יהודי ירושלים הפילו תחינתם לפני ה' אצל הכותל המערבי לרפואת הקיסרית מעסטרייך ושפכו שם לבבם להצלחת הקיסר אלכסנדר השני
הנני להגיד לאחי חדשות ונצורות, מהר ה' צבאות. בחודש מנחם העבר, נודע גם פה, כי הקיסרית מעסטרייך יר"ה הִנָה חולה. השמועה הזאת החרידה את עם ה' יושב ירושלים, ובלב שלם מלאו החוב הקדוש המוטל עלינו באמרם זכרונם־לברכה (אבות פרק ג משנה ב): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות", והפילו תחינתם לפני ה' אצל כותל המערבי, ובבתי המדרשים ובבתי כנסיות, ובראש המתפללים - הרב הגאון זקן ונשיא פנים מו"ה ישעיה נ"י והרב הגאון מו"ה שמואל סלאנט, לשלום הקיסרית כי ירפאה ה' ממחלתה...
וביום י"ב אלול הזה התאספו כאחד אצל כותל המערבי, לברך את שם הקיסר האדיר הרחמן אלעכסנדר השני יר"ה (-לציון חגיגות אלף שנה להקמת ממלכת רוסיה שחלו בל' באב תרכ"ב)... ומקרב לבבנו שפכנו תחינה לפני ה' אצל כותל המערבי (מבית מקדשנו נשארת) כי יוסיף ה' להצליח את ארץ רוסיא לרוממה ולנשאה בתבל...[2]
[2] באותם ימים היתה מורגשת מאוד הוקרת תפילות היהודים ליד הכותל אצל עמי תבל וערביי הארץ, ודוגמאות רבות לכך. למשל תאר אחד מיקירי ירושלים: "בתקופה הראשונה היו הישמעאלים מרכינים את ראשם לפני אלה החכמים אבלי ציון, מסדרי 'חצות' על יד הכותל. ואת ידי רבי שלום שרעבי, ראש המקובלים מישיבת בית־אל, כשהיה בא בחצות הלילה אל הכותל לבכות על גלות השכינה, היו הישמעאלים־החרדים מנשקים את ידיו בהכנעה גמורה", וכן התרחש במאורע "שהרעיש את כל העיר" כאשר ילד ערבי פגע ופצע את גברת מלכה די־פרנס, שהיתה דואגת יום יום למים ולנרות וכסאות למתפללי הכותל, ובאותו הלילה נפל למשכב ולא נתרפא עד שהביאוהו במטתו אל הכותל המערבי ושם התוודה בפני קהל המתפללים "וביקש סליחה מאת השכינה, שלא זזה ממקום ה'כותל' אף בזמן חורבנו וכו' והרב המקובל מישיבת בית־אל פרש ידיו עליו, ויתפלל אל ה' ויאמר: אל נא, רפא נא לו, למען קדושת המקום ולמען כבוד ישראל בארץ ובגולה. וכל הקהל ענה: אמן!". ובסביבות שנת תרכ"ה, "בערב יום הקדוש התפרצו השכנות [הערביות] מן החצרות בצעקות בבכיות, בבקשות אל היהודים שעמדו שם צפופים ודחוקים, להעתיר בעד צעירה ישמעאלית, שישבה על המשבר... שמה באהיג'ח בנת מוסטופא רשיד (המה כבר ידעו שצריכים לכוין את השם בתפילה)", ולאחר שהתפללו יצאה המיילדת ובישרה "כי גם היולדת וגם הנולד, שיקרא שמו בישמעאל מחמוד אבדול קדיר, שניהם נשארו בחיים, שניהם בריאים ושלמים, השכנים יצאו עליזים ושמחים, פרשו ידיהם וצעקו: 'לא אללא איללא אללא והיהודים אהובי אללא!'" (גראייבסקי, 'בנות ציון וירושלים' חלק ח, תרפ"ט, עמ' 14). כמו כן בי"ד באייר תר"ל, בעקבות צרה שפקדה את ערביי קושטא, קיבל מושל ירושלים פקודה "כי היהודים נתיני בית עות'מן יערכו תפילה מיוחדת לפני ה' אצל כותל המערבי, ביחוד הקטנים וכו' יבואו עם מוריהם והוריהם לשפוך שיח לפני ה'", ואכן התקיימה אז תפילה המונית ליד הכותל ותוארה בידי עד ראיה: "מה נהדר היה המחזה! ארבע מאות ילדים ספרדים ואשכנזים, יצאו מבתי תלמוד התורה עם מוריהם, הוריהם, משגיחיהם ומדריכיהם, ספרי תהלים בידיהם, שורות שורות הלכו במשמר אנשי הצבא, משמר של כבוד. הפחה [=מושל ירושלים] וכל גדולי הפקידים, יחד עם ראשי הרבנים, כבר היו נמצאים על יד 'הכותל'. התפילה המיוחדה הזאת נערכה ברגש קודש, עד כי מעיני זקני הישמעאלים שבאו גם הם להיות נוכחים בתפילה הזאת זלגו דמעות. ילד אחד, בכר נסים כהן, עלה על כסא על יד הרב, ובקול ערב ונעים קרא מתוך הכתב תפילה מיוחדת בעברית ותורכית וכו'", והכותב מסכם: "הגניזה בירושלים עשירה היא בעובדות כאלה וכו' תעודות ומכתבים רשמיים המכילים בהם הבעת תודה וברכה בעד התפילות שנערכו ביחוד על פי בקשתם אצל כותל המערבי. מקדמת דנא ידעו הישמעאלים כי המקום המיוחד לתפילת ישראל, המקום הקדוש והמקדש לעם ישראל הוא: כותל המערבי!" (גראייבסקי, 'מגנזי ירושלים' חוברת ג, תר"ץ, עמ' כב). וראו עוד תאור קבלת הפנים והתפילות שערך הראשל"צ רבי דוד חזן לנסיך הבריטי בשנת תרכ"ב ליד הכותל, בחוברת 'מגנזי ירושלים' "בקורי נסיכי אנגליה בירושלם", ירושלים תרצ"ה.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
ר' יחיאל ברי"ל[1]
י"ד באדר תקצ"ו - י"ד בחשון תרמ"ז
במכתב מירושלים, אלול תרכ"ב – עתון 'המגיד', כ"ט בתשרי תרכ"ג, עמ' 2
יהודי ירושלים הפילו תחינתם לפני ה' אצל הכותל המערבי לרפואת הקיסרית מעסטרייך ושפכו שם לבבם להצלחת הקיסר אלכסנדר השני
הנני להגיד לאחי חדשות ונצורות, מהר ה' צבאות. בחודש מנחם העבר, נודע גם פה, כי הקיסרית מעסטרייך יר"ה הִנָה חולה. השמועה הזאת החרידה את עם ה' יושב ירושלים, ובלב שלם מלאו החוב הקדוש המוטל עלינו באמרם זכרונם־לברכה (אבות פרק ג משנה ב): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות", והפילו תחינתם לפני ה' אצל כותל המערבי, ובבתי המדרשים ובבתי כנסיות, ובראש המתפללים - הרב הגאון זקן ונשיא פנים מו"ה ישעיה נ"י והרב הגאון מו"ה שמואל סלאנט, לשלום הקיסרית כי ירפאה ה' ממחלתה...
וביום י"ב אלול הזה התאספו כאחד אצל כותל המערבי, לברך את שם הקיסר האדיר הרחמן אלעכסנדר השני יר"ה (-לציון חגיגות אלף שנה להקמת ממלכת רוסיה שחלו בל' באב תרכ"ב)... ומקרב לבבנו שפכנו תחינה לפני ה' אצל כותל המערבי (מבית מקדשנו נשארת) כי יוסיף ה' להצליח את ארץ רוסיא לרוממה ולנשאה בתבל...[2]
_______________________________________
[1] על גדולתו וגאונות רוחו ראו בהספד פנחס בן צבי גרייבסקי, ר' יחיאל בריל ז"ל: ליום מלאת ארבעים לפטירתו י"ד חשון תרפ"ז, דואר היום י"ב בחשון תרפ"ז.
[2] באותם ימים היתה מורגשת מאוד הוקרת תפילות היהודים ליד הכותל אצל עמי תבל וערביי הארץ, ודוגמאות רבות לכך. למשל תאר אחד מיקירי ירושלים: "בתקופה הראשונה היו הישמעאלים מרכינים את ראשם לפני אלה החכמים אבלי ציון, מסדרי 'חצות' על יד הכותל. ואת ידי רבי שלום שרעבי, ראש המקובלים מישיבת בית־אל, כשהיה בא בחצות הלילה אל הכותל לבכות על גלות השכינה, היו הישמעאלים־החרדים מנשקים את ידיו בהכנעה גמורה", וכן התרחש במאורע "שהרעיש את כל העיר" כאשר ילד ערבי פגע ופצע את גברת מלכה די־פרנס, שהיתה דואגת יום יום למים ולנרות וכסאות למתפללי הכותל, ובאותו הלילה נפל למשכב ולא נתרפא עד שהביאוהו במטתו אל הכותל המערבי ושם התוודה בפני קהל המתפללים "וביקש סליחה מאת השכינה, שלא זזה ממקום ה'כותל' אף בזמן חורבנו וכו' והרב המקובל מישיבת בית־אל פרש ידיו עליו, ויתפלל אל ה' ויאמר: אל נא, רפא נא לו, למען קדושת המקום ולמען כבוד ישראל בארץ ובגולה. וכל הקהל ענה: אמן!". ובסביבות שנת תרכ"ה, "בערב יום הקדוש התפרצו השכנות [הערביות] מן החצרות בצעקות בבכיות, בבקשות אל היהודים שעמדו שם צפופים ודחוקים, להעתיר בעד צעירה ישמעאלית, שישבה על המשבר... שמה באהיג'ח בנת מוסטופא רשיד (המה כבר ידעו שצריכים לכוין את השם בתפילה)", ולאחר שהתפללו יצאה המיילדת ובישרה "כי גם היולדת וגם הנולד, שיקרא שמו בישמעאל מחמוד אבדול קדיר, שניהם נשארו בחיים, שניהם בריאים ושלמים, השכנים יצאו עליזים ושמחים, פרשו ידיהם וצעקו: 'לא אללא איללא אללא והיהודים אהובי אללא!'" (גראייבסקי, 'בנות ציון וירושלים' חלק ח, תרפ"ט, עמ' 14). כמו כן בי"ד באייר תר"ל, בעקבות צרה שפקדה את ערביי קושטא, קיבל מושל ירושלים פקודה "כי היהודים נתיני בית עות'מן יערכו תפילה מיוחדת לפני ה' אצל כותל המערבי, ביחוד הקטנים וכו' יבואו עם מוריהם והוריהם לשפוך שיח לפני ה'", ואכן התקיימה אז תפילה המונית ליד הכותל ותוארה בידי עד ראיה: "מה נהדר היה המחזה! ארבע מאות ילדים ספרדים ואשכנזים, יצאו מבתי תלמוד התורה עם מוריהם, הוריהם, משגיחיהם ומדריכיהם, ספרי תהלים בידיהם, שורות שורות הלכו במשמר אנשי הצבא, משמר של כבוד. הפחה [=מושל ירושלים] וכל גדולי הפקידים, יחד עם ראשי הרבנים, כבר היו נמצאים על יד 'הכותל'. התפילה המיוחדה הזאת נערכה ברגש קודש, עד כי מעיני זקני הישמעאלים שבאו גם הם להיות נוכחים בתפילה הזאת זלגו דמעות. ילד אחד, בכר נסים כהן, עלה על כסא על יד הרב, ובקול ערב ונעים קרא מתוך הכתב תפילה מיוחדת בעברית ותורכית וכו'", והכותב מסכם: "הגניזה בירושלים עשירה היא בעובדות כאלה וכו' תעודות ומכתבים רשמיים המכילים בהם הבעת תודה וברכה בעד התפילות שנערכו ביחוד על פי בקשתם אצל כותל המערבי. מקדמת דנא ידעו הישמעאלים כי המקום המיוחד לתפילת ישראל, המקום הקדוש והמקדש לעם ישראל הוא: כותל המערבי!" (גראייבסקי, 'מגנזי ירושלים' חוברת ג, תר"ץ, עמ' כב). וראו עוד תאור קבלת הפנים והתפילות שערך הראשל"צ רבי דוד חזן לנסיך הבריטי בשנת תרכ"ב ליד הכותל, בחוברת 'מגנזי ירושלים' "בקורי נסיכי אנגליה בירושלם", ירושלים תרצ"ה.