רבי יצחק נִיסְנְבּוֹים הי"ד

כ"ה בתשרי תרכ"ט - גיטו ורשה בשנת תש"ג

קניני קדם, חלק ראשון, שמות, עמ' 216 [ורשה תרצ"א]

"כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיה יז, יב) - ה"מקום" שבית המקדש תופס בחיינו הוא "מרום מראשון". פה, במקדש, ראו בני האדם את כסא הכבוד – את השראת השכינה בארץ... וגם בעת שבני ישראל השחיתו, התעיבו עלילותיהם, הרבה ניצוצות טהרה וקדושה נשארו בעמקי נשמתם, והניצוצות האלה נתלהבו והיו לאש מצרפת ומטהרת, והעם שב ועלה לקדושתו המקורית, והשפעת בית המקדש לא פסקה גם עם חורבנו.

חטאו בני ישראל, שאוֹל חטאו, ובעוונותיהם חרב הבית. אולם השכינה, שהשרה המקדש בתוכם בשעת קיומו, לא זזה ממקומה, לא עזבה את העם העברי אף בלכתו בגולה (ע"פ מגילה כט, א). העם העברי בנה לשכינתו בכל ארצות פזוריו "מקדש מעט" – בית הכנסת. ו"בנין לשעה" זה המשיך את השפעתו של "בית עולמים" (המקדש, ע"פ סוכה ה, ב), ועשה את עמנו ל"עם עולם".

אבל יחד עם זה לא פסקו געגועיו העזים על בנין בית מקדשו, והם חיים בקרב לבבו זה אלפים שנה אחרי חורבנו. ולא לחינם עיני כל ישראל נשואות גם היום אל השריד היחידי של מחמד נפשנו, זה הכותל המערבי, ורואים בו את הפינה היחידה^[*], שממנה לא זזה שכינת ישראל מארצה עד היום הזה (ע"פ שמות רבה ב, ב).

___________________________

[*] רבי יצחק ניסנבוים שהה כשבועיים בירושלים בחודש סיון תרס"ה, ותאר את השתתפותו בתפילת מוסף ליד הכותל בחג השבועות: "אל חג השבועות באו ירושלימה עולי רגל רבים מהארצות הסמוכות, ביחוד ממצרים ומסוריא. כמעט כולם היו ספרדים וגרו במלון שלנו (קאמניץ)... לתפילת המוסף הלכתי אל הכותל המערבי. נלוו אלי [יהושע] ברזלי ו'חובב ציון' זקן אחד מפלך קורסק. כאשר באנו אל המבוא אשר לפני הכותל היה עלינו להדחק לתוכו בעמל רב. על יד הכותל התפללו בבת אחת 'מנינים' רבים בהברות שונות ובנוסחאות שונות. פה היה לפנינו לא רק 'קבוץ גלויות' כי אם גם 'קבוץ תפילות'. נצטרפנו אל 'מנין' אחד, שהתפלל בנוסח אשכנז, ונדחקתי אל אבני הכותל. לנשק אותן, כמו שעשו אחרים, לא יכלתי. הנשיקה נחשבה בעיני לחלול קודש. בן לויתי הזקן היה כהן ומהר לחלוץ את נעליו לברך 'ברכת כהנים'. הוא נשא את כפיו בקול בכי גדול. הלב מלא רגשות, נלחצתי אל אחת הפינות ועמדתי דומם. הקהל הלך ורב, אלא יוצאים ואלא נכנסים. ביד חזקה הוציאני ברזלי מן המקום הזה" (עלי חלדי, מהדו"ב ירושלים תשכ"ט, עמ' 232-233). עוד עליו בהרחבה בנספח מצורף.