (יחזקאל א, א) - על הקב"ה אמרוֹ[1]. כי עיקר הכבוד במקום ירושלים, הנה זה עומד אחר כתלינו, כותל מערבי בנוי לתלפיות, תל פיות פונות שם[2], ודניאל בבבל וְכַוִּין פתיחין ליה בְּעִלִּיתֵיהּ נגד ירושלים (ע"פ דניאל ו, יא), ואיך יאמר שכינה גלתה לבבל והיא קבועה בירושלים? אלא משל חמה זורחת במים שבכלי ומעין זוֹהַר שעל המים יהיה כנגדו, כך מנוגה נגדו שכינה עִם ישראל בעבור המלאכים ובעבור הרוחין לדעת איך להתנהג עם הציבור ועם היחידים;
אפילו כשהמקדש חרב וירושלים שוממה כמדבר - היא נאוה, כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי ואין הקדושה זזה משם
"הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא). אמר הכתוב שני פעמים: "המשכן משכן", לומר שהקב"ה יקח את המשכן אל המקדש לְמַשְׁכֹּן בעבור עונותיהם של ישראל, ויהיו שני חורבנות לשני בתי מקדשים, ויהיה המשכן והמקדש למשכן אצל הקב"ה, עד כאן (עיין שמות רבה נא, ג; ה). וזהו מה שאמר הכתוב בשיר השירים (ד, ג): "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה", אפילו שירושלים שממה כמדבר – את נאוה, אין הקדושה זזה משם (כעין זה בשיר־השירים רבה ד, ו), כמו שאמרינן בגמרא (תנחומא שמות סימן י): לעולם לא זזה שכינה מן כותל מערבי;
עמידת השכינה לעולם בכותל מערבי נרמזת באותיות הפסוקים
"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי" (שיר השירים ב, ט), למהר לבוא, וזהו (שם): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". הנה זה עומד אחר כתלינו – אין השכינה זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב)[3]. "לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו" – גימטריה (1399): "[מכאן][4] אין השכינה זזה מכותל מערבי"... "עוֹמֵד" מלא (כתיב מלא), כלומר עמידה מליאה[5], כי אין שכינה זזה וכו';
"עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵינוּ" בגימטריה (845): "כמו כותל מערבי" (844), אין שכינה סרה משם, הדא הוא דכתיב (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים";
הכותל המערבי הוא מיסודות הר בית המקדש, ושריד מהחומה שהיתה לארמון המלך
"כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן[6] וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ" (איכה ד, יא), "ותאכל יסודותיה", יסדתיה כתיב חסר, רמז – לא כל יסודותיה נחרבו, שהרי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר... ועוד, יִסָדת יָה – אותה שיסדת;
"מִקְדָּשׁוֹ, הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ" (איכה ב, ז), "חומת" חסר וא"ו, לא כל חומת הסגיר ביד אוייב כי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר.
מקורות:
ספר השם, עמ' קצו ד"ה יו"ד; תוספות השלם - פירוש התורה לבעלי התוספות [מהדורת ר"י גליס], כרך י עמ' רכג, פקודי אות טו; יין הרוקח, לובלין שס"ח, בפירוש לשיר השירים ב, ט (נדפס ב'אוצר פירושי בעלי התוספות השלם' – מגילות, הוצ' הרי פישל תשס"א); קרית ספר, נמוקי שיר השירים, אות ב; פירוש לאיכה ד, יא; שם ב, ז
[1] לשון המדרש: "'וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים' (ירמיה מ, א) - אמר רבי אחא: כביכול הוא והוא אסור בזיקים, ודכוותיה כתיב (יחזקאל א, א): 'ואני בתוך הגולה'".
[2] ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה: "עד כדון בבנינו, בחורבנו מנין? אמר רבי אבון: 'בנוי לתלפיות' - תל שכל הפיות מתפללין עליו", ושם ב'מראה הפנים': "ושייכא טפי על שעת חורבנו... שיהו הכל פונין לו בתפילתן כדי שמתוך כך יזכרו להתפלל עליו... וכלומר, דתרוייהו משתמעי מהכא: דמדכתיב 'בנוי' שמעינן בעודו בבנינו, ומ'תלפיות' דרשינן 'תל', והיינו בחורבנו, שנעשה ל'תל' ועם כל זה 'פיות', שהכל מתפללין עליו וממילא פונים בו בתפילתן, שמתוך כך יתפללו עליו". וכן כתב ב'תולדות יצחק' (לגאון מפולטבה, ד"ה בנוי לתלפיות): "הן בנוי בבנינו, והן תלפיות, שנעשה תל - היינו בחורבנו, אף על פי כן כל פנים פונים לו. ובחורבנו, גם כל הפיות מתפללים עליו שיחזור לנו". וב'הירושלמי המפורש' (לגר"ש גורן, שם) כתב: "בחורבנו מניין. שצריך לכוון אליו בתפילה, שיבנה במהרה בימינו? בנוי לתלפיות. הוא יבנה על ידי 'תלפיות', כדמפרש - שכל הפיות מתפללין על בנינו, ו'תל' היינו בהיותו חרב כתל, ויבנה על ידי התפילה!".
[3] נראה שכוונתו לציין גימטריה, וכן משמע שהבין מהדיר 'ערוגת הבשם' בכרך א עמ' 252, שהפנה לדברי הרוקח כאן, וכתב שיש להגיהם כך: "הנה זה עומד אחר כתלינו [משגיח]" (1278) – "אין שכינה זזה מכותל מערבי" (1283). ואולי לקרב החשבון יש להוסיף ולהגיה "כותלינו" בכתיב מלא. וצ"ע.
[4] מהדיר 'יין הרוקח' (מהדורת לובלין שס"ח) הציע להוסיף מילת "מכאן", ויעלה החשבון בשווה 1399. ונלענ"ד להציע אופן נוסף: "לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" – גימטריה (1383): "[הודיע] אין השכינה זזה מכותל מערבי". רעיון דומה מובא אצל תלמידי רבי יהודה החסיד (סודֵי חומש ושא"ר, ירושלים תשס"ט, עמ' סו): "'[הנה זה] עומד אחר כותלינו, [משגיח]" גימטריה (1284): "ואין השכינה זזה מכותל מערב".
[5] נצחית, גם בזמן החורבן השכינה עומדת אחר כותלנו לעולם ולעולמי עולמים (ע"פ יומא עב, א). או רצונו־לומר עמידה מליאה בשמים ובארץ, כי קדושת תבנית המקדש וכליו פסקה למטה אבל עומדת למעלה עד שתופיע שוב בבית שלישי ('רבנו בחיי' שמות כו, טו, "עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים"), אמנם השראת השכינה במקום־המקדש היא מליאה באופן שגם כשהבית חרב אינה מסתלקת לגמרי אלא משארת רושם בארץ - בכותל המערבי.
[6] משמע ש'ציון' כנגד מקום־המקדש, ו'יסודותיה' אלו חומות ההר שהחזיקו את מקום־המקדש. ראה פירוש הרוקח לאיכה (ה, יח): "על הר ציון ששמם" - "בחודש ה' (מנחם אב) נשמם וכו' 'שועלים הלכו בו', שועלים הן האומות (שיר השירים רבה ב, טו) וכו' בבל ואדום שהחריבו הבית... וכתיב (תהלים עט, א): 'טמאו את היכל קדשֶׁך'". וכן שם במהר"י קרא: "בכולם אינו אומר: 'על זה היה דוה לבנו', כי אם: 'על הר ציון ששמם', ללמדך שקשה להם חורבן הבית מכל הצרות שעברו עליהם".