רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד  
מבעלי התוספות, נולד בערך בשנת ד'תת"ק - נלב"ע ט' באדר ד'תתקע"ז

הקב"ה לא פעל בעצמו לשומם קדושת המקדש אלא הסתיר שם השגחתו אחר כותלנו

"וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו, לא). הקשה הרי"ח למה לא כתיב כאן 'והשימותי אני' כמו שכתב גבי הארץ (שם, לב): "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ". ותירץ – לפי שארץ־ישראל לא היתה (=לא נשארה) קדושה כבית המקדש, וכביכול שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו סייע להשִּׁימה. אבל בבית המקדש כתיב (איכה ב, ג): "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ", וגם^[1] (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", ולא סייע בו כלל [להשִּׁימו].

מקורות:
בתוך 'מושב זקנים' על התורה, מכת"י ששון מס' 409, לונדון תשי"ט.

בספריה לאומית בפריז נמצא כתב־יד אחר של הספר עם מעט שינויים מהנדפס, ושם יוחס בטעות לרבי אליעזר מגרמישה. סימון הכת"י בקטלוג HEB 260. הפירוש לפסוק "והשמותי את מקדשיכם" בדף 234 עמ' א (תצלום מצורף. לחצו לצפיה בעותק דיגיטלי מלא).

____________________________________________

[1] לבאור שייכות הפסוקים הללו זה לזה בהקשר לחורבן ראו ב'יערות דבש' לרבי יהונתן אייבשיץ.