בתוך העיר סמוך לבית־המקדש יש מקום פנוי אליו הולכים כל הקהל להתפלל נוכח בית־המקדש
הארכי, חכם מויניציה נכתב בשנת רנ"ו
"אגרת נוסע אלמוני תלמיד רבנו עובדיה ברטנורא"
מקורות: 'המעמר' כרך ג, ירושלים תר"פ, עמ' 163-168 | ובשינויי נוסח מופיע כ"אגרת הארכי", ספר דרכי ציון, מהדורת 'בני תורה', א. אריאלי, תשס"א, עמ' 54
בליל ו' נסענו מהמחנה והלכנו כל הלילה בפחד וברעדה, כי פחד פחדנו פן ירדפו אותנו... השם־יתברך נחנו בדרך אמת, וכמו השחר עלה עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים עיר־הקודש ביום הששי בבוקר לי"ח (נשצ"ל: לי"ט) ימים לחודש מרחשון [רנ"ו].
בראותי מרחוק העיר השממה וחריבה, והר ציון ששמם איך היה מעון תנים ומרעה לכפירים, שועלים הלכו בו, עלי תשתפך נפשי ולבי דאבה, ועיני ירדה מים. ישבתי גם בכיתי, וקרעתי את כתנתי בשני מקומות כאשר מן החיוב (מועד־קטן כו, א; טור יו"ד סוף סי' שמ), והתפללתי נגד בית מקדשנו. השם־יתברך הוא למען חסדו ישיב שבות יעקב במהרה בימינו, ונזכה לראות בנין בית זבול תפארתינו, וכן יהי רצון אמן.
ויהי בבואי לעיר, באנו לסמיכות בית האיש נורא תהלות, הנשא והנעלה, מאור הגולה, אביר הרועים, מהר"ר עובדיה יצ"ו, אליו הודעתי את לבבי... והאיש גדול מאוד, ועל פיו יִשַּׁק כל הארץ, ובלעדו לא ירים איש את ידו[1]... ואחרי דברו לא יִשְׁנוּ[2]... והיינו קרובים אליו. ולולא כי בית קטן יש לו, כבר היה מאסף אותנו הביתה, כי חפץ בנו האיש. ועוד הפליא חסדו עמי והציל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ (ע"פ תהלים לה, י)... ואני תפילה לאל חי, ישמרהו ויחייהו וימלא בטוב ימיו ושנותיו בנעימים.
ירושלים עיר־הקודש הם כמו מאתיים בעלי־בתים, והם נשמרים מכל חטא ועוון וזהירים למצוות, וערב ובוקר וצהרים יתקבצו כולם יחד, עשיר ואביון, להתפלל בכוונה... ובכל יום פעמיים באהבה יעמדו כל הקהל לשמוע דברי תורה בבית־המדרש... ורוב הקהל מתפרנסים מן הצדקה, ה' ברחמיו ירחם עלינו וישלח ברכה באסמינו ובכל משלח ידינו... אמת שצריך שיהיה היהודי כפוף ונכנע תחת הישמעאלי, וצריך להשפיל עצמו וידכה... פן ישימו עליו עלילות דברים לקחת את אשר לו.
הבתים אשר בירושלים עיר־הקודש כולם מאבני סלעים, ואין בהם עליות הרבה זו למעלה מזו... בתוך העיר סמוך לבית־המקדש, יש מקום פנוי וריקם [אליו] ילכו כל הקהל אחר התפילה להתפלל נוכח בית־המקדש[3], כי משם [י]ראו המקום הקדוש ונורא, וסמוך אליו יש מדרש שלמה המלך ע"ה, ולא יכנסו בהם רק הישמעאלים לבדם.
[1] תארי הגדולה על־פי שמואל־א כה, ב; בראשית מא, מ-מד.
[2] על־פי איוב כט, כב. "יִשְׁנוּ. מלשון שנוי" (מצודת ציון). "לא ישתדלו לקחת עצה אחרת" (רלב"ג).
[3] נראה שהכוונה לאזור פנוי שהיה אז בסמוך לחלק הדרומי של הכותל המערבי, מדרום ל'שער המוגרבים', ולאחר מכן כוסה בבתים שנבנו שם במשך השנים. ראה: יצחק יחזקאל יהודה, 'הכתל המערבי', ירושלים תרפ"ט, עמ' 26. וקדם לו רא"מ לונץ, במאמרו 'כותל מערבי של הר בית אלוהינו', שנתון לידיעת ארץ ישראל כרך י, ירושלים תרע"ב, עמ' 18. מקום זה ממנו ניתן לראות את 'המקום הקדוש ונורא' מתואר מאות שנים אחר כך בידי ר' אליעזר הלוי, שביקר ליד הכותל המערביבשנת תקצ"ח: "לימין החומה הקדושה הזאת (=בדרום הכותל המערבי) – בית קטן. וסיפר לי בן־לויתי, כי העולה במדרגות הבית הזה רואה משם את פנימיותו של הר הבית. אפס כי לא ירהב בנפשו ללוותני אל הבית הזה".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
בתוך העיר סמוך לבית־המקדש יש מקום פנוי אליו הולכים כל הקהל להתפלל נוכח בית־המקדש
הארכי, חכם מויניציה
נכתב בשנת רנ"ו
"אגרת נוסע אלמוני תלמיד רבנו עובדיה ברטנורא"
מקורות: 'המעמר' כרך ג, ירושלים תר"פ, עמ' 163-168 | ובשינויי נוסח מופיע כ"אגרת הארכי", ספר דרכי ציון, מהדורת 'בני תורה', א. אריאלי, תשס"א, עמ' 54
בליל ו' נסענו מהמחנה והלכנו כל הלילה בפחד וברעדה, כי פחד פחדנו פן ירדפו אותנו... השם־יתברך נחנו בדרך אמת, וכמו השחר עלה עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים עיר־הקודש ביום הששי בבוקר לי"ח (נשצ"ל: לי"ט) ימים לחודש מרחשון [רנ"ו].
בראותי מרחוק העיר השממה וחריבה, והר ציון ששמם איך היה מעון תנים ומרעה לכפירים, שועלים הלכו בו, עלי תשתפך נפשי ולבי דאבה, ועיני ירדה מים. ישבתי גם בכיתי, וקרעתי את כתנתי בשני מקומות כאשר מן החיוב (מועד־קטן כו, א; טור יו"ד סוף סי' שמ), והתפללתי נגד בית מקדשנו. השם־יתברך הוא למען חסדו ישיב שבות יעקב במהרה בימינו, ונזכה לראות בנין בית זבול תפארתינו, וכן יהי רצון אמן.
ויהי בבואי לעיר, באנו לסמיכות בית האיש נורא תהלות, הנשא והנעלה, מאור הגולה, אביר הרועים, מהר"ר עובדיה יצ"ו, אליו הודעתי את לבבי... והאיש גדול מאוד, ועל פיו יִשַּׁק כל הארץ, ובלעדו לא ירים איש את ידו[1]... ואחרי דברו לא יִשְׁנוּ[2]... והיינו קרובים אליו. ולולא כי בית קטן יש לו, כבר היה מאסף אותנו הביתה, כי חפץ בנו האיש. ועוד הפליא חסדו עמי והציל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ (ע"פ תהלים לה, י)... ואני תפילה לאל חי, ישמרהו ויחייהו וימלא בטוב ימיו ושנותיו בנעימים.
ירושלים עיר־הקודש הם כמו מאתיים בעלי־בתים, והם נשמרים מכל חטא ועוון וזהירים למצוות, וערב ובוקר וצהרים יתקבצו כולם יחד, עשיר ואביון, להתפלל בכוונה... ובכל יום פעמיים באהבה יעמדו כל הקהל לשמוע דברי תורה בבית־המדרש... ורוב הקהל מתפרנסים מן הצדקה, ה' ברחמיו ירחם עלינו וישלח ברכה באסמינו ובכל משלח ידינו... אמת שצריך שיהיה היהודי כפוף ונכנע תחת הישמעאלי, וצריך להשפיל עצמו וידכה... פן ישימו עליו עלילות דברים לקחת את אשר לו.
הבתים אשר בירושלים עיר־הקודש כולם מאבני סלעים, ואין בהם עליות הרבה זו למעלה מזו... בתוך העיר סמוך לבית־המקדש, יש מקום פנוי וריקם [אליו] ילכו כל הקהל אחר התפילה להתפלל נוכח בית־המקדש[3], כי משם [י]ראו המקום הקדוש ונורא, וסמוך אליו יש מדרש שלמה המלך ע"ה, ולא יכנסו בהם רק הישמעאלים לבדם.
[1] תארי הגדולה על־פי שמואל־א כה, ב; בראשית מא, מ-מד.
[2] על־פי איוב כט, כב. "יִשְׁנוּ. מלשון שנוי" (מצודת ציון). "לא ישתדלו לקחת עצה אחרת" (רלב"ג).
[3] נראה שהכוונה לאזור פנוי שהיה אז בסמוך לחלק הדרומי של הכותל המערבי, מדרום ל'שער המוגרבים', ולאחר מכן כוסה בבתים שנבנו שם במשך השנים. ראה: יצחק יחזקאל יהודה, 'הכתל המערבי', ירושלים תרפ"ט, עמ' 26. וקדם לו רא"מ לונץ, במאמרו 'כותל מערבי של הר בית אלוהינו', שנתון לידיעת ארץ ישראל כרך י, ירושלים תרע"ב, עמ' 18. מקום זה ממנו ניתן לראות את 'המקום הקדוש ונורא' מתואר מאות שנים אחר כך בידי ר' אליעזר הלוי, שביקר ליד הכותל המערבי בשנת תקצ"ח: "לימין החומה הקדושה הזאת (=בדרום הכותל המערבי) – בית קטן. וסיפר לי בן־לויתי, כי העולה במדרגות הבית הזה רואה משם את פנימיותו של הר הבית. אפס כי לא ירהב בנפשו ללוותני אל הבית הזה".