תר"ח (1848) - הראשל"צ רבי חיים...הראשל"צ רבי חיים אברהם גאגיןתר"ח (1848) - הראשל"צ רבי חיים אברהם גאגין
חזרהעריכה
פרטים (0)
הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין, ראש ישיבת המקובלים בית־אל
תקמ"ז - כ' באייר תר"ח
המקורות: 'ספר התקנות' (מגאוני ירושלים ובראשם הרח"א גאגין, בשנת תר"ב), מהדורת ירושלים תרמ"ג, דף כג ע"ב; מכתב המלצה מאייר תקצ"ז לשם איסוף כספים לשיקום בית־כנסת 'החורבה', בידי השד"ר ר' אהרן זעליג ב"ר מנחם מן אשכנזי (תצלום כתב היד בספר 'החלוקה', מאיר מנחם רוטשילד הי"ד, ירושלים תשכ"ט); עוד ב'ספר התקנות', הסכמות הרבנים המופלאים, דף 3 צד ב
השכינה שלא זזה מכותל מערבי מכרעת שכל העולה לארץ מקבל עליו לנהוג כדעת חכמי ארץ ישראל
כל הבא לשכון כבוד על ארצות הקודש, [עושה כן] אדעתא דהכי כי גדול כוחם של חכמי ארץ ישראל, כי כל הגולה נחשבים טפלים לגבי ארץ ישראל... כי יושבי ארץ ישראל יש להם דין קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (יומא פד, ב), וקדוש המקום, ושכינה שלא זזה מכותל המערבי מכרעת למיהגי כרובא דעלמא (=לנהוג כמנהג הרווח בארץ ישראל)[1];
השוכן בציון והבוחר בירושלים עומד אחר כותל המערבי מקום מקדשנו
מראש מקדם... אנו תפילה בעד אחינו שבגולה לפני השוכן בציון והבוחר בירושלים, הנה הוא עומד אחר כתלנו, כותל המערבי מקום מקדשנו, משוש כל הארץ.. למען יגן עליכם ועל בניכם...;
לא זז ה' מלחבב את ציון, לכן לא זזה שכינה מכותל המערבי
דרכי ה' אלוקים בקודש נאוה תהלה, בחר ה' בציון שחיברה היוצר מתחילה, לא זז מחבבה, אוהב ה' שערי ציון היא דורש ה"ן לה, לא זזה שכינה מכותל המערבי היא העולה, בית אלוקים וזה שער השמים, נורא עלילה, הנה אלוקינו זה השוכן בציון;
[1] מעניין לציין שהראשל"צ רח"א גאגין זכה לבצר את מנהגי התפילה של היהודים ליד הכותל גם במובן חוקי המדינה, כשבחודש אלול תר"א (סוף חודש רג'ב בשנת 1257 להג'רה) קיבל מידי הסולטן עבד אל־מאג'יד רישיון ממשלתי (פירמאן) בו נאמר: "ובמקומות הקדושים יתפללו על־פי נמוסי דתם, ולא יעכבו אותם בתואנות לאמר ככה תתפללו וככה תקראו וכו'" (ע"פ ר' חיים מיכל מיכלין, במכתבו מי"א באדר תר"ץ אל מר בן־שמש מזכיר 'הועדה לבחינת החומר בנוגע לכותל המערבי' מטעם ההנהלה הציונית, ארכיון המדינה, תיק התכתבויות הרבנות הראשית גל-10/57419, דף 249).
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין, ראש ישיבת המקובלים בית־אל
תקמ"ז - כ' באייר תר"ח
המקורות:
'ספר התקנות' (מגאוני ירושלים ובראשם הרח"א גאגין, בשנת תר"ב), מהדורת ירושלים תרמ"ג, דף כג ע"ב;
מכתב המלצה מאייר תקצ"ז לשם איסוף כספים לשיקום בית־כנסת 'החורבה', בידי השד"ר ר' אהרן זעליג ב"ר מנחם מן אשכנזי (תצלום כתב היד בספר 'החלוקה', מאיר מנחם רוטשילד הי"ד, ירושלים תשכ"ט);
עוד ב'ספר התקנות', הסכמות הרבנים המופלאים, דף 3 צד ב
השכינה שלא זזה מכותל מערבי מכרעת שכל העולה לארץ מקבל עליו לנהוג כדעת חכמי ארץ ישראל
כל הבא לשכון כבוד על ארצות הקודש, [עושה כן] אדעתא דהכי כי גדול כוחם של חכמי ארץ ישראל, כי כל הגולה נחשבים טפלים לגבי ארץ ישראל... כי יושבי ארץ ישראל יש להם דין קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (יומא פד, ב), וקדוש המקום, ושכינה שלא זזה מכותל המערבי מכרעת למיהגי כרובא דעלמא (=לנהוג כמנהג הרווח בארץ ישראל)[1];
השוכן בציון והבוחר בירושלים עומד אחר כותל המערבי מקום מקדשנו
מראש מקדם... אנו תפילה בעד אחינו שבגולה לפני השוכן בציון והבוחר בירושלים, הנה הוא עומד אחר כתלנו, כותל המערבי מקום מקדשנו, משוש כל הארץ.. למען יגן עליכם ועל בניכם...;
לא זז ה' מלחבב את ציון, לכן לא זזה שכינה מכותל המערבי
דרכי ה' אלוקים בקודש נאוה תהלה,
בחר ה' בציון שחיברה היוצר מתחילה,
לא זז מחבבה, אוהב ה' שערי ציון היא דורש ה"ן לה,
לא זזה שכינה מכותל המערבי היא העולה,
בית אלוקים וזה שער השמים, נורא עלילה,
הנה אלוקינו זה השוכן בציון;
________________________________________________________________
[1] מעניין לציין שהראשל"צ רח"א גאגין זכה לבצר את מנהגי התפילה של היהודים ליד הכותל גם במובן חוקי המדינה, כשבחודש אלול תר"א (סוף חודש רג'ב בשנת 1257 להג'רה) קיבל מידי הסולטן עבד אל־מאג'יד רישיון ממשלתי (פירמאן) בו נאמר: "ובמקומות הקדושים יתפללו על־פי נמוסי דתם, ולא יעכבו אותם בתואנות לאמר ככה תתפללו וככה תקראו וכו'" (ע"פ ר' חיים מיכל מיכלין, במכתבו מי"א באדר תר"ץ אל מר בן־שמש מזכיר 'הועדה לבחינת החומר בנוגע לכותל המערבי' מטעם ההנהלה הציונית, ארכיון המדינה, תיק התכתבויות הרבנות הראשית גל-10/57419, דף 249).