תש"ה (1945) - רבי שלום הדאיה...רבי שלום הדאיהתש"ה (1945) - רבי שלום הדאיה
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי שלום הדאיה, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' וראב"ד הספרדים בירושלים
תרכ"ד - י"ג בכסלו תש"ה
מתוך ספריו: שו"ת 'ודבר שלום', יורה דעה סימן ט; 'החיים והשלום', ירושלים תרפ"ו, דרוש ה, דף י [בדילוג מעט עניני סוד שבדבריו, ע"ע שם]
איך יתכן לחלל עפרות זהב הכותל המערבי להוציאו מקודש לחול? והרי גם בזמן הזה השכינה לא זזה מהכותל הנורא והנשגב, ואולי יש בכך חשש מעילה
המוציא מעפר כותל המערבי מקודש לחו"ל, יש להסתפק אי מעל משעת נטילה... הן כתוב לאמר בהרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ו הלכה ז, ובהלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה טו, ובהלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו, ושם בהלכה טז כתב בזה הלשון: "ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא וכו' לפי שקדושת מקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטילה, והרי הוא אומר (ויקרא כו, לא): 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם' ואמרו חז"ל אף על פי ששוממין הרי הן בקדושתן הן עומדים". ואם דהראב"ד ז"ל השיג עליו... כולהו רבנן יצאו לישע לדברי הרמב"ם ז"ל.
גם הם אמרו והם אמרו ז"ל שנשבע הקב"ה שלא יחרב כותל המערבי מפני שהשכינה במערב, ככתוב ב'מדרש רבה' בפרשת נשא (פרשה יא, ב), ובשיר השירים על פסוק (ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", וגם בזוהר הקדוש ובכמה מקומות אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.
היא מוצאת דירושלים ומקדש, דבקדושתייהו קיימי ומעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי גם בעת ובעונה הזאת, ודלא כאשר כתוב בקונטריס קטן... ובהלכות מעילה פרק ח הלכה ח כתב: "בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד – נתקדשו, וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה, ואפילו היה שוגג צריך כפרה", ובכן כיון שקדושת ירושלים ומקדש נתקדשו לשם אדון העולם בבנין ירושלים ומקדש, אם כן (נר) כותל המערבי הנורא והנשגב שמעולם לא זזה שכינה ממנו, איך? ובמה? וכיצד? יתחלל להיות קודש חול, ולא יהיה מעילה לקחת מעפרות זהב הכותל להוציא לחול.[1]
יסודותיו ושרשיו של הכותל הנורא נבנו על ידי דוד המלך ע"ה שקידשו לשם אדון העולם ובקדושתו עומד לעולמי עד
...שמעתי באומרים לי, שקבלה בידינו איש מפי איש, שהכותל הנורא הנה זה עומד מבנין אב אבות, דוד המלך ע"ה, אשר נשבע ה' בימינו שלא יחרב מפני שהשכינה במערב. והן בעוון ידו פרש צר על כל מחמודיה, אך זה אשר קוינו מצאנו ראינו את הכותל הזה אשר היה מימי קדם, אם כן לפי זה יסודותיו ושרשיו של הכותל הזה ובניינו איננו בא משיירי תרומת הלשכה אלא דוד המלך ע"ה בנאו וקדשו לשם אדון העולם, ובקדושתיה קאי לעולמי עד, כשאר קדושת העזרה והלשכות...
ואם כן כותל המערבי, הגם דמותר לישב בצלו [ואין בזה מעילה] כיון דלתוכו עשוי או אם לחומה, מכל מקום לקחת מעפרות זהב לו אשר יקר מפז וכמוצא שלל רב... [הרי] הוציא מרשות קודש לחול;
נחמתנו היחידה כשהארץ חרבה היא שבחר ה' בציון ולא זזה שכינה מכותל המערבי, ושם 'שער השמים' דרכו עולות כל תפילות ישראל, וכל המתפלל שם נענה, ולכן קדושתו יתירה
י'ופי ה'דרת ו'מעלת ה'ארץ הקדושה, אשר היתה לראש פינה ארץ כבושה, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, אשר מברכת ה' ארצו במדה גדושה.
אך עתה, בעוונות־הרבים חרבה ויבשה, אין כל, בלתי כי זאת נחמתנו - "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג), ואומר (תהלים קלב, יד): 'זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ'. ואמרו חז"ל (עדויות פרק ח משנה ו; מכות יט, א): "קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא"... וזה ירצה דיוקו של מקרא "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב" – כי לא זזה שכינה, ומה גם במקום הקדוש "כותל המערבי", כאומרם ז"ל על־הפסוק (שיר־השירים ב, ט) "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" (עי' שמות רבה ב, ב; ובשיר־השירים רבה ב, כב), כי "זה" הוא "שער השמים"[2], אשר הוא מכוון כנגד קדש־קדשים, אשר עד שם מתקבצות כל תפילות של ישראל ועולות...
ואומרו "משגיח" כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ולזאת יושב ומצפה לשמוע אל הרינה ואל התפילה, וזאת היא אשר קדושתו יתירה, שכל המתפלל שם תקובל תפילתו, וה' יענה אותו, ובפרט "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' (דייקא) יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב, א), כי מעלתו גדלה, שכל התפילות והתחינות ממתינות עד שיתעטפו בתפילת העני ויעלו, וכאומרם ז"ל (זוהר במדבר קצה ע"א): "כי יעטוף" – שעוטף כל התפילות עמו... "שַׁוְעַת עֲנִיִּים - אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל - תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ" (נשמת כל חי).
יסוד מערב מקום המקדש, כותלנו הקדוש והנורא, נקרא "כותל המערבי" מפני סוד כמוס, לעורר לבנו לעבודת ה' ולהמתיק הדינים, ומשם בחר ה' להשגיח ולקבל תפילות ישראל ברצון
והנה יש לעורר לב צדיקים, כי באמת מדוע נבחר בעיני ה' להיות "הנה זה עומד, אחר כותלנו משגיח מן החלונות"? ומדוע גדלה תפילת העני מכל? ומדוע שגור בפי כל שם זה "כותל המערבי" עתה, אשר לא מצאנו מקודם במקרא [או] במשנה אשר נתייחד בשם זה כותל המערבי? ואם בעבור על אשר השאיר לנו ה' פליטה זה הכותל, אשר הוא מצד מערב, היה לנו לקרוא אותו "כותל מערב" ולא "המערבי"? וגם באמת כי זה הוא היסוד, ולא גוף הכותל [של המקדש], ואם־כן מהראוי אשר יקראו [אותו] בשם "יסוד מערב".
אך יֵדַע צדיק, כי סוד כמוס רמזו רבותינו ז"ל בשם זה הקודש, לעורר לבנו לעבודת ה', עבודה זו תפילה (ספרי פרשת עקב; תוס' ברכות לא, א ד"ה במקום), כי העיקר הוא כאשר נשפוך את נפשנו לפני ה' בשיח שפתותינו, והיה כל מגמתנו וכוונתנו למתק את הדינין, ולהיות אל מלך יושב על כסא רחמים, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואזי יקשב ה' וישמע את תפילתינו, ומכל צרותינו יושיענו... אשר בשם זה יקראו "כותל המערבי", לגלות לנו, את אשר צפון ברוח קדשם, כי היסוד הכל למתק הדינין, בחסד וברחמים.
וזהו כו-תל, 'כו' כנגד שם הויה גימטריה כ"ו, כי לך ה' חסד, הממתק את הדינין, אשר הם ה' פעמים אלקים, העולים בגימטריה ת"ל, כי ה"ג הם כידוע, וזהו מיתוקם לחבר את הכ"ו עם ת"ל, ויהיו נקראים בשם אחד "כותל", כי זהו יסוד הכל בכל עבודתנו לא זולת, ולהעביר גילולים מן הארץ, כי סביב רשעים יתהלכון, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואזי המלכות העליונה, אשר היא כנגד ה' אחרונה [משם הויה], והיא הנקראת דלה ועניה, דאין לה מגרמה כלום כנודע, אשר היא בסוד נקודה, אזי תהיה מבורכת ה' ארצו, כי חסד ה' מלאה הארץ, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה... ואז תקרא "המערבי" בתוספת יו"ד, להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, וליחד הדודים בראות פני מלך חיים.
ולזאת נבחר הכותל המערבי בעיני ה', להיות צופה ומשגיח מן החלונות, עומד אחר כותלנו הקדוש והנורא, ומתאוה לתפילת העני, אשר כנגד המלכות... התפילות יתעטפו עם המלכות העליונה, ויעלו לרצון לפני ה'.
[1] הערת העורך: בסיום דבריו חזר בו הר"ש הדאיה מענין עוון מעילה, ומצדיק מנהג ישראל שבזמן הזה יש לכותל המערבי רק דין קדושה, על פי דברי החיד"א ב'מחזיק ברכה' ד"קדשה לעתיד לבוא" דווקא להשראת שכינה וקדושה ולא למעילה, עיי"ש.
[2] בפרקי דרבי אליעזר פרק לה: "'מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם' (בראשית כח, יז) – מכאן אתה למד, שכל המתפלל בירושלים כאילו מתפלל בפני כסא הכבוד, ששער השמים שם הוא, ופתח פתוח לשמוע תפִלתן של ישראל". וראה לשון רבנו מנחם ריקנאטי, מראשוני המקובלים בזמן הרמב"ן ובעלי התוספות (חי בערך בשנים ה'י-ה'נ), בפירושו לתורה, שמות טו, ב, ד"ה (ב) עזי: "'אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם' (בראשית כח, יז), וכן 'הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ [נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ]' (ישעיה כה, ט), וכן 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ' (שיר השירים ב, ט) - זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם, ומשם משגיח על בני אדם שנאמר (תהלים ט, ט): "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" (ע"פ שמות רבה [נוסח שנאן] ב, ב, ובמדבר רבה [וילנא] יא, ב)". ובספר "מצודת דוד - טעמי המצוות" לרדב"ז (מהדו' הרב צוריאל תשס"ג, מצוה דש, עמ' דש-שה): "ודאי הכוונה ליחד מקום לעבודתו, ושם תשרה שכינתו והשגחתו, כמה דאת אמר (מלכים-א ט, ג): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב; וע"פ שמות רבה ב, ב): 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי', ולא יפול עד שיבנה [המקדש] במהרה בימינו, והכי איתא במדרש שיר השירים (רבה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ'... אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה ד, יג): בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, וכל התפילות שמתפללים ישראל בכל מקום שהם, כולם באות עד בית המקדש, ומשם עולות לבית המקדש של מעלה, כמה־דאת־אמר (בראשית כח, יז): 'וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם'... ומכאן תבין מעלות התפילות בירושלים אפילו בזמן הזה, כמה דאת אמר (ישעיה נו, ז): 'כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה'".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי שלום הדאיה,
ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' וראב"ד הספרדים בירושלים
תרכ"ד - י"ג בכסלו תש"ה
מתוך ספריו:
שו"ת 'ודבר שלום', יורה דעה סימן ט;
'החיים והשלום', ירושלים תרפ"ו, דרוש ה, דף י [בדילוג מעט עניני סוד שבדבריו, ע"ע שם]
איך יתכן לחלל עפרות זהב הכותל המערבי להוציאו מקודש לחול? והרי גם בזמן הזה השכינה לא זזה מהכותל הנורא והנשגב, ואולי יש בכך חשש מעילה
המוציא מעפר כותל המערבי מקודש לחו"ל, יש להסתפק אי מעל משעת נטילה... הן כתוב לאמר בהרמב"ם בהלכות איסורי מזבח פרק ו הלכה ז, ובהלכות מעשה הקרבנות פרק יט הלכה טו, ובהלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו, ושם בהלכה טז כתב בזה הלשון: "ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא וכו' לפי שקדושת מקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטילה, והרי הוא אומר (ויקרא כו, לא): 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם' ואמרו חז"ל אף על פי ששוממין הרי הן בקדושתן הן עומדים". ואם דהראב"ד ז"ל השיג עליו... כולהו רבנן יצאו לישע לדברי הרמב"ם ז"ל.
גם הם אמרו והם אמרו ז"ל שנשבע הקב"ה שלא יחרב כותל המערבי מפני שהשכינה במערב, ככתוב ב'מדרש רבה' בפרשת נשא (פרשה יא, ב), ובשיר השירים על פסוק (ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", וגם בזוהר הקדוש ובכמה מקומות אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.
היא מוצאת דירושלים ומקדש, דבקדושתייהו קיימי ומעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי גם בעת ובעונה הזאת, ודלא כאשר כתוב בקונטריס קטן... ובהלכות מעילה פרק ח הלכה ח כתב: "בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד – נתקדשו, וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה, ואפילו היה שוגג צריך כפרה", ובכן כיון שקדושת ירושלים ומקדש נתקדשו לשם אדון העולם בבנין ירושלים ומקדש, אם כן (נר) כותל המערבי הנורא והנשגב שמעולם לא זזה שכינה ממנו, איך? ובמה? וכיצד? יתחלל להיות קודש חול, ולא יהיה מעילה לקחת מעפרות זהב הכותל להוציא לחול.[1]
יסודותיו ושרשיו של הכותל הנורא נבנו על ידי דוד המלך ע"ה שקידשו לשם אדון העולם ובקדושתו עומד לעולמי עד
...שמעתי באומרים לי, שקבלה בידינו איש מפי איש, שהכותל הנורא הנה זה עומד מבנין אב אבות, דוד המלך ע"ה, אשר נשבע ה' בימינו שלא יחרב מפני שהשכינה במערב. והן בעוון ידו פרש צר על כל מחמודיה, אך זה אשר קוינו מצאנו ראינו את הכותל הזה אשר היה מימי קדם, אם כן לפי זה יסודותיו ושרשיו של הכותל הזה ובניינו איננו בא משיירי תרומת הלשכה אלא דוד המלך ע"ה בנאו וקדשו לשם אדון העולם, ובקדושתיה קאי לעולמי עד, כשאר קדושת העזרה והלשכות...
ואם כן כותל המערבי, הגם דמותר לישב בצלו [ואין בזה מעילה] כיון דלתוכו עשוי או אם לחומה, מכל מקום לקחת מעפרות זהב לו אשר יקר מפז וכמוצא שלל רב... [הרי] הוציא מרשות קודש לחול;
נחמתנו היחידה כשהארץ חרבה היא שבחר ה' בציון ולא זזה שכינה מכותל המערבי, ושם 'שער השמים' דרכו עולות כל תפילות ישראל, וכל המתפלל שם נענה, ולכן קדושתו יתירה
י'ופי ה'דרת ו'מעלת ה'ארץ הקדושה, אשר היתה לראש פינה ארץ כבושה, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, אשר מברכת ה' ארצו במדה גדושה.
אך עתה, בעוונות־הרבים חרבה ויבשה, אין כל, בלתי כי זאת נחמתנו - "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג), ואומר (תהלים קלב, יד): 'זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ'. ואמרו חז"ל (עדויות פרק ח משנה ו; מכות יט, א): "קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא"... וזה ירצה דיוקו של מקרא "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב" – כי לא זזה שכינה, ומה גם במקום הקדוש "כותל המערבי", כאומרם ז"ל על־הפסוק (שיר־השירים ב, ט) "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" (עי' שמות רבה ב, ב; ובשיר־השירים רבה ב, כב), כי "זה" הוא "שער השמים"[2], אשר הוא מכוון כנגד קדש־קדשים, אשר עד שם מתקבצות כל תפילות של ישראל ועולות...
ואומרו "משגיח" כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ולזאת יושב ומצפה לשמוע אל הרינה ואל התפילה, וזאת היא אשר קדושתו יתירה, שכל המתפלל שם תקובל תפילתו, וה' יענה אותו, ובפרט "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף, וְלִפְנֵי ה' (דייקא) יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב, א), כי מעלתו גדלה, שכל התפילות והתחינות ממתינות עד שיתעטפו בתפילת העני ויעלו, וכאומרם ז"ל (זוהר במדבר קצה ע"א): "כי יעטוף" – שעוטף כל התפילות עמו... "שַׁוְעַת עֲנִיִּים - אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל - תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ" (נשמת כל חי).
יסוד מערב מקום המקדש, כותלנו הקדוש והנורא, נקרא "כותל המערבי" מפני סוד כמוס, לעורר לבנו לעבודת ה' ולהמתיק הדינים, ומשם בחר ה' להשגיח ולקבל תפילות ישראל ברצון
והנה יש לעורר לב צדיקים, כי באמת מדוע נבחר בעיני ה' להיות "הנה זה עומד, אחר כותלנו משגיח מן החלונות"? ומדוע גדלה תפילת העני מכל? ומדוע שגור בפי כל שם זה "כותל המערבי" עתה, אשר לא מצאנו מקודם במקרא [או] במשנה אשר נתייחד בשם זה כותל המערבי? ואם בעבור על אשר השאיר לנו ה' פליטה זה הכותל, אשר הוא מצד מערב, היה לנו לקרוא אותו "כותל מערב" ולא "המערבי"? וגם באמת כי זה הוא היסוד, ולא גוף הכותל [של המקדש], ואם־כן מהראוי אשר יקראו [אותו] בשם "יסוד מערב".
אך יֵדַע צדיק, כי סוד כמוס רמזו רבותינו ז"ל בשם זה הקודש, לעורר לבנו לעבודת ה', עבודה זו תפילה (ספרי פרשת עקב; תוס' ברכות לא, א ד"ה במקום), כי העיקר הוא כאשר נשפוך את נפשנו לפני ה' בשיח שפתותינו, והיה כל מגמתנו וכוונתנו למתק את הדינין, ולהיות אל מלך יושב על כסא רחמים, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואזי יקשב ה' וישמע את תפילתינו, ומכל צרותינו יושיענו... אשר בשם זה יקראו "כותל המערבי", לגלות לנו, את אשר צפון ברוח קדשם, כי היסוד הכל למתק הדינין, בחסד וברחמים.
וזהו כו-תל, 'כו' כנגד שם הויה גימטריה כ"ו, כי לך ה' חסד, הממתק את הדינין, אשר הם ה' פעמים אלקים, העולים בגימטריה ת"ל, כי ה"ג הם כידוע, וזהו מיתוקם לחבר את הכ"ו עם ת"ל, ויהיו נקראים בשם אחד "כותל", כי זהו יסוד הכל בכל עבודתנו לא זולת, ולהעביר גילולים מן הארץ, כי סביב רשעים יתהלכון, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואזי המלכות העליונה, אשר היא כנגד ה' אחרונה [משם הויה], והיא הנקראת דלה ועניה, דאין לה מגרמה כלום כנודע, אשר היא בסוד נקודה, אזי תהיה מבורכת ה' ארצו, כי חסד ה' מלאה הארץ, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה... ואז תקרא "המערבי" בתוספת יו"ד, להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, וליחד הדודים בראות פני מלך חיים.
ולזאת נבחר הכותל המערבי בעיני ה', להיות צופה ומשגיח מן החלונות, עומד אחר כותלנו הקדוש והנורא, ומתאוה לתפילת העני, אשר כנגד המלכות... התפילות יתעטפו עם המלכות העליונה, ויעלו לרצון לפני ה'.
[1] הערת העורך: בסיום דבריו חזר בו הר"ש הדאיה מענין עוון מעילה, ומצדיק מנהג ישראל שבזמן הזה יש לכותל המערבי רק דין קדושה, על פי דברי החיד"א ב'מחזיק ברכה' ד"קדשה לעתיד לבוא" דווקא להשראת שכינה וקדושה ולא למעילה, עיי"ש.
[2] בפרקי דרבי אליעזר פרק לה: "'מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם' (בראשית כח, יז) – מכאן אתה למד, שכל המתפלל בירושלים כאילו מתפלל בפני כסא הכבוד, ששער השמים שם הוא, ופתח פתוח לשמוע תפִלתן של ישראל". וראה לשון רבנו מנחם ריקנאטי, מראשוני המקובלים בזמן הרמב"ן ובעלי התוספות (חי בערך בשנים ה'י-ה'נ), בפירושו לתורה, שמות טו, ב, ד"ה (ב) עזי: "'אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם' (בראשית כח, יז), וכן 'הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ [נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ]' (ישעיה כה, ט), וכן 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ' (שיר השירים ב, ט) - זה כותל מערבי שלא זזה השכינה משם, ומשם משגיח על בני אדם שנאמר (תהלים ט, ט): "וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" (ע"פ שמות רבה [נוסח שנאן] ב, ב, ובמדבר רבה [וילנא] יא, ב)". ובספר "מצודת דוד - טעמי המצוות" לרדב"ז (מהדו' הרב צוריאל תשס"ג, מצוה דש, עמ' דש-שה): "ודאי הכוונה ליחד מקום לעבודתו, ושם תשרה שכינתו והשגחתו, כמה דאת אמר (מלכים-א ט, ג): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב; וע"פ שמות רבה ב, ב): 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי', ולא יפול עד שיבנה [המקדש] במהרה בימינו, והכי איתא במדרש שיר השירים (רבה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ'... אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה ד, יג): בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, וכל התפילות שמתפללים ישראל בכל מקום שהם, כולם באות עד בית המקדש, ומשם עולות לבית המקדש של מעלה, כמה־דאת־אמר (בראשית כח, יז): 'וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם'... ומכאן תבין מעלות התפילות בירושלים אפילו בזמן הזה, כמה דאת אמר (ישעיה נו, ז): 'כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה'".