תרי"ב (1852) - רבי יצחק מקרלין...רבי יצחק מקרליןתרי"ב (1852) - רבי יצחק מקרלין
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי יצחק מינקובסקי מקרלין - הקרן אורה
תקמ"ח - ט' במרחשון תרי"ב
בספרו 'קרן אורה', מסכת תענית ל, ב
חפץ ה' לתת לנו את התורה הקדושה ולהשרות שכינתו בתוכנו – לכן הוציאנו ממצרים והביאנו אל הארץ, וקדש את ירושלים לשעתה ולעתיד לבוא והשכינה מעולם לא זזה מכותל מערבי, אך התכלית תושג כשיהיה כל אחד מישראל בבחינת משכן ויתבער היצר הרע מקרבנו ואור התורה ישכון בכל חדרי לבבינו בשלימות
ידוע אשר תכלית הכל ועיקר חפצו יתברך לחונן אותנו בשני מתנות הטובות האלו: האחד הוא נתינת תורתו הקדושה לנו, כי היא חמדה גנוזה ומצאנו חן בעיני המקום ברוך הוא לתתה לנו להאיר כל העולמות על ידי מעשה ידינו, ועל ידי זה יתבער ויתבטל כל רוחות הטומאה מעולם הזה, ונוכל לזכות אל המתנה השניה, היא השראת שכינתו הקדושה בתוך ארצנו וכל ישראל כשתילי זיתים סביב לשולחנו יתברך.
וההכנות לקבלת שתי המתנות האלו הוא היציאה ממצרים והביאה לארץ הקדושה... והוכשרנו לקבל התורה והמצות ולקח אותנו לעם, אחר כך נאמר (שמות ו, ח): "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ וכו' וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'", היא הבטחת מתנה השניה לשכון בתוכֵנו לעולם.
ומפני שארץ הקדושה היתה גם כן כבושה תחת יד מלכי כנען והמה היו גם כן למסך מבדיל לירידת שכינתו יתברך לארץ, על כן הבטיח לנו להביאנו אל הארץ ולהעביר ממנה השבעה עממין ולא יעבור בה רגל זר וטמא, [ורק] אחר כך "ונתתי אותה לכם מורשה כו'", היא קדושת ירושלים שנקראת "נחלה" (מגילה י, א), והיא קדושה שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא (מכות יט, א)ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב)...
הנה שמר ה' הבטחתו לישראל לשים מקום לעמו ישראל ולהשכין שכינתו בירושלים עיר הקודש, אבל עדיין לא הגיעו אל השלימות הגמור מצדינו להיות כל איש ואיש בפרט בחינת משכן, כמו שנאמר (ירמיהו ז, ד): "הֵיכַל ה' הֵמָּה", מפני אשר עדיין לא נתבער היצר הרע בפרט ולא הגיעו מעשינו למעשי אבותינו, שלא שלט בהם יצר הרע והיו למשכן לו יתברך... כי מתנת משכן הכללי אינו מתקיים אלא על ידי משכן הפרטי, כאשר ישכן אור התורה בכל חדרי לבבינו בתכלית השלימות, כי שניהם כאחד הם יחוד אמיתי וירושלים של מטה מכוונת אל ירושלים של מעלה.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי יצחק מינקובסקי מקרלין - הקרן אורה
תקמ"ח - ט' במרחשון תרי"ב
בספרו 'קרן אורה', מסכת תענית ל, ב
חפץ ה' לתת לנו את התורה הקדושה ולהשרות שכינתו בתוכנו – לכן הוציאנו ממצרים והביאנו אל הארץ, וקדש את ירושלים לשעתה ולעתיד לבוא והשכינה מעולם לא זזה מכותל מערבי, אך התכלית תושג כשיהיה כל אחד מישראל בבחינת משכן ויתבער היצר הרע מקרבנו ואור התורה ישכון בכל חדרי לבבינו בשלימות
ידוע אשר תכלית הכל ועיקר חפצו יתברך לחונן אותנו בשני מתנות הטובות האלו: האחד הוא נתינת תורתו הקדושה לנו, כי היא חמדה גנוזה ומצאנו חן בעיני המקום ברוך הוא לתתה לנו להאיר כל העולמות על ידי מעשה ידינו, ועל ידי זה יתבער ויתבטל כל רוחות הטומאה מעולם הזה, ונוכל לזכות אל המתנה השניה, היא השראת שכינתו הקדושה בתוך ארצנו וכל ישראל כשתילי זיתים סביב לשולחנו יתברך.
וההכנות לקבלת שתי המתנות האלו הוא היציאה ממצרים והביאה לארץ הקדושה... והוכשרנו לקבל התורה והמצות ולקח אותנו לעם, אחר כך נאמר (שמות ו, ח): "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ וכו' וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'", היא הבטחת מתנה השניה לשכון בתוכֵנו לעולם.
ומפני שארץ הקדושה היתה גם כן כבושה תחת יד מלכי כנען והמה היו גם כן למסך מבדיל לירידת שכינתו יתברך לארץ, על כן הבטיח לנו להביאנו אל הארץ ולהעביר ממנה השבעה עממין ולא יעבור בה רגל זר וטמא, [ורק] אחר כך "ונתתי אותה לכם מורשה כו'", היא קדושת ירושלים שנקראת "נחלה" (מגילה י, א), והיא קדושה שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא (מכות יט, א) ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב)...
הנה שמר ה' הבטחתו לישראל לשים מקום לעמו ישראל ולהשכין שכינתו בירושלים עיר הקודש, אבל עדיין לא הגיעו אל השלימות הגמור מצדינו להיות כל איש ואיש בפרט בחינת משכן, כמו שנאמר (ירמיהו ז, ד): "הֵיכַל ה' הֵמָּה", מפני אשר עדיין לא נתבער היצר הרע בפרט ולא הגיעו מעשינו למעשי אבותינו, שלא שלט בהם יצר הרע והיו למשכן לו יתברך... כי מתנת משכן הכללי אינו מתקיים אלא על ידי משכן הפרטי, כאשר ישכן אור התורה בכל חדרי לבבינו בתכלית השלימות, כי שניהם כאחד הם יחוד אמיתי וירושלים של מטה מכוונת אל ירושלים של מעלה.