כותל המערבי עומד לבדו על יסודו ושאר הבנינים ימר כבודו

רבי יצחק ב"ר מאיר לטיף     
נלב"ע בערך בשנת רמ"ה

מכתב מאחרית ימיו בהגיעו לירושלים

מקור: אגרות ארץ ישראל [א. יערי, ת"א תש"ג], עמ' 94-98

על הררי ישראל שם ישבנו גם בכינו על חורב בציון... ונפשנו בקרבנו דמוע תדמע על צרת הצרה (=ישמעאל 'צרה' לישראל), מתעדנת שוכנת בחדרי משכיותינו. [כך] היה בחניתינו בתוך ירושלים (בערך בשנת ר"מ), לבנו חלוק בקרבנו אם לעלוז בהלל לה' על הגעתנו לשלום^[1], או למרר בבכי על גרם חטאתינו, וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח שמחה על פנינו... ובחמלת ה' עלינו היו עמנו כבר תיכף הגעתנו מאנשי ירושלים ונשיהם ונחמו אותנו נחמה... הרופא לשבורי לב יקרא לאסורים דרור, ירפא מחץ מכותינו, ישיב שבות עמו, יגיל וישמח ישראל, יזכינו לראות ולשמוח בצְבִי עֶדְיוֹ מקדש תפארתנו^[2].

ירושלים הבנויה, עיר גדולה ומהוללה... מיושבת מאוד, מעוטרת בפירות לא ראיתי כהנה לשבח... שרטיאות (=רחובות) גדולות שבתוכה, לא יכם שרב ושמש מפני שבנויות למעלה בְּכִּיפָּה גדולה, ומנהרות (=פתחים) הרבה בָּכיפה יעבור מהם האור, והאור להם יפה... מה יתרון ליופי הדום כסא ואין לרגלי מלך שוכנים בו? ומה הֲנָאָה בְּשולחן מעוטר ובנים מוגלים מעליו? כל שכן לנו בראותינו צרת נפשינו - נחלתנו נהפכה לזרים, ביתנו לנכרים, מאנה הנחם נפשי בראותי מקדש מלך ישכנו עליו בְּנֵי עוֹנְנָה^[3], תמורה ארון כרובים ושכינה עליו.

כָּלוּ בדמעות עיני ונימס לבבי בצפייתי אשר צפיתי חורבן, כותל המערבי עומד לבדו על יסודו, וכל שאר הבנינים ימר כבודו^[4], הכיתי כפי על כפי, ומאנק דום בראותי 'מדרש שלמה' אצל מקדש השם נעזב ממנו על יד אדום^[5], על הר ציון ששמם מעמו ונדחו בארצות ואינם...

הנה נשארה בירושלים פליטה, עם עני ודל, חוסים בשם ה' ומתפללין תמיד, כמו ק"ן ועוד בעלי בתים (=כמאה חמישים ויותר משפחות), כולם כאחד מְשַׁחֲרִין וּמָעֲרִיבִין, ואין עבירה של שחוק וקלות ראש וזנות נמצא בהם, תהלה לאל יתברך. ויש תקוה לאחריתנו בעזר הצור, במהרה בימינו אמן.

[1] באותה תקופה המגורים בירושלים נחשבו לסכנת חיים, אחרי כמאתיים חמישים שנה בהן מעט היהודים שגרו בירושלים נרדפו על ידי הכובש הממלוכי־מצרי ועל ידי שכניהם הערביים. הגישה אל סביבות הר־הבית ("בית־המקדש" בלשון הימים ההם), ובפרט לאזור הכותל המערבי, היתה כמעט בלתי אפשרית, וניתן היה לצפות ולהתפלל לעברו מרחוק בלבד.

על מצב חיי היהודים בירושלים ומצב הר־הבית באותם ימים ניתן להתרשם גם מ'יומן מסע' של רבי משולם בן מנחם מוולטרה שבאיטליה בשנת רמ"א (מסע משולם מוולטרה בארץ־ישראל בשנת רמ"א, א. יערי, ירושלים תש"ט, עמ' 71-77):

"הגענו לירושלים עיר הקודש לשלום, כי ה' שלח לנו אלו השנים ממילוקי (חיילים ממלוכים) להציל נפשותינו ממות... והיינו בסכנה גדולה (כשערבי ניסה להרגם), ברוך הוא וברוך שמו הגדול, הגומל לחייבים טובות... וכשראיתי חורבנה במרירות לב, עשיתי קריעה ארוכה טפח ואמרתי התפילה הראויה... והנה בירושלים אין לה חומות בעוונותינו, אלא מעט מן הצד אשר נכנסתי לשם (מערב העיר), ואף כי חרבה כולה בעוונותינו, יש בה עשרת אלפים בעלי־בית ישמעאלים, וכמו מאתיים־חמישים בעלי־בית יהודים. ובית־המקדש תובב"א עדיין הוא מוקף חומה (חומת הר־הבית), ולצד מזרח שערי רחמים, והם טבועים בארץ כמו ב' אמות... וניכר מאוד בנין שלמה המלך ע"ה מבנין הישמעאלים (אבני החומה העתיקות ניכרות ביחס לבנין המאוחר יותר שבנו ישמעאלים). והאבנים הגדולים אשר בכתלים, דבר גדול להאמין כי כח אדם ישימם במקום כמו שהם... ומקיף הבית־המקדש, לפי דעתי, כמו חצי מיל (כאלף אמה)... ולצד מערב תוך הרצפה יש מקום גבוה כמו שלש אצבעות, ואומרים כי היא אבן שתייה. ולשם כיפה גדולה ומוזהבת בתכלית היופי... וכסו אותה הישמעאלים עופרת, ואומרים כי הוא בית קדש־קדשים בלי ספק... ולצד דרום, תוך הבית־המקדש, יש בית אחר יפה גדול, שהוא מכוסה גם־כן עופרת נקרא 'מדרש שלמה'. ובתוך הבית־המקדש יש כמו עשרה אילנות זיתים. ועתה הישמעאלים בונים בתוכה כמצוות המלך מקום בעדו כשירצה לעלות בירושלים ('מדרסה א־שרפיה' שנבנתה אז במערב הר־הבית). והכתלים מבית־המקדש, במקום שהיה שבור ושרוף, בנו אותו הישמעאלים, והוא מקום מוקף כולו, אף כי ניכר הוא מאוד מה שבנו הישמעאלים נגד הכתלים גבוהים הרבה, גם כי אינם גבוהים כבתחילה, בעוונותינו. ויש לבית המקדש י"ב פתחים, אשר מהם ננעלו חמישה (ב' במזרח וג' בדרום)... ולפני כל אלו הפתחים (הפתוחים) תמצא דרכים רחבים ויפים עשויים אוולטה (קמרונות) מכוסים, עם בתים מפה ומפה... ועתה בעוונותינו הישמעלים עושין בהן חנויות מכל מיני סחורה. כנגד בית־המקדש, אשר הוא בהר המוריה, אשר עקד אברהם את יצחק בנו, כנגדו לצד מזרח הר הזיתים... לצד דרום הר ציון, היא עיר דוד. למעלה... מקום קבורת דוד הוא בנוי... והישמעאלים מחזיקים המפתח, ומכבדים המקום ומתפללים שם...; אנוכי הייתי חולה בירושלים (מחמת הרוחות) מיום שהגעתי לשם עד צאתי (כחודש ימים)... והגעתי לשערי מוות, ולולי רחמי ה', כי יהודי אחד אשכנזי, נקרא ר' יעקב די קולוניאנו, כי הוא ואשתו וחמותו עשו לי כל הצריך... ובעד רפאל חברי, כי גם הוא היה חולה... ובהיותינו שם תמיד בכל יום היו מתים אחד או שנים יהודים מיתה פתאום... וה' היה עוזר לי ולא עזבני...; הנכבדים היהודים... הדיינים והישישים מירושלים, והמשכילים שבהם... והשופטים... כל אלו הולכים בכל שנה ושנה, וכל הקהל אחריהם, על הר ציון ביום תשעה באב לקונן ולבכות, ומשם יורדים בעמק יהושפט והולכים על [הר] הזיתים, אשר משם רואים כל בית־המקדש כולו, ולשם בוכין וקוננין על חורבן הבית... יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתובב"א".

[2] ביחזקאל ז, כ: "וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וגו'", פירש במצודת דוד: "הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם, להיות להם לגאון ולתפארת, וזהו בית המקדש". וברש"י שם: "וצבי עדיו - של הקב''ה, אשר לגאון שמהו להם, הוא בית המקדש שנקרא 'גאון עוזם' כמה שנאמר (יחזקאל כד, כא): 'הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם'".

[3] בני כשפים. ע"פ ישעיה נז, ג; ופרש"י שם.

[4] החליפו כבודו. ע"פ ירמיה ב, יא: "וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל", ובמצודות: "עמי החליף כבוד המקום בעכו''ם, דבר שאין בו תועלת"; "המיר. מלשון תמורה וחלוף, וכן (ויקרא כז, לג): 'וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ'".

[5] מכאן נראה שביקר בירושלים בזמן שהיתה יד הנוצרים תקיפה (הערת ר' חיים מיכל מיכלין, המעמר כרך ג עמ' 180).