תקופת חז"ל - מדרשי איכה...מדרשי איכהתקופת חז"ל - מדרשי איכהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (1)
תרגום מדרשי איכה על הישארות הצד המערבי...
הדוכס פנגר לא הצליח להחריב את הצד המערבי משום שגזרו מן השמים שלא יחרב לעולם כי השכינה במערב
איכה רבה (וילנא) פרשה א אות לא [פרק א, פסוק ה]
איכה רבתי (לבוב תרל"ה) פרק א אות לב
שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דֻכָּסִין: דכס דערביא, דכס דאפריקא, דכס דאלכסנדריא, דכס דפלסטיני. דכס דערביא - תרין אמורין, חד אמר: קילוּס שמיה, וחד אמר: פַנְגָּר שמיה[1]... אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר: כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא[2]. אמר ליה: לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון[3]. אמר לו רבן יוחנן: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות[4].
אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי: שאל לי שאלה ואנא עביד (=ואעשה כבקשתך), אמר ליה: אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך (=אני מבקש שתניח את ירושלים ותלך לך). אמר ליה: כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא?! שאל לי שאלתא (=שאלה אחרת) ואנא עביד. אמר לו: בעי אנא דתרפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא[5]... מן דכבשה (=משכבש אספסינוס את ירושלים) פליג ארבע טכסייא[6] לארבעה דוּכסייא, וסליק פילי[7] מערבאה לפנגר (=ועלה שער מערבי בגורל פנגר), וגזרו מן שמיא דלא יֵחרב לעולם, למה? ששכינה במערב. אינון אחרובו דידהון הוא לא אחריב דידיה. שלח ואתייה (=שלח אספסינוס להביא את פנגר אליו), אמר לו: למה לא אחרבת דידך? אמר ליה: חַיֶּיךָ, לשִׁבְחָא דמלכותא עבדית, דאלו חרבתיה לא הות ידעת בְּרִיָּה מה חרבת, וכדו יחזין בריאתא, אמרין חזו חיליה דאספסיאנוס מה אחרב[8]. אמר לו: דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות[9]. סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי[10].
↓↓
הדוכס אמגר לא הצליח להחריב את הכותל המערבי של הר הבית, משום שגזרו מן השמים שלא יחרב לעולם
איכה רבתי[11] (בובר) פרשה א, מהדורת וילנא תרנ"ט, דף לד, ב - לה, א
מדרש איכה, נוסח מכתב יד
ג' שנים ומחצה עשה אספסיינוס בירושלים, ועמו ארבעה דוכסין... כי אתא אספסיינוס מכבש מדינתא, אמר ליה לרבן יוחנן בן זכאי: שאל לך שאלה ואנא עביד. אמר ליה: תבע אנך מינך תרפא מדינתא ותזיל לך. אמר ליה: כל עצמן לא המליכוני בני רומי אלא על עסק המדינה, ואת אמרית לי תרפה מדינה ונזיל לי?! אמר ליה: ואם כדין הוא אנא תבע מינך תרפה פילי מעריבתא דנפקא ללוד פתוחה עד תלת שעין, כל מה דאברי בליביה ונפק ליה לא איתקטיל... אמר רבי אלעזר ב"ר צדוק: אראה בנחמה, אף־על־פי שחיה אבא כל אותם השנים, משחרב בית־המקדש לא חזר גופו עליו כמות אותם השנים שהיה, לקיים מה שנאמר (איכה ד, ח): "צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ". כד כבשוה פלג ארבעתי שורייא טיקסיא לארבעתי דוכסיא (=כאשר כבש את המקדש חילק ארבעה חומות לארבעה ראשי צבא)[12], אתא טיקסא מערבאה לאמגר (=באה חומה מערבית של ההר לאמגר), וגזרון מן שמיא שאין כותל מערבי חרב לעולם, וחרבון תלת דוכסיא חולקיהון, ואמגר לא חרב חולקיה[13]. שלח ואיתיתיה, אמר ליה: בגין מה אילין חרוב חולקיהון, ואת לא חרב חולקך? אמר ליה: אילו חרבית חולקי כמה דחרבון אילין חולקיהון, מלכוותא דקיימין בתרך לא הוו ידעין הדא זיו רבא חרבת וכדון לא חרבת, הדין מלכוותא דקיימין בתרך חמיין יתיה ואמרין חמון הידא זיו רבא חרב. אמר ליה: חייך טב אמרת, אלא כדון דבטלא קילווסיס דמלכא, גזרנא עלך דתסלק לריש טורא, ותקליק גרמך לארעא (=ותשליך עצמך לארץ), אי חיי ההוא גברא חיי, ואי מיית מיית, עבד כן סלק לריש טורא וקליק גרמיה, ונפל ומית, ופגעה בו קיללתו של רבן יוחנן בן זכאי.
[1] הזכירו שמו מפני המעשה שלהלן, ומפני שעל ידו נשאר זכרון בית המקדש דכותל מערבי, אף על פי שכוונתו לא היתה לטובה, כדלקמן, לכן זכה שישאר זכרון שמו בפי עם ישראל ובספרי קודש (חידושי הרד"ל).
[2] פירוש: כל השכנים העושים רעה, לשכניהם הם עושים, והערביים שוכנים סביב לארץ ישראל. ולא דַי לך שאין אתה מלמד עלינו סנגוריא ומדבר בטובתנו, אלא שאתה מלמד עלינו דבר קטרוג?! (ע"פ עץ יוסף).
[3] פירוש: לטובתכם אני רוצה להחריב את בית המקדש, כי כל זמן שבית המקדש קיים המלכויות מתגרות בכם, ואם הוא יחרב יפסיקו כל המלכויות להתגרות בכם (שם).
[5] פירוש: אני חפץ שתניח שער המערבי, שהוא הולך לכיוון לוד, וכל מי שיצא ממנו עד ד' שעות מהיום יהא ניצול (שם). "פילי" הוא שער בלשון יוון, ומצוי בלשון המדרשים.
[6] בנוסח זה כנראה טכסייא הוא מלשון "טכסיס" בלשון יוון, שפירושו פלוגה או יחידה צבאית אחרת (ראה תרגום אונקלוס במדבר א, נב: "איש על דגלו לצבאתם" – "גבר על טקסיה לחיליהון"). אך בנוסח מכתב־יד דלקמן פירוש המילה טקסא שונה, כפי שיתבאר.
[7] כנראה היה כתוב כאן "טיכסא", כדלקמן בנוסח מכתב־יד, אך המעתיק שסבר שטכסייא היא פלוגה (ולא חומה וכדלקמן), לא יכול לקיים את הנוסח האומר שטיכסא מערבא נפלה בחלקו של פנגר, ותיקן "פילי", בהתאם לבקשת רבי יוחנן בן זכאי לעיל, אף שבאמת שם מדובר על שער העיר, וכאן על חלק של המקדש (ומעתיק זה גם השמיט את המילים "כותל מערבי" מהמשך המשפט, כי לנוסח המחודש מה שנשאר הוא "פילי" ולא כותל).
[8] פירוש: נשבע אני שבשביל שבח המלכות עשיתי כך שלא החרבתי את הכותל המערבי של הר הבית, שאילו החרבתיו לא היה אדם בעולם יודע מה החרבת על ידי דוכסיך, אך עתה יראו הבריות את החוזק והגודל של החומה המערבית ויאמרו: 'ראו כוחו של אספסיאנוס מה החריב', וזהו שבחך! (ע"פ עץ יוסף ומפרשים).
[9] פירוש: דַי לך בזה, כי תשובה נכונה אמרת, אבל בגלל שעברת על ציווי שלי, עלה כעת לראש הגג והפל עצמך, אם תחיה תחיה ואם תמות תמות. (נוסח אחר: חייך דטבאות אמרת – כלומר בלשון שבועה אמר לו).
[10] כשאמר לו "הלב יודע אם כוונתך לעקל או לעקלקלות", ועתה כשמת נתברר שהיתה כוונתו לעקלקלות (ע"פ הרד"ל ועוד).
[11] ניכרים מספר שינויי נוסח בין האיכה רבתי (בובר) לאיכה רבה (וילנא) דלעיל. נוסח האיכה רבתי תואם לנוסח שבכתב־יד ויש לו סימוכין בספר 'הערוך' ערך טקס.
[12] "שורייא" הן חומות בארמית. אף "טכוס" בלשון יוון הוא חומה. נראה שהתוספת "שורייא" באה כאן למנוע את הטעות כאילו מדובר ביחידה צבאית ("טכסיס").
[13] הקביעה ש'הכותל המערבי' הנזכר במדרש איכה הוא כותל הר־הבית ועליו נגזר משמים שלא יחרב לעולם, מפורשת בקינה עתיקה מרבי אלעזר הקליר, שחי בארץ־ישראל בסוף ימי חז"ל. להרחבה ראה: 'זה כותלנו', הרב זלמן מנחם קורן, חוברת בהוצאת 'עטרת כהנים', ירושלים תשע"ה.
הדוכס פנגר לא הצליח להחריב את הצד המערבי
משום שגזרו מן השמים שלא יחרב לעולם כי השכינה במערב
איכה רבה (וילנא) פרשה א אות לא [פרק א, פסוק ה]
איכה רבתי (לבוב תרל"ה) פרק א אות לב
שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דֻכָּסִין: דכס דערביא, דכס דאפריקא, דכס דאלכסנדריא, דכס דפלסטיני. דכס דערביא - תרין אמורין, חד אמר: קילוּס שמיה, וחד אמר: פַנְגָּר שמיה[1]... אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר: כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא[2]. אמר ליה: לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון[3]. אמר לו רבן יוחנן: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות[4].
אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי: שאל לי שאלה ואנא עביד (=ואעשה כבקשתך), אמר ליה: אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך (=אני מבקש שתניח את ירושלים ותלך לך). אמר ליה: כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא?! שאל לי שאלתא (=שאלה אחרת) ואנא עביד. אמר לו: בעי אנא דתרפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא[5]...
מן דכבשה (=משכבש אספסינוס את ירושלים) פליג ארבע טכסייא[6] לארבעה דוּכסייא, וסליק פילי[7] מערבאה לפנגר (=ועלה שער מערבי בגורל פנגר), וגזרו מן שמיא דלא יֵחרב לעולם, למה? ששכינה במערב. אינון אחרובו דידהון הוא לא אחריב דידיה. שלח ואתייה (=שלח אספסינוס להביא את פנגר אליו), אמר לו: למה לא אחרבת דידך? אמר ליה: חַיֶּיךָ, לשִׁבְחָא דמלכותא עבדית, דאלו חרבתיה לא הות ידעת בְּרִיָּה מה חרבת, וכדו יחזין בריאתא, אמרין חזו חיליה דאספסיאנוס מה אחרב[8]. אמר לו: דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות[9]. סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי[10].
↓↓
הדוכס אמגר לא הצליח להחריב את הכותל המערבי של הר הבית,
משום שגזרו מן השמים שלא יחרב לעולם
איכה רבתי[11] (בובר) פרשה א, מהדורת וילנא תרנ"ט, דף לד, ב - לה, א
מדרש איכה, נוסח מכתב יד
ג' שנים ומחצה עשה אספסיינוס בירושלים, ועמו ארבעה דוכסין... כי אתא אספסיינוס מכבש מדינתא, אמר ליה לרבן יוחנן בן זכאי: שאל לך שאלה ואנא עביד. אמר ליה: תבע אנך מינך תרפא מדינתא ותזיל לך. אמר ליה: כל עצמן לא המליכוני בני רומי אלא על עסק המדינה, ואת אמרית לי תרפה מדינה ונזיל לי?! אמר ליה: ואם כדין הוא אנא תבע מינך תרפה פילי מעריבתא דנפקא ללוד פתוחה עד תלת שעין, כל מה דאברי בליביה ונפק ליה לא איתקטיל... אמר רבי אלעזר ב"ר צדוק: אראה בנחמה, אף־על־פי שחיה אבא כל אותם השנים, משחרב בית־המקדש לא חזר גופו עליו כמות אותם השנים שהיה, לקיים מה שנאמר (איכה ד, ח): "צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ".
כד כבשוה פלג ארבעתי שורייא טיקסיא לארבעתי דוכסיא (=כאשר כבש את המקדש חילק ארבעה חומות לארבעה ראשי צבא)[12], אתא טיקסא מערבאה לאמגר (=באה חומה מערבית של ההר לאמגר), וגזרון מן שמיא שאין כותל מערבי חרב לעולם, וחרבון תלת דוכסיא חולקיהון, ואמגר לא חרב חולקיה[13]. שלח ואיתיתיה, אמר ליה: בגין מה אילין חרוב חולקיהון, ואת לא חרב חולקך? אמר ליה: אילו חרבית חולקי כמה דחרבון אילין חולקיהון, מלכוותא דקיימין בתרך לא הוו ידעין הדא זיו רבא חרבת וכדון לא חרבת, הדין מלכוותא דקיימין בתרך חמיין יתיה ואמרין חמון הידא זיו רבא חרב.
אמר ליה: חייך טב אמרת, אלא כדון דבטלא קילווסיס דמלכא, גזרנא עלך דתסלק לריש טורא, ותקליק גרמך לארעא (=ותשליך עצמך לארץ), אי חיי ההוא גברא חיי, ואי מיית מיית, עבד כן סלק לריש טורא וקליק גרמיה, ונפל ומית, ופגעה בו קיללתו של רבן יוחנן בן זכאי.
[1] הזכירו שמו מפני המעשה שלהלן, ומפני שעל ידו נשאר זכרון בית המקדש דכותל מערבי, אף על פי שכוונתו לא היתה לטובה, כדלקמן, לכן זכה שישאר זכרון שמו בפי עם ישראל ובספרי קודש (חידושי הרד"ל).
[2] פירוש: כל השכנים העושים רעה, לשכניהם הם עושים, והערביים שוכנים סביב לארץ ישראל. ולא דַי לך שאין אתה מלמד עלינו סנגוריא ומדבר בטובתנו, אלא שאתה מלמד עלינו דבר קטרוג?! (ע"פ עץ יוסף).
[3] פירוש: לטובתכם אני רוצה להחריב את בית המקדש, כי כל זמן שבית המקדש קיים המלכויות מתגרות בכם, ואם הוא יחרב יפסיקו כל המלכויות להתגרות בכם (שם).
[4] פירוש: הלב יודע אם כוונתך לתקן או לקלקל (שם).
[5] פירוש: אני חפץ שתניח שער המערבי, שהוא הולך לכיוון לוד, וכל מי שיצא ממנו עד ד' שעות מהיום יהא ניצול (שם). "פילי" הוא שער בלשון יוון, ומצוי בלשון המדרשים.
[6] בנוסח זה כנראה טכסייא הוא מלשון "טכסיס" בלשון יוון, שפירושו פלוגה או יחידה צבאית אחרת (ראה תרגום אונקלוס במדבר א, נב: "איש על דגלו לצבאתם" – "גבר על טקסיה לחיליהון"). אך בנוסח מכתב־יד דלקמן פירוש המילה טקסא שונה, כפי שיתבאר.
[7] כנראה היה כתוב כאן "טיכסא", כדלקמן בנוסח מכתב־יד, אך המעתיק שסבר שטכסייא היא פלוגה (ולא חומה וכדלקמן), לא יכול לקיים את הנוסח האומר שטיכסא מערבא נפלה בחלקו של פנגר, ותיקן "פילי", בהתאם לבקשת רבי יוחנן בן זכאי לעיל, אף שבאמת שם מדובר על שער העיר, וכאן על חלק של המקדש (ומעתיק זה גם השמיט את המילים "כותל מערבי" מהמשך המשפט, כי לנוסח המחודש מה שנשאר הוא "פילי" ולא כותל).
[8] פירוש: נשבע אני שבשביל שבח המלכות עשיתי כך שלא החרבתי את הכותל המערבי של הר הבית, שאילו החרבתיו לא היה אדם בעולם יודע מה החרבת על ידי דוכסיך, אך עתה יראו הבריות את החוזק והגודל של החומה המערבית ויאמרו: 'ראו כוחו של אספסיאנוס מה החריב', וזהו שבחך! (ע"פ עץ יוסף ומפרשים).
[9] פירוש: דַי לך בזה, כי תשובה נכונה אמרת, אבל בגלל שעברת על ציווי שלי, עלה כעת לראש הגג והפל עצמך, אם תחיה תחיה ואם תמות תמות. (נוסח אחר: חייך דטבאות אמרת – כלומר בלשון שבועה אמר לו).
[10] כשאמר לו "הלב יודע אם כוונתך לעקל או לעקלקלות", ועתה כשמת נתברר שהיתה כוונתו לעקלקלות (ע"פ הרד"ל ועוד).
[11] ניכרים מספר שינויי נוסח בין האיכה רבתי (בובר) לאיכה רבה (וילנא) דלעיל. נוסח האיכה רבתי תואם לנוסח שבכתב־יד ויש לו סימוכין בספר 'הערוך' ערך טקס.
[12] "שורייא" הן חומות בארמית. אף "טכוס" בלשון יוון הוא חומה. נראה שהתוספת "שורייא" באה כאן למנוע את הטעות כאילו מדובר ביחידה צבאית ("טכסיס").
[13] הקביעה ש'הכותל המערבי' הנזכר במדרש איכה הוא כותל הר־הבית ועליו נגזר משמים שלא יחרב לעולם, מפורשת בקינה עתיקה מרבי אלעזר הקליר, שחי בארץ־ישראל בסוף ימי חז"ל. להרחבה ראה: 'זה כותלנו', הרב זלמן מנחם קורן, חוברת בהוצאת 'עטרת כהנים', ירושלים תשע"ה.