תרי"א (1851) - רבי יצחק פרחי...רבי יצחק פרחיתרי"א (1851) - רבי יצחק פרחי
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי יצחק פרחי – 'המגיד הירושלמי'
נולד תקמ"ב – נלב"ע ג' באייר תרי"ג
בספרו 'טוב ירושלים', דפוס זולקווא תרי"א, הקדמת המחבר; שם דף יח, ב
השכינה שלא זזה מכותל המערבי היא עוזו ותפארתו של מקום מקדשנו בחורבנו
ארץ הקדושה[1] היתה לראש פינה, קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ואפילו בחורבנה לא תחסר כל בה כמה מעלות... גומרין עליו את ההלל, על העיר ועל העזרות, מקום מקדשנו וצניף תפארתנו חמד אלהים לשבתו, עוזו ותפארתו הנה זה עומד אחר כותלנו, לא זזה שכינה מכותל המערבי, השוכן בציון והבוחר בירושלים;
קבלה בידי תושבי ירושלים שאין התפילה ליד הכותל המערבי חוזרת ריקם, כי שכינה לא זזה משם
שבח הבעלי בתים השם־ישמרם, תושבי עיר קדשנו־ותפארתנו... גם הולכים בכל ערב שבת־קודש לכותל המערבי, ויושבים שם כתות כתות, יש מי שקורא משניות ויש מי שקורא תהלים ושיר השירים ויש מי שקורא פרשה שמו"ת (=שנים מקרא ואחד תרגום) עם פירוש רש"י, ובאים אנשים ונשים להתפלל ולהתחנן לפני שכינת עוזינו ומתפללים שם מנחה. ובחודש אלול עד יום־הכיפורים מתמידים ללכת שם להתפלל ולהתוודות וגמירי שאין תפילתם חוזרת ריקם, כי לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב)...
בסגולת ירושלים גם כשהיא בחורבנה להקנות לאדם יראת ה' על ידי אימת ה' השוכן בכותל מערבי המוטלת עלינו
זו בלבד ישים האדם בדעתו, כי ירושלים עיר הקודש היא מסוגלת ליראת ה'[2], ואפילו יותר משאר ארצות הקודש[3], מכל שכן מארצות העמים, כמו שאמר הכתוב בפרשת מעשר (דברים יד, כב-כג): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ וגו' וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וגו' לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים", הרי כי הצריך הקב"ה את כל יושבי ארץ־ישראל שהמעשר שני יבואו לאכול בירושלים, ונתן־טעם: "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך", נמצא שעיקר ירושלים ת"ו מסוגלת לקנות האדם יראת ה'[4].
ופשוט הוא מאחר שהוא המקום אשר "חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" (תהלים סח, יז), ואפילו עתה בחורבנה לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב; ועוד), אם כן בודאי אימתו מוטלת עלינו, וכמו־שכתוב בגמרא על בית־הכנסת (עיין ברכות ל, ב; ופרש"י שם): כל דאימתא דשכינתא עליה לא אתי לידי הרהור (-של פריקת עול), מכל שכן בעיר־הקודש אשר ה' שוכן בתוכה – ודאי כי הוא תועלת גדול ליראת ה'.
_______________________________________________
[1] נראה שהכוונה לירושלים. ונקראת עיר בלשון 'ארץ' על שם שבני אדם יושבים שם, כמו (שמות טז, לה): "ארץ נושבת" (יעויין 'שפתי חכמים' על רש"י בראשית מח, ז).
[2] בראשית רבה נה, ז: "'אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה' (בראשית כב, ב) וכו' למקום שיראה יוצאה לעולם". ובמהרז"ו שם על־פי פסיקתא מ, ח: "כמו־שכתוב: 'מה נורא המקום הזה', וכמו־שכתוב: 'נורא אלוהים ממקדשך'", ובעץ יוסף: "שהשומעין גדולתה של ירושלים מתפחדין עליה (רש"י), או פירושו יראת שמים, כי שם שער השמים, וממנו יוצא מקור הקדושה ביראת שמים (נזה"ק)". ושם פרשה נו, ב: "בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו", וכתב בעץ יוסף: "והענין שהשתחויה מורה על גדולת ההכנעה לפניו יתברך מפני יראת רוממותו וכו'", וע"ע בחידושי הרד"ל. ושם באות י מובא המדרש אודות שם המקום, שאברהם קראו "ד' יראה" ושם בן נח כבר קראו "שלם", אמר הקב"ה: "הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם", וכותב על כך הענף יוסף: "ומכל מקום הקדים שֶׁם יראה לשלם, מפני שהיראה הוא יסוד הראשון וגם תכלית האחרון. אולם השלימות אינם רק כעין מכונות ועמודים אליה". וראה תנחומא וירא אות כח: "אמר הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשותו מקדש... לפיכך נקרא 'הר המוריה' - שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר".
[3] נראה שהכוונה לערי הקודש: חברון, טבריה וצפת, שהיו אז מיושבות ביהודים יותר מירושלים. ונקראת עיר בלשון 'ארץ', כנזכר לעיל.
[4] ראה בבא בתרא כא, א תוס' ד"ה "כי מציון תצא תורה": "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי: 'למען תלמד ליראה וגו'' - גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה". ועיין עוד בספר החינוך פרשת בחקותי 'מצות מעשר בהמה'.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי יצחק פרחי – 'המגיד הירושלמי'
נולד תקמ"ב – נלב"ע ג' באייר תרי"ג
בספרו 'טוב ירושלים', דפוס זולקווא תרי"א, הקדמת המחבר; שם דף יח, ב
השכינה שלא זזה מכותל המערבי היא עוזו ותפארתו של מקום מקדשנו בחורבנו
ארץ הקדושה[1] היתה לראש פינה, קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ואפילו בחורבנה לא תחסר כל בה כמה מעלות... גומרין עליו את ההלל, על העיר ועל העזרות, מקום מקדשנו וצניף תפארתנו חמד אלהים לשבתו, עוזו ותפארתו הנה זה עומד אחר כותלנו, לא זזה שכינה מכותל המערבי, השוכן בציון והבוחר בירושלים;
קבלה בידי תושבי ירושלים שאין התפילה ליד הכותל המערבי חוזרת ריקם, כי שכינה לא זזה משם
שבח הבעלי בתים השם־ישמרם, תושבי עיר קדשנו־ותפארתנו... גם הולכים בכל ערב שבת־קודש לכותל המערבי, ויושבים שם כתות כתות, יש מי שקורא משניות ויש מי שקורא תהלים ושיר השירים ויש מי שקורא פרשה שמו"ת (=שנים מקרא ואחד תרגום) עם פירוש רש"י, ובאים אנשים ונשים להתפלל ולהתחנן לפני שכינת עוזינו ומתפללים שם מנחה. ובחודש אלול עד יום־הכיפורים מתמידים ללכת שם להתפלל ולהתוודות וגמירי שאין תפילתם חוזרת ריקם, כי לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב)...
בסגולת ירושלים גם כשהיא בחורבנה להקנות לאדם יראת ה' על ידי אימת ה' השוכן בכותל מערבי המוטלת עלינו
זו בלבד ישים האדם בדעתו, כי ירושלים עיר הקודש היא מסוגלת ליראת ה'[2], ואפילו יותר משאר ארצות הקודש[3], מכל שכן מארצות העמים, כמו שאמר הכתוב בפרשת מעשר (דברים יד, כב-כג): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ וגו' וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וגו' לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים", הרי כי הצריך הקב"ה את כל יושבי ארץ־ישראל שהמעשר שני יבואו לאכול בירושלים, ונתן־טעם: "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך", נמצא שעיקר ירושלים ת"ו מסוגלת לקנות האדם יראת ה'[4].
ופשוט הוא מאחר שהוא המקום אשר "חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" (תהלים סח, יז), ואפילו עתה בחורבנה לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב; ועוד), אם כן בודאי אימתו מוטלת עלינו, וכמו־שכתוב בגמרא על בית־הכנסת (עיין ברכות ל, ב; ופרש"י שם): כל דאימתא דשכינתא עליה לא אתי לידי הרהור (-של פריקת עול), מכל שכן בעיר־הקודש אשר ה' שוכן בתוכה – ודאי כי הוא תועלת גדול ליראת ה'.
_______________________________________________
[1] נראה שהכוונה לירושלים. ונקראת עיר בלשון 'ארץ' על שם שבני אדם יושבים שם, כמו (שמות טז, לה): "ארץ נושבת" (יעויין 'שפתי חכמים' על רש"י בראשית מח, ז).
[2] בראשית רבה נה, ז: "'אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה' (בראשית כב, ב) וכו' למקום שיראה יוצאה לעולם". ובמהרז"ו שם על־פי פסיקתא מ, ח: "כמו־שכתוב: 'מה נורא המקום הזה', וכמו־שכתוב: 'נורא אלוהים ממקדשך'", ובעץ יוסף: "שהשומעין גדולתה של ירושלים מתפחדין עליה (רש"י), או פירושו יראת שמים, כי שם שער השמים, וממנו יוצא מקור הקדושה ביראת שמים (נזה"ק)". ושם פרשה נו, ב: "בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו", וכתב בעץ יוסף: "והענין שהשתחויה מורה על גדולת ההכנעה לפניו יתברך מפני יראת רוממותו וכו'", וע"ע בחידושי הרד"ל. ושם באות י מובא המדרש אודות שם המקום, שאברהם קראו "ד' יראה" ושם בן נח כבר קראו "שלם", אמר הקב"ה: "הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם", וכותב על כך הענף יוסף: "ומכל מקום הקדים שֶׁם יראה לשלם, מפני שהיראה הוא יסוד הראשון וגם תכלית האחרון. אולם השלימות אינם רק כעין מכונות ועמודים אליה". וראה תנחומא וירא אות כח: "אמר הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשותו מקדש... לפיכך נקרא 'הר המוריה' - שמיראתו של הקב"ה יתברך נעשה הר".
[3] נראה שהכוונה לערי הקודש: חברון, טבריה וצפת, שהיו אז מיושבות ביהודים יותר מירושלים. ונקראת עיר בלשון 'ארץ', כנזכר לעיל.
[4] ראה בבא בתרא כא, א תוס' ד"ה "כי מציון תצא תורה": "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי: 'למען תלמד ליראה וגו'' - גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה". ועיין עוד בספר החינוך פרשת בחקותי 'מצות מעשר בהמה'.