תקופת חז"ל | - ילקוט שמעוני...ילקוט שמעוניתקופת חז"ל | - ילקוט שמעוני
חזרהעריכה
פרטים (0)
לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש
ילקוט שמעוני מלכים־א רמז קצה
אמר רבי שמואל בר נחמני: עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", משחרב בית המקדש "ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ" (שם), סלק שכינתו בשמים.
אמר רבי אלעזר בן פדת: בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): "קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה", שאפילו הוא הר הרי הוא בקדושתו, ראה מה כתיב (עזרא א, ג): "וְיִבֶן אֶת בֵּית ה'... הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם"[1]. אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר־השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".[2]
↑↓
ה' עומד אחר כותל המערבי של בית המקדש גם כשההיכל עצמו חרב
ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפו
"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר־השירים ב, ט) - אחר כותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, וכן הוא אומר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", בין חרב בין אינו חרב. "משגיח מן החלונות" - בזכות אבות, "מציץ מן החרכים" - בזכות אמהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאמהות.
↑↓
אלישע בן אבויה שמע סמוך לכותל המערבי בת קול יוצאת מקודש הקודשים
ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעד
אמר ליה (=אלישע בן אבויה לרבי מאיר): פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים מפוצצת ואומרת: "'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים' (ירמיה ג, יד), חוץ מאחר שהיה יודע כוחי ומרד בי"[3].
* לעיון והרחבה במשמעות המילים "של בית המקדש" ראו נספח ג-א.
[1] כך הנוסח המתוקן במהדורת 'מוסד הרב קוק'. ברוב הדפוסים מופיע: "ראה מה כתיב: 'ויבן את מזבח ה' הוא האלהים אשר בירושלים'", אך כנראה השתרבב שם בטעות חלק מהפסוק בדברי הימים־ב לג, טז: "ויבן את מזבח ה'" וחובר כאחד עם הפסוק מעזרא, אע"פ שאינו מן הענין.
[2] עוד שם לעיל רמז קצד: "'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים' (מלכים־א ט, ג) והלא כבר נאמר (ע"פ דברי הימים־ב טז, ט): עיני ה' מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, מה תלמוד לומר 'והיו עיני ולבי שם'? כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום]... כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים כט, ח): 'קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ'. כתוב אחד אומר (ע"פ הושע ה, טו): 'אלכה ואָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי', וכתוב אחד אומר: 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים', הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה".
[3] במדרש קדום שהדפיס ר' שלמה בובר בשם 'מדרש זוטא קהלת', פרק ז סימן ח, מסיים כך: "ושמעתי בת קול יוצאת מביתקדשי־הקדשים ומפוצצת ואומרת: 'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים (ירמיה ג, יד), חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי'".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש
ילקוט שמעוני מלכים־א רמז קצה
אמר רבי שמואל בר נחמני: עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", משחרב בית המקדש "ה' בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ" (שם), סלק שכינתו בשמים.
אמר רבי אלעזר בן פדת: בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר (מלכים־א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", וכן הוא אומר (תהלים ג, ה): "קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה", שאפילו הוא הר הרי הוא בקדושתו, ראה מה כתיב (עזרא א, ג): "וְיִבֶן אֶת בֵּית ה'... הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם"[1]. אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר (שיר־השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".[2]
↑↓
ה' עומד אחר כותל המערבי של בית המקדש גם כשההיכל עצמו חרב
ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפו
"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר־השירים ב, ט) - אחר כותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, וכן הוא אומר (תהלים יא, ד): "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", בין חרב בין אינו חרב.
"משגיח מן החלונות" - בזכות אבות, "מציץ מן החרכים" - בזכות אמהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאמהות.
↑↓
אלישע בן אבויה שמע סמוך לכותל המערבי בת קול יוצאת מקודש הקודשים
ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעד
אמר ליה (=אלישע בן אבויה לרבי מאיר): פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים מפוצצת ואומרת: "'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים' (ירמיה ג, יד), חוץ מאחר שהיה יודע כוחי ומרד בי"[3].
___________________________________________________
* לעיון והרחבה במשמעות המילים "של בית המקדש" ראו נספח ג-א.
[1] כך הנוסח המתוקן במהדורת 'מוסד הרב קוק'. ברוב הדפוסים מופיע: "ראה מה כתיב: 'ויבן את מזבח ה' הוא האלהים אשר בירושלים'", אך כנראה השתרבב שם בטעות חלק מהפסוק בדברי הימים־ב לג, טז: "ויבן את מזבח ה'" וחובר כאחד עם הפסוק מעזרא, אע"פ שאינו מן הענין.
[2] עוד שם לעיל רמז קצד: "'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים' (מלכים־א ט, ג) והלא כבר נאמר (ע"פ דברי הימים־ב טז, ט): עיני ה' מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, מה תלמוד לומר 'והיו עיני ולבי שם'? כביכול שאין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום]... כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים כט, ח): 'קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ'. כתוב אחד אומר (ע"פ הושע ה, טו): 'אלכה ואָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי', וכתוב אחד אומר: 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים', הא כיצד? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה".
[3] במדרש קדום שהדפיס ר' שלמה בובר בשם 'מדרש זוטא קהלת', פרק ז סימן ח, מסיים כך: "ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי־הקדשים ומפוצצת ואומרת: 'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים (ירמיה ג, יד), חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי'".