מיום שחרב בית המקדש וגוים מרקדים בהיכל ה' לא זזה שכינה מכותל המערבי של הר קדשו, וחרפה זו תיפסק כשאנשי אמת יוכיחו את העם לתיקון מעשיהם
אמרו רבותינו ז"ל (ע"פ שמות רבה ב, ב): מיום שחרב בית־המקדש לא זזה השכינה מכותל מערבי, וזהו שאמר הכתוב (תהלים טו, א-ג): "ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ", כלומר הבט נא וראה כי גוים מרקדים בהיכלו. ואם תאמר שכבר נסתלקה הקדושה מן בית־המקדש, לזה אמר "מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ", כי מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי, וכביכול הוא לחרפה להשם־יתברך.
ורוח הקודש השיב כי אתם הגורמים, כי מי שהוא "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת" – ולאיש הזה ראוי להוכיח כי דבריו יעשו פרי וכל העם ישמעו ויראו - אף על פי כן הוא מחזיק הכל "בִּלְבָבוֹ", "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ", כלומר שאינו רגיל להוכיח בשער בת רבים רק מחזיק הדבר בלבבו (מפחד המתנגדים שיתקפוהו על דבריו, כמבואר שם באריכות)... כי עיקר התעוררות תשובה על ידי המוכיח;
השראת שכינה בכותל המערבי היא אחת ההוכחות לכך שיבוא גואל
"אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב" (איכה ה, יט), רצונו־לומר כי מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי (זוהר שמות ה ע"ב; שמות רבה ב, ב), והוא למופת על ביאת הגואל... והוא לראיה כי לא יטוש ה' את עמו, היות כי נחלתו לא יעזוב (ע"פ תהלים צד, יד)[2]... לזאת לבבינו נכון בטוח בה' שיבוא גואל צדקינו ויקבץ מארבע כנפות הארץ נפוצותינו, ויבנה בית קדשנו ותפארתנו במהרה־בימינו אמן סלה;
כשם שהקב"ה ממשיך להשרות שכינתו על הכותל המערבי גם אחרי שההיכל נחרב, כך נמשכת התעלות נשמת הצדיק גם אחרי מיתתו
ידענו כי מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואף בחורבנו הקב"ה משרה שכינתו (ע"פ שמות רבה ב, ב; ועוד). וכמו־כן בצדיק, דהוא היכל ה' בעצם, וכדכתיב (ירמיה ז, ד): "הֵיכַל ה' הֵמָּה", זה למופת כי גם בחורבנו, היינו במיתתו, אין הקב"ה מסלק שכינתו ממנו...
לזה אמר (תהלים צד, יד): "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ", היינו את הצדיקים אשר עמו המה, לא יטשם לעולם ואף לאחר מיתתם. ומביא ראיה (שם): "וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב", רצונו־לומר גם בחורבנו של בית המקדש מעולם לא זזה השכינה, ומיניה [נלמד] דגם בצדיקים שהמה היכל ה', וכהנזכר־לעיל;
יש לנו ראיה על ביאת הגואל מהשכינה שלא זזה מעל הכותל המערבי, ואין הדבר תלוי אלא בתפילה ותשובה
יש לנו ראיה על ביאת הגואל... אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואם חס־וחלילה לא היה רצון הבורא לבנותו למה לא זזה השכינה משם? וזה פירוש (ע"פ תהלים צד, יד): כי לא יטוש ד' את עמו, והראיה כי נחלתו לא יעזוב... כי המקום בעצמו הוא קודש קדשים, ומעולם לא זזה שכינה משם, וזה מופת על ביאת הגואל... שרצונו יתברך־שמו לפדות אותנו למען שמו הגדול המחולל עתה בין הגוים, וגם כי מעולם לא זזה שכינה [מכותל מערבי ושמו מחולל שם]...
והנה בעוונות־הרבים הגורם לאריכות הגלות כי אין איש שַׂם על לב להתפלל על הגלות כדבעי למהוי... רבים מעמי הארץ המה מחוסרי אמונה בביאת הגואל צדק, וזה עיקר סיבה הגורמת לעיכוב הגאולה (כאשר בעוונות־הרבים בדורינו נתרבו כת האפיקורסים, ובשם ישראל מכונים, המה המחבלים כרמים, כרם ד' צבאות, ומעכבים גאולתינו ופדות נפשנו, אשר על־זאת ידוו כל הדוים)..., ומביא ראיה על ביאת הגואל, ואמר (ירמיה ח, יט): "הד' אֵין בְּצִיּוֹן", כלומר וכי אין רחמיו יתברך על ציון... וכי השכינה אינה בציון? הרי מעולם לא זזה, וכהנזכר־לעיל... ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.
[1]רבי אלעזר לעוו - מגדולי צ'כיה והונגריה, מחותנו ואהוב נפשו של רבי מרדכי בנט מניקלשבורג, ומחבר שו"ת 'שמן רוקח' וספרים רבים בהלכה ובדרוש. תולדותיו ואישיותו המופלאה תוארו בהרחבה בידי נכדיו בהקדמה לשו"ת שמן רוקח חלק ב.
[2] וכן בספרו 'מנחת ערב' דף נג, ב: "מה שפרשנו בפסוק כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב, דהנה יש לנו ראיה על ביאת הגואל, דהנה אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואי לאו דעתיד הקב"ה לבנות את בית־המקדש מדוע לא זזה השכינה מכותל מערבי?". ולהלן שם מונה המחבר חמשה מופתים על ביאת הגואל הנרמזים בפסוק "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר" : א. השכינה הנקראת "אַתָּה" נמצאת עמנו בגלות ובודאי צריך להקימה מעפר. ב. אין שמו של ה' שלם. ג. מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי ושם מושבו לנצח. ד. אין כסאו של ה' שלם. ה. מלחמה לה' בעמלך מדור דור. עיין שם.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי אלעזר בן אריה ליב לעוו מפילץ[1]
תקי"ח - כ"ו בשבט תקצ"ז
המקורות: סמא דחיי, דרוש יג, דף כט, א; דרוש טז, דף מא, ב; דרוש יז, דף מג, א; 'שמן רוקח' חלק א, דרושים, דרוש ב, דף צט, א
מיום שחרב בית המקדש וגוים מרקדים בהיכל ה' לא זזה שכינה מכותל המערבי של הר קדשו, וחרפה זו תיפסק כשאנשי אמת יוכיחו את העם לתיקון מעשיהם
אמרו רבותינו ז"ל (ע"פ שמות רבה ב, ב): מיום שחרב בית־המקדש לא זזה השכינה מכותל מערבי, וזהו שאמר הכתוב (תהלים טו, א-ג): "ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ", כלומר הבט נא וראה כי גוים מרקדים בהיכלו. ואם תאמר שכבר נסתלקה הקדושה מן בית־המקדש, לזה אמר "מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ", כי מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי, וכביכול הוא לחרפה להשם־יתברך.
ורוח הקודש השיב כי אתם הגורמים, כי מי שהוא "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת" – ולאיש הזה ראוי להוכיח כי דבריו יעשו פרי וכל העם ישמעו ויראו - אף על פי כן הוא מחזיק הכל "בִּלְבָבוֹ", "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ", כלומר שאינו רגיל להוכיח בשער בת רבים רק מחזיק הדבר בלבבו (מפחד המתנגדים שיתקפוהו על דבריו, כמבואר שם באריכות)... כי עיקר התעוררות תשובה על ידי המוכיח;
השראת שכינה בכותל המערבי היא אחת ההוכחות לכך שיבוא גואל
"אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב" (איכה ה, יט), רצונו־לומר כי מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי (זוהר שמות ה ע"ב; שמות רבה ב, ב), והוא למופת על ביאת הגואל... והוא לראיה כי לא יטוש ה' את עמו, היות כי נחלתו לא יעזוב (ע"פ תהלים צד, יד)[2]... לזאת לבבינו נכון בטוח בה' שיבוא גואל צדקינו ויקבץ מארבע כנפות הארץ נפוצותינו, ויבנה בית קדשנו ותפארתנו במהרה־בימינו אמן סלה;
כשם שהקב"ה ממשיך להשרות שכינתו על הכותל המערבי גם אחרי שההיכל נחרב, כך נמשכת התעלות נשמת הצדיק גם אחרי מיתתו
ידענו כי מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואף בחורבנו הקב"ה משרה שכינתו (ע"פ שמות רבה ב, ב; ועוד). וכמו־כן בצדיק, דהוא היכל ה' בעצם, וכדכתיב (ירמיה ז, ד): "הֵיכַל ה' הֵמָּה", זה למופת כי גם בחורבנו, היינו במיתתו, אין הקב"ה מסלק שכינתו ממנו...
לזה אמר (תהלים צד, יד): "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ", היינו את הצדיקים אשר עמו המה, לא יטשם לעולם ואף לאחר מיתתם. ומביא ראיה (שם): "וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב", רצונו־לומר גם בחורבנו של בית המקדש מעולם לא זזה השכינה, ומיניה [נלמד] דגם בצדיקים שהמה היכל ה', וכהנזכר־לעיל;
יש לנו ראיה על ביאת הגואל מהשכינה שלא זזה מעל הכותל המערבי, ואין הדבר תלוי אלא בתפילה ותשובה
יש לנו ראיה על ביאת הגואל... אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואם חס־וחלילה לא היה רצון הבורא לבנותו למה לא זזה השכינה משם? וזה פירוש (ע"פ תהלים צד, יד): כי לא יטוש ד' את עמו, והראיה כי נחלתו לא יעזוב... כי המקום בעצמו הוא קודש קדשים, ומעולם לא זזה שכינה משם, וזה מופת על ביאת הגואל... שרצונו יתברך־שמו לפדות אותנו למען שמו הגדול המחולל עתה בין הגוים, וגם כי מעולם לא זזה שכינה [מכותל מערבי ושמו מחולל שם]...
והנה בעוונות־הרבים הגורם לאריכות הגלות כי אין איש שַׂם על לב להתפלל על הגלות כדבעי למהוי... רבים מעמי הארץ המה מחוסרי אמונה בביאת הגואל צדק, וזה עיקר סיבה הגורמת לעיכוב הגאולה (כאשר בעוונות־הרבים בדורינו נתרבו כת האפיקורסים, ובשם ישראל מכונים, המה המחבלים כרמים, כרם ד' צבאות, ומעכבים גאולתינו ופדות נפשנו, אשר על־זאת ידוו כל הדוים)..., ומביא ראיה על ביאת הגואל, ואמר (ירמיה ח, יט): "הד' אֵין בְּצִיּוֹן", כלומר וכי אין רחמיו יתברך על ציון... וכי השכינה אינה בציון? הרי מעולם לא זזה, וכהנזכר־לעיל... ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.
_____________________________________________________________
[1] רבי אלעזר לעוו - מגדולי צ'כיה והונגריה, מחותנו ואהוב נפשו של רבי מרדכי בנט מניקלשבורג, ומחבר שו"ת 'שמן רוקח' וספרים רבים בהלכה ובדרוש. תולדותיו ואישיותו המופלאה תוארו בהרחבה בידי נכדיו בהקדמה לשו"ת שמן רוקח חלק ב.
[2] וכן בספרו 'מנחת ערב' דף נג, ב: "מה שפרשנו בפסוק כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב, דהנה יש לנו ראיה על ביאת הגואל, דהנה אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינה מעל כותל מערבי, ואי לאו דעתיד הקב"ה לבנות את בית־המקדש מדוע לא זזה השכינה מכותל מערבי?". ולהלן שם מונה המחבר חמשה מופתים על ביאת הגואל הנרמזים בפסוק "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר" : א. השכינה הנקראת "אַתָּה" נמצאת עמנו בגלות ובודאי צריך להקימה מעפר. ב. אין שמו של ה' שלם. ג. מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי ושם מושבו לנצח. ד. אין כסאו של ה' שלם. ה. מלחמה לה' בעמלך מדור דור. עיין שם.