רבי יוסף בן אברהם שאלתיאל, דיין מחכמי סאלוניקי

נלב"ע ל' בניסן תרכ"ג

בספרו 'יוסף אברהם', סאלוניקי תרי"ז, שמות דף ג; שם בראשית, דף ב

בחורבן המקדש הקדים הקב"ה רפואה למכה והשאיר שכינתו אחר כותלנו לאות שיחזור ויגאלנו, ובכך הכותל המערבי מסמן את תחילת האמונה שיבנה המקדש ותחזור השכינה להתגלות בארצנו

בזוהר הקדוש (שמות ה ע"ב): "אמר רבי יאודה: מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי דבית המקדש, דכתיב (שיר השירים ב, ט): 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ', והוא ראש אמנה לכל עלמא", עכ"ל. וכן מצינו בעובדא דמורנו הרב רבי אברהם ברוכים, כמו שכתב בספר 'אור הישר' להרב 'קב הישר'[1], שראה כבוד השכינה בכותל המערבי. וכן שמעתי מרב וגדול ז"ל, שאחד מתלמידי הרב מורנו הרב חיים בן עטר ז"ל הלך לירושלים תבנה ותכונן בב"א, ובנסוע האדון לארץ ישראל חילה פני רבו שיתן לו כתב (=מכתב המלצה) לבני ירושלים, ואמר לו: 'אין לי אוהבים ומכירים שם אלא אתן לך כתב לשכינת עוזינו ובלכתך שם תשים כתב זה בחור אחד של כותל המערבי דבית המקדש', וכן עשה ונזדמנו לו מזונותיו^[2].

והנה הרב מה"ר חיים אזולאי כתב וזו לשונו ('צוארי שלל' ריש הפטרת בהעלותך): "דהשכינה לא זזה מכותל המערבי... וזה אות לטובה דיגאלנו במהרה בימינו וישיב את שבותנו כבראשונה... כי במה שנשארה שכינה בכותל מערבי, סימנא מילתא שיבנה בית המקדש" ע"כ.

וזהו אומרו: "הנה 'זה' עומד אחר כתלנו", דהיינו 'זה' אלי שעומד אחר כתלנו, וזהו ראש אמנה לכל עלמא, רצונו לומר שהיא תחילת האמונה שתחזור השכינה לשכון כבוד בארצנו. יראה הטעם, על דרך שכתבנו לעיל על פסוק (שמות א, ז): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ" שהקב"ה הקדים רפואה למכה, וכן כאן שבשעת חורבן־בית־המקדש הקדים [הקב"ה] הרפואה שלא זזה שכינה משם ויחזור ויגאלנו.

עיקר הגאולה בזכות רחל, ואפשר שעל כן נגזר מן השמים שבחורבן המקדש ישאר דוקא הכותל המערבי ותשרה בו השכינה, כי מער"ב רומז לזכותה של רחל אמנו המבכה על בניה ומבקשת עליהם רחמים עד שהקב"ה משיב לה: "ושבו בנים לגבולם"

["וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות ב, כד). ויש לדקדק "את" "את" לרבויי מאי? ועוד, כי ביעקב הוסיף וי"ו. אלא יראה כמו שכתב בתנא דבי אליהו (רבא, פרק כז) שבזכות האמהות שהכניסו צרתן לביתן יצאו ממצרים, ופירש הרב המפרש שהעיקר היתה רחל, שמסרה הסימנים ללאה, וידוע כי "את" מרבה לאשה (ראה בראשית ד, א וברש"י ד"ה "את קין")].

ואפשר כי נגזר מן השמים כי בחורבן בית המקדש ישאר כותל המערבי קיים ושם תשרה השכינה, כי מער"ב ראשי־תיבות: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (ירמיה לא, יד), וכן בפסוק (בראשית מח, ז): "מֵתָה עָלַי רָחֵל [בְּאֶרֶץ כְּנַעַן] בַּדֶּרֶךְ" ראשי־תיבות מערב, והיינו ר"ת "רחל מבכה על בניה", וכמו שכתב רש"י (שם ד"ה ואקברה) דמהאי טעמא קבר יעקב לרחל על אם הדרך, כי כשיָגְלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצתה רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה שם): "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע", והקב"ה משיבה (שם טו-טז): "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה'... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (עד־כאן לשון רש"י)... ואפשר "רחל מבכה" רמז לשכינה שהיא במערב^[3];

בני משה שמעבר לסמבטיון שמעו על שארית ישראל ששרדה אחר החורבן במחוז ירושלים עם כותל מערבי קיים ושכינה שלא זזה ממקומה

העתק מאגרת ה'בני משה', שבא אלינו מעיר הקדש ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, מועתקת אות באות, וזה לשונם: שלחו מתם אלינו בני הגולה בשנת אשר"י לפ"ק [תקי"א], והגיע אלינו בשנת תקמ"ח על ידי הרב מהר"ר שלמה אדרהן דמתא פא'ס ונתיישב בעיר הקדש ת"ו... וזה נוסח האגרת^[4]:

אחינו בית ישראל, שבט יאודה ובנימין, שלום רב לכם מאתנו אחיכם בני משה.
הגיעה לנו מגילה וקראנו אותה ומבינים אנו ממה שכתוב בה על גלותכם שאתם בו, ואנחנו תמהים תמיהה גדולה על זה שאתם גבורים ממנו, גור אריה יאודה, בנימין זאב יטרף, והחולשה מאין בא לכם? וכבר שמענו מגוי אחד תוגרמי, שלקחו אותו בני גד בשביה, שבא לעבור משם לאומנותו עם שיירא... ואומר שהוא יאודי ומספר לנו על גלותכם, ואנחנו אין מאמינים לו, ואנו אומרים שאתם גבורי חייל יותר ממנוּ. עד שבאה מגילה זאת וראינו שדבריו אמת, ועלה בדעתינו שאין זה כי אם מעוונותיכם שאתם עושים, ולא די שאתם חונים במחוז ירושלים, וכותל מערבי קיים ושכינה לא זזה ממקומה, ובודאי נ"ל גם זה מצד עוונותיכם. ומה [גם] כשהיינו יו"ד שבטים [של מלכות ישראל] ובעוונותינו עלה עלינו סנחריב והגלנו, ובא נבוכדנצר וחרב בית המקדש וגלה יקרינו ושרף היכלנו, ובא טיטוס הרשע וטימא בית מקדשנו, וכל שכן שאתם [רק] ב' שבטים ולא תזכרו את אלוהינו ולא יש מי שיעיר אתכם משנתכם שתחזרו בתשובה... התעוררו והקיצו משנתכם בתשובה וצדקה וכו'.

______________________________________________

[1] המעשה של רבי אברהם הלוי ברוכים הובא בספר 'קב הישר' לרבי צבי הירש קאיידְנוֶר מפרנקפורט, חלק שני פרק צג. וכעין זה בספר 'אור צדיקים' לבן דורו מגדולי ירושלים המקובל רבי מאיר פאפירש, עמוד העבודה פרק יז, דף עח, ב. מקור הסיפור באגרת תלמיד האריז"ל רבי שלמה שלומיל, שנכתבה בערך בשנת שס"ז, ומשם הועתק לספר 'חמדת ימים' חלק ב, ראש חודש פרק א, ולספרים שונים של שבחי האר"י. המעשה הובא בגרסה דומה ובתוספת העמקה בספר 'עמק המלך'.

[2] עוד אודות מעשה זה ראו בנספח לדברי אור החיים הק' על הכותל המערבי.

[3]רחל הרומזת ל'שכינה' פועלת בבכייתה מעין פעולת הכותל־המערבי, שהוא עבורנו תחילת האמונה שיבנה המקדש ותחזור השכינה לשכון כבוד בארצנו, וכנזכר בדבריו הקודמים ש"רחל מבכה וכו'" ר"ת מערב. ועוד סימן לדבר - "רחל מבכה" בגימטריה: "ה' אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ" (דברי הימים־ב יג, י).    
ובתנא דבי אליהו רבא פרק ל: "והואיל וגלו ישראל היה בדעתו של הקב"ה שלא להחזיר עוד את ישראל למקומם, עד שעמדה רחל בתפלה... אל תקרי 'רחל מבכה על בניה' אלא: 'רוח אל מבכה על בניה'". ושם ב'ישועות יעקב': "והכי פירושו: 'קול ברמה נשמע' רוצה לומר - בשמים נשמע קול רחל, זה רוח אל, היא השכינה שנקראת רחל, כידוע ליודעי ח"ן. ו'רחל אמנו מבכה' הוא פועל יוצא, והיתה מעוררת בבכיתה את רחל אם העליונה". וע"ע בלקוטי מוהר"ן ח"ב סז, מה שכתב בזה על־פי האריז"ל.

[4] הרב יהודה ליב צייטלין בספרו 'אריה שאג' (מהד' תרנ"ו, תכונת הארץ, פתיחא, דף יא, ב) מעתיק אגרת קדומה כעין זו, ששלחו "בני משה" לבני ירושלים בידי השד"ר ר' ברוך גד בחזרתו מארם־נהרים בסביבות שנת ת"ט. ושם מובא: "זכיתם לעלות ההרה הר הקדש ירושלם, שאף משחרב הבית ובאו גוים בנחלתנו ושממו את היכל קדשנו, שׂמוּ את ירושלים לעיים וערו ערו עד היסוד בה – כותל המערבי נשאר קיים והשכינה לא זזה מכותל המערבי. ועל זה דוה לבנו לאמר: למה נגרע מאחינו לשבת בארץ הלזו הנשמה (=השוממה), ואתם תשבו על אדמת קדש לפני השכינה". בספר 'שלוחי ארץ ישראל' (א. יערי, מהד' תשל"ז עמ' 145) כתב כי התאור באגרת ביחס ל"בני משה" בדוי, אך נכתבה היא כדי לנחם ולעודד את יהודי אירופה לאחר אסון גזרות ת"ח ות"ט ולהחזיר עטרתה ומעמדה של ירושלים כמרכז רוחני שאליו עיני כל ישראל נשואות. מכל־מקום ניתן ללמוד מהאגרת על מרכזיות ענין השכינה שלא זזה מכותל מערבי בעיני שלוחי ארץ־ישראל.