כותל מערבי שנשאר גלוי הוא רק חלק מרוח מערבית של הר הבית, עד חצי גובהו ניכרות אבנים מימי המקדש ומחציו ומעלה הוא בנין חדש 

רבי משה באסולה ב"ר מרדכי צרפתי, ראש הישיבה באנקונה^[1] 
חי בשנים ר"מ - ש"כ

מתוך תאור שכתב מביקורו בארץ ישראל בשנת רפ"ב

סבבתי והקפתי ירושלים עיר הקודש, ובית המקדש^[2] יבנה ויכונן במהרה בימינו. ואף כי ירושלים חרבה ושוממה, עדיין ניכר בה מעט מזעיר מכלל יופי שלה בבתים נאים ושוקים... ויש שוק אחר, נאה מכולם, כולו חנויות של צמר גפן, ובראש זה השוק שער אחד לבית המקדש (=להר הבית). וי"ב שערים יש לבית המקדש... כותל מערבי שנשאר^[3] אינו כל רוח מערבית [של הר הבית], רק חתיכה אחת, אורכה מ' או נ' אמות, ועד חצי גובהו מימי שלמה, שהאבנים ניכרות בגדלן ובישנן, ומחציו ומעלה הוא בנין חדש. [ירושלים אורכה מיל ורחבה חצי מיל בקרוב, ובית המקדש הוא ככרך קטן].

אנכי שכרתי בירושלים עיר הקודש חדר אחד בבית גדול... ומשם אני רואה כל בית המקדש (=הר הבית) עד תוך החצר, אין בית בירושלים שיראה כל כך כמוהו, והאלוהים אִנה לידי. ומשם כעלות השחר התפללתי בכל בוקר התפילה המסודרת נכח בית המקדש, טרם לכתי לבית הכנסת. ברוך ה' שזיכני לכך.

מקור: 'מסעות ארץ ישראל', ההדיר א. יערי, מסע יא, עמ' 147-148

לצפיה בכתב יד באוסף הדיגיטלי של הספריה הלאומית לחצו כאן (דף 76 עמ' א).

_____________________________________

[1] רבי משה באסולה ברבי מרדכי צרפתי – תלמיד חכם גדול, פוסק ומקובל, מרבני ק"ק פיזארו ולאחר מכן מרבני העיר אנקונה בה כיהן כראש ישיבה שנים רבות, עד שהוסיף קדושה על קדושתו ועלה לעת זקנה לעיה"ק צפת ת"ו, שם התקבל בכבוד גדול ורבני העיר, ביניהם הרמ"ק שהיה צעיר לימים, קבלו עליהם מרותו (ע"פ רי"א ממודנה, תלמיד בנו רבי עזריאל באסולה, בספרו 'ארי נוהם' פרק כו; תולדות גדולי ישראל באיטליה, עמ' 248 ואילך). מסעו הראשון בארץ המתואר כאן נערך לפחות שלושים שנה לפני עלותו לצפת, וכחמש שנים לאחר כיבוש הארץ והסביבה בידי התורכים.

[2] כלומר - הר הבית, כמוכח מהמשך לשונו. בזמנם ועד העת האחרונה כינו רבים את כל שטח ההר בשם "בית המקדש", כלומר: המקום שעליו היה בית המקדש. רגילות זו בצרוף לשון מדרשי חז"ל תרמה להשתרשות הכינוי: "כותל מערבי של בית המקדש" כלפי חומת הר הבית המערבית. ועיין עוד בנספח ג-א.

[3] חלקו הגלוי. שאר חלקי הכותל המערבי היו מכוסים בזמנם בעפר או מוסתרים בין חצרות ובתים, ולכן לא היתה גישה אליהם. גם היום רוב הכותל המערבי אינו נגיש, אם כי מאז כיבוש ירושלים בתשכ"ז נחשפו בהדרגה חלקים נוספים לאורכו של הכותל המערבי וכיום כולו מוקדש לתפילה או למפגש עם עברנו העתיק במעמקי האדמה.