תקצ"ג (1833) - רבי חיים הלוי הו...רבי חיים הלוי הורוויץתקצ"ג (1833) - רבי חיים הלוי הורוויץ
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי חיים הלוי בן דוב בעריש הורוויץ, מגזע השל"ה
נלב"ע בערך תקצ"ג
מתוך ספרו 'חִבת ירושלים' (נדפס לראשונה בשנת תר"ד), מאמר מורא מקדש, אותיות א-ב; ד; ט; י
המקום הקדוש והנורא, הר בית מקדשנו, מכוון כנגד מקדש של מעלה, ושטחו נודע כיום על־ידי חומה שבמערבה 'הכותל המערבי' הקדוש שנשאר לפליטה
כתיב בפרשת בשלח (שמות טו, יז): "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ וגו'", ופרש רש"י ז"ל: "מכון לשבתך - מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה אשר פעלת"... והנה המקום הקדוש הזה והנורא, בית מקדשנו ותפארתנו, נודע גם היום, והוא שטח גדול באורך וברוחב במזרחית־דרומית של ירושלים עיר הקודש... מוקף חומה סביב מכל הצדדים, ויש שערים שנכנסים לבית המקדש (=הר הבית), ובכלל צד היקף צד מערב הוא 'הכותל המערבי' הקדוש הנשאר לפליטה. ועל מקום מקדשנו [יש] מקום פנוי מרוצף באמצע, לשערים סביב, ועליו כיפה. ובצדדין מקום פנוי ובו 'מדרש שלמה', ובנוי[ם] כמה בנינים.
הר הבית, הכותל המערבי ופתחי בית המקדש - בנויים על היסודות הקדומים
כתב 'שבחי ירושלים' (לרבי יעקב ברוך)[1]: הר הבית, שבו היה בית המקדש שיבנה במהרה־בימינו, וכותל מערבי, ופתחי בית המקדש, הם בנויים על יסודות הראשונים, כמו שבחן וניסה ומדד הרב החסיד המקובל האלוקי בעל משנת חסידים ז"ל (רבי רפאל עמנואל חי ריקי הי"ד), וכמו שכתב בספרו אדרת אליהו חלק ב דף יא[2];
בחטאינו אנו מנועים מפני הטומאה מלהכנס להר הבית, רק נוכל להתקרב לכתליו לתפילה והשתחואה לפני ה' יתברך, ופעם התפללו בעיקר מול שערי ההר אך עתה רוב ישראל מתפללים אצל הכותל המערבי הקדוש שהתגלה
ב'כפתור ופרח' (פרק ו) מאריך בבניני בית המקדש ושעריו איך היה בזמן הבית, ואחר כך כתב וזו לשונו: "מכל זה יראה כי מה שאנו רואים בזמנינו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומות הר־הבית, עד היום ניכר שער שושן למזרח... וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפונוס למערב[3]... במזרח... יש בכותל שני שערים גבוהים מאוד... סגורים לעולם, וקורין להן ההמון 'שערי רחמים'... ואם כן, היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לענין תפילה והשתחואה עד אותם הכותלים[4], וכן עמא דבר - באים עד אותם הכותלים ומתפללים לאל יתברך לפני אלו השני שערים שהזכרנו[5], וכבר ביקש שלמה המלך ע"ה בתפילתו שתקובל תפילת המקום ההוא", עד כאן לשון 'כפתור ופרח'.
ועתה אינם מתפללים רוב ישראל בצד ההוא לפני השערים, כי אם אצל כותל מערבי הקדוש, אך מעט מזעיר המתפללים שם;
בתיאורי הכותל הקדמונים מוזכר שהנדבכים העתיקים הם מימי מקדש שלמה המלך, אך את יסודותיו הניח דוד המלך
וב'מסעות ארץ ישראל' (לרבי משה באסולה, שנת רפ"ב) כתב וזה לשונו: "כותל המערבי שנשאר אינו כל רוח המערבי, רק חתיכה אחת ארכה ארבעים או חמישים אמות, ועד חצי גבהו מימי שלמה, שהאבנים ניכרות בגודלן וביושנן. ומתחתיו ולמעלה הוא בנין חדש", עד כאן. והם נראות תשעה שורות אבנים גדולות ושורה עשירית בתוך הקרקע, ולא נראת רק מעט, כמו טפח. ומלמעלה על גביהן בנין חדש ח"י שורות (והולכים בִּרחובות הגויים עד שבאים לכותל הקדוש, ובצד צפון הוא מקום המשפט שלהם, ובדרום בתי גוים, וכן כנגדה למערב. אך המקום שלפניו פנוי כמו ח' אמות עד בתי גוים ורצוף באבנים, וכשעומדים שם אי אפשר לראות קרקע בית המקדש למעלה מפני גובה הכותל, וכשעולים על הגגות רואים).
וב'אהבת ציון' (לר"ש הס משנת תקכ"ד) כתב[6]: "הלכנו סביבות 'העזרה' ואת כותל המערבי, שהוא בלבד נשאר מבנין שלמה המלך עליו השלום [...], והבנין של הכותל גבוה מאוד מאבנים גדולות, וראינו שם אבן אחת בבנין הכותל ארכה כ"ח זרתות, ורחבה עשר זרתות", עד כאן. (והאבן הזאת היא תוך בנין הסמוך לכותל ממש, והוא פלאי). ומה שכתבו 'מסעות ארץ ישראל' ו'אהבת ציון' שהכותל מבנין שלמה, על כל פנים היסוד הוא מדוד המלך עליו השלום, כמו שכתבנו לעיל בשם ספר 'אלה מסעי' (לר"מ חאגיז);
הכותל־המערבי הנקרא "תל פיות" הוא מחומת הר הבית, ואין השכינה זזה משם, ונגלית שם לצדיקים
איתא בזוהר חלק ב (דף קטו ע"ב) דשכינתא תתאה כותל מערבי דירה דילה (=שהכותל המערבי הוא ה'דירה' של השכינה השורה בארץ), עיין שם, דאיהו נקרא: "תל פיות", תל שהכל פונים בו כ"ו ת"ל כו', עיין־שם. הנה כבר מילתא אמורה לעיל (באות ד) בשם 'כפתור ופרח' (פרק ו), שהכותלים הם מהר הבית, אם כן נראה שכותל מערבי גם כן מהר הבית.
אכן ברדב"ז חלק ב (תשובה תרצא)... דעתו ז"ל שזה כותל העזרה[7]... וב'מסעות בנימין' [מטודלה] כתב ש"לפני הכיפה שעל מקום מקדש – כותל מערבי, אחד מהכותלים שהיו במקדש בקודש הקדשים...", וצריך עיון, כיצד נכנסים לתוך העזרה (אם לא דסבירא־ליה כדעת הראב"ד)...
ובתנחומא (בובר, שמות אות י): "אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, דכתיב: 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ', עיין־שם, וכן הובא בזוהר שמות (דף ה ע"ב), עיין־שם. ובספר שם הגדולים כתב (מערכת אל"ף אות סט): 'מורנו הרב אברהם גלאנטי הלוי, הנקרא "ברוכים", הוא הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל המערבי...', ויש עתה זוית הצפונית לכותל מוחזקת בגילוי שכינה[8]. והכותל מערבי [הגלוי ומשמש לתפילה] אינו כנגד הכיפה ששם אבן שתיה, אלא בדרומו.
[1]מהדורה ראשונה של הספר נדפסה בליוורנו בשנת תקמ"ה ע"י רבי יעקב כ"ץ ב"ר משה חיים ברוך. נדפס שוב במספר מהדורות, כגון בלבוב תרכ"ט, בידי ר' יעקב הכהן רם שעלה לטבריה מק"ק שקלוב.
[2]רבי רפאל עמנואל חי ריקי הי"ד בעל ה'משנת חסידים' הגיע לירושלים בכ"ב באלול תצ"ז, ומתוך מה שראה ושמע כתב בספרו 'אדרת אליהו' חלק ב שו"ת 'מי נדה' אות לו, דף יא ע"ב: "דאף כי חומות העיר נבנו אחר כך ממלך ישמעאל שנים הרבה אחרי חורבן בית שני, מכל מקום על היסודות הראשונים נבנו... ומן הפתחים הסגורים הוא פתח המזרח של הר־הבית, שפה קורים אותו 'שער הרחמים', אבל לפי המדות שמדדתי מצאתי היותו הוא ממש 'שער המזרח' הידוע, ואף כי מזוזותיו מחדש נבנו כבנין החומה וכו'". ומשמע מדבריו שחומות הר הבית אף הן נבנו על היסודות הראשונים כחומות העיר. וכן לדעת חוקרים נראה שאבני היסוד תחת החומה המזרחית והמערבית של הר־הבית עתיקות מימי המקדש (למשל: זאב וילנאי, ירושלים - העיר העתיקה א', תשל"א, עמ' 309; יהושע עציון בספרו 'התנ"ך האבוד', הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111; א. מזר The walls of the Temple Mount עמ' 275). לגבי החומה הדרומית חלוקות הדעות אם היא הרחבה מימי הורדוס, או ממלכי בית חשמונאי שקדמו לו (ראה ב"צ לוריא, 'רומי בירושלים', עמ' 207-209), אך לכל הדעות מדובר בחומה שהיתה קיימת בימי בית שני. להרחבה ראו בנספח 'גבולות הר הבית' בספר 'כפתור ופרח' שבהוצאת בית המדרש להלכה בהתישבות. וכן נדון הנושא באריכות בספר 'חצרות בית ה'' למו"ר הגר"ז קורן שליט"א.
[3] המשנה במסכת מדות (א, ג) מזכירה את חמשת שערי הר־הבית, וכתב שם הרא"ש ששער קיפונוס היה קטן ועם זאת "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים - קפי הוא 'ראש' בלשון יון". הכפתור־ופרח התייחס כאן לשער המערבי בלבד ולא הזכיר את הכותל עצמו "מפני שבזמנו - בתחילת האלף השישי - עדיין היה מכוסה בעפר, כנודע" ('מנחת יצחק' חלק ה סי' א סוף אות ב). כן העיר רא"מ לונץ (כפתור־ופרח מהדורת תרנ"ט): "בזמן המחבר וגם זמן רב אחריו, היה כותל המערבי של חומת הר הבית, אשר אצלו נתפלל כעת, מכוסה בעפר, וכל היהודים יושבי ירושלים והבאים אליה, הלכו להתפלל מחוץ לעיר לפני חומת המזרח של הר הבית", וכן הביא דבריו הרא"י הכהן אורלנסקי הי"ד וביססם על פי כתבי הרמב"ן, ב'קול תורה' שנה א תר"ץ חוב' ב-ג עמ' כב. אודות הכיסוי והגילוי של הכותל ראה בתאור ר"י חילו, לעיל עמ' 41. כמו כן מאוד מסתבר שבתקופת הכפתור־ופרח והר"י חילו לא התאפשרה גישת יהודים לתוך העיר שהיתה בידי שלטון עוין ובודאי שלא היו רשאים או יכולים להגיע סמוך ממש לכותל הר הבית מצד מערב.
[4] ולא בפנים הר־הבית, שהוא מחנה לויה, ולדעת הכפתור־ופרח חכמים גזרו לאסור כניסת טבול־יום למחנה לויה,כשיטת רש"י ביבמות ז ע"ב. וכתב ה'מנחת יצחק' (חלק ה סימן א אות ב) שאף שמהני הערב שמש נהגו איסור גורף מפני שקשה להזהר בדבר, בצרוף החשש הקרוב בזמננו שלא כל הציבור ישמרו דיני טבילה וחציצה כטבילת נשים, ולכן נהגו ללכת להתפלל רק ליד הכותל המערבי [ועיין היטב בפאת־השלחן, הלכות ארץ ישראל ג סעיף יב, בית ישראל אות כו]. ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן כה: "טומאת מקדש להתחייב בה בזמן הזה וכו' האריך בזה בעל ספר 'כפתור ופרח' וכו' והזהר בו שאדם גדול הוא וכו' כל דבריו גבי ביאת מקדש הם באמת כפתור ופרח", ואם כך מי יהין לפרוץ גדרו של עולם אחר שהכפתור־ופרח הניח עליו חותמו.
[6] ראו שם בהרחבה. המעיין יווכח שבאמרו "סביבות העזרה" כוונתו לומר סביב "הר הבית", שלעתים נקרא "העזרה".
[7]ואכן רבים התקשו בדברי הרדב"ז ותרצו באופנים שונים. ראו לדוגמה: בית רידב"ז סי' יח; הגרצ"פ פרנק ב'הר־צבי' דיני הר הבית פרק י, וב'מקדש־מלך' עמ' קלח. וכבר בארנו לעיל שכנראה הבין הרדב"ז שכותל העזרה וכותל הר־הבית היו דבוקים זה בזה ללא הפרש כלל, למרות הדוחק שבכך (להרחבה ראו: הרב זלמן מנחם קורן, 'חצרות בית ה'', תשל"ז, פרק ב אות ח, עמ' 247-248; ולאחרונה ב'מעלין בקודש' גליון ל, אלול תשע"ה, "תשובת הרדב"ז על כניסה לעליות סביב הר הבית", אות ט סעיפים 4-5). גם לשונו של רבי בנימין מטודלה דלקמן אינה מבוררת למתבונן, וראו מה שהערנו שם.
[8] בספר 'הכותל המערבי – הלכות ומנהגים' (הוצאת הקרן למורשת הכותל המערבי, ירושלים תשע"א), פרק א הערה יח, מובא בשם הגרא"ז מלצר זצ"ל, שהמקום נמצא בצדה הצפוני של 'רחבת הכותל' המוכרת כיום. וראו מה שכתב בזה הר"מ ריישר ב'שערי ירושלים'.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי חיים הלוי בן דוב בעריש הורוויץ, מגזע השל"ה
נלב"ע בערך תקצ"ג
מתוך ספרו 'חִבת ירושלים' (נדפס לראשונה בשנת תר"ד), מאמר מורא מקדש, אותיות א-ב; ד; ט; י
המקום הקדוש והנורא, הר בית מקדשנו, מכוון כנגד מקדש של מעלה, ושטחו נודע כיום על־ידי חומה שבמערבה 'הכותל המערבי' הקדוש שנשאר לפליטה
כתיב בפרשת בשלח (שמות טו, יז): "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ וגו'", ופרש רש"י ז"ל: "מכון לשבתך - מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה אשר פעלת"... והנה המקום הקדוש הזה והנורא, בית מקדשנו ותפארתנו, נודע גם היום, והוא שטח גדול באורך וברוחב במזרחית־דרומית של ירושלים עיר הקודש... מוקף חומה סביב מכל הצדדים, ויש שערים שנכנסים לבית המקדש (=הר הבית), ובכלל צד היקף צד מערב הוא 'הכותל המערבי' הקדוש הנשאר לפליטה. ועל מקום מקדשנו [יש] מקום פנוי מרוצף באמצע, לשערים סביב, ועליו כיפה. ובצדדין מקום פנוי ובו 'מדרש שלמה', ובנוי[ם] כמה בנינים.
הר הבית, הכותל המערבי ופתחי בית המקדש - בנויים על היסודות הקדומים
כתב 'שבחי ירושלים' (לרבי יעקב ברוך)[1]: הר הבית, שבו היה בית המקדש שיבנה במהרה־בימינו, וכותל מערבי, ופתחי בית המקדש, הם בנויים על יסודות הראשונים, כמו שבחן וניסה ומדד הרב החסיד המקובל האלוקי בעל משנת חסידים ז"ל (רבי רפאל עמנואל חי ריקי הי"ד), וכמו שכתב בספרו אדרת אליהו חלק ב דף יא[2];
בחטאינו אנו מנועים מפני הטומאה מלהכנס להר הבית, רק נוכל להתקרב לכתליו לתפילה והשתחואה לפני ה' יתברך, ופעם התפללו בעיקר מול שערי ההר אך עתה רוב ישראל מתפללים אצל הכותל המערבי הקדוש שהתגלה
ב'כפתור ופרח' (פרק ו) מאריך בבניני בית המקדש ושעריו איך היה בזמן הבית, ואחר כך כתב וזו לשונו: "מכל זה יראה כי מה שאנו רואים בזמנינו זה מהכותלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומות הר־הבית, עד היום ניכר שער שושן למזרח... וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום, וכן ניכר שער הקיפונוס למערב[3]... במזרח... יש בכותל שני שערים גבוהים מאוד... סגורים לעולם, וקורין להן ההמון 'שערי רחמים'... ואם כן, היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לענין תפילה והשתחואה עד אותם הכותלים[4], וכן עמא דבר - באים עד אותם הכותלים ומתפללים לאל יתברך לפני אלו השני שערים שהזכרנו[5], וכבר ביקש שלמה המלך ע"ה בתפילתו שתקובל תפילת המקום ההוא", עד כאן לשון 'כפתור ופרח'.
ועתה אינם מתפללים רוב ישראל בצד ההוא לפני השערים, כי אם אצל כותל מערבי הקדוש, אך מעט מזעיר המתפללים שם;
בתיאורי הכותל הקדמונים מוזכר שהנדבכים העתיקים הם מימי מקדש שלמה המלך, אך את יסודותיו הניח דוד המלך
וב'מסעות ארץ ישראל' (לרבי משה באסולה, שנת רפ"ב) כתב וזה לשונו: "כותל המערבי שנשאר אינו כל רוח המערבי, רק חתיכה אחת ארכה ארבעים או חמישים אמות, ועד חצי גבהו מימי שלמה, שהאבנים ניכרות בגודלן וביושנן. ומתחתיו ולמעלה הוא בנין חדש", עד כאן. והם נראות תשעה שורות אבנים גדולות ושורה עשירית בתוך הקרקע, ולא נראת רק מעט, כמו טפח. ומלמעלה על גביהן בנין חדש ח"י שורות (והולכים בִּרחובות הגויים עד שבאים לכותל הקדוש, ובצד צפון הוא מקום המשפט שלהם, ובדרום בתי גוים, וכן כנגדה למערב. אך המקום שלפניו פנוי כמו ח' אמות עד בתי גוים ורצוף באבנים, וכשעומדים שם אי אפשר לראות קרקע בית המקדש למעלה מפני גובה הכותל, וכשעולים על הגגות רואים).
וב'אהבת ציון' (לר"ש הס משנת תקכ"ד) כתב[6]: "הלכנו סביבות 'העזרה' ואת כותל המערבי, שהוא בלבד נשאר מבנין שלמה המלך עליו השלום [...], והבנין של הכותל גבוה מאוד מאבנים גדולות, וראינו שם אבן אחת בבנין הכותל ארכה כ"ח זרתות, ורחבה עשר זרתות", עד כאן. (והאבן הזאת היא תוך בנין הסמוך לכותל ממש, והוא פלאי). ומה שכתבו 'מסעות ארץ ישראל' ו'אהבת ציון' שהכותל מבנין שלמה, על כל פנים היסוד הוא מדוד המלך עליו השלום, כמו שכתבנו לעיל בשם ספר 'אלה מסעי' (לר"מ חאגיז);
הכותל־המערבי הנקרא "תל פיות" הוא מחומת הר הבית, ואין השכינה זזה משם, ונגלית שם לצדיקים
איתא בזוהר חלק ב (דף קטו ע"ב) דשכינתא תתאה כותל מערבי דירה דילה (=שהכותל המערבי הוא ה'דירה' של השכינה השורה בארץ), עיין שם, דאיהו נקרא: "תל פיות", תל שהכל פונים בו כ"ו ת"ל כו', עיין־שם. הנה כבר מילתא אמורה לעיל (באות ד) בשם 'כפתור ופרח' (פרק ו), שהכותלים הם מהר הבית, אם כן נראה שכותל מערבי גם כן מהר הבית.
אכן ברדב"ז חלק ב (תשובה תרצא)... דעתו ז"ל שזה כותל העזרה[7]... וב'מסעות בנימין' [מטודלה] כתב ש"לפני הכיפה שעל מקום מקדש – כותל מערבי, אחד מהכותלים שהיו במקדש בקודש הקדשים...", וצריך עיון, כיצד נכנסים לתוך העזרה (אם לא דסבירא־ליה כדעת הראב"ד)...
ובתנחומא (בובר, שמות אות י): "אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, דכתיב: 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ', עיין־שם, וכן הובא בזוהר שמות (דף ה ע"ב), עיין־שם. ובספר שם הגדולים כתב (מערכת אל"ף אות סט): 'מורנו הרב אברהם גלאנטי הלוי, הנקרא "ברוכים", הוא הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל המערבי...', ויש עתה זוית הצפונית לכותל מוחזקת בגילוי שכינה[8]. והכותל מערבי [הגלוי ומשמש לתפילה] אינו כנגד הכיפה ששם אבן שתיה, אלא בדרומו.
____________________________________________________________
[1]מהדורה ראשונה של הספר נדפסה בליוורנו בשנת תקמ"ה ע"י רבי יעקב כ"ץ ב"ר משה חיים ברוך. נדפס שוב במספר מהדורות, כגון בלבוב תרכ"ט, בידי ר' יעקב הכהן רם שעלה לטבריה מק"ק שקלוב.
[2] רבי רפאל עמנואל חי ריקי הי"ד בעל ה'משנת חסידים' הגיע לירושלים בכ"ב באלול תצ"ז, ומתוך מה שראה ושמע כתב בספרו 'אדרת אליהו' חלק ב שו"ת 'מי נדה' אות לו, דף יא ע"ב: "דאף כי חומות העיר נבנו אחר כך ממלך ישמעאל שנים הרבה אחרי חורבן בית שני, מכל מקום על היסודות הראשונים נבנו... ומן הפתחים הסגורים הוא פתח המזרח של הר־הבית, שפה קורים אותו 'שער הרחמים', אבל לפי המדות שמדדתי מצאתי היותו הוא ממש 'שער המזרח' הידוע, ואף כי מזוזותיו מחדש נבנו כבנין החומה וכו'". ומשמע מדבריו שחומות הר הבית אף הן נבנו על היסודות הראשונים כחומות העיר. וכן לדעת חוקרים נראה שאבני היסוד תחת החומה המזרחית והמערבית של הר־הבית עתיקות מימי המקדש (למשל: זאב וילנאי, ירושלים - העיר העתיקה א', תשל"א, עמ' 309; יהושע עציון בספרו 'התנ"ך האבוד', הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111; א. מזר The walls of the Temple Mount עמ' 275). לגבי החומה הדרומית חלוקות הדעות אם היא הרחבה מימי הורדוס, או ממלכי בית חשמונאי שקדמו לו (ראה ב"צ לוריא, 'רומי בירושלים', עמ' 207-209), אך לכל הדעות מדובר בחומה שהיתה קיימת בימי בית שני. להרחבה ראו בנספח 'גבולות הר הבית' בספר 'כפתור ופרח' שבהוצאת בית המדרש להלכה בהתישבות. וכן נדון הנושא באריכות בספר 'חצרות בית ה'' למו"ר הגר"ז קורן שליט"א.
[3] המשנה במסכת מדות (א, ג) מזכירה את חמשת שערי הר־הבית, וכתב שם הרא"ש ששער קיפונוס היה קטן ועם זאת "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים - קפי הוא 'ראש' בלשון יון". הכפתור־ופרח התייחס כאן לשער המערבי בלבד ולא הזכיר את הכותל עצמו "מפני שבזמנו - בתחילת האלף השישי - עדיין היה מכוסה בעפר, כנודע" ('מנחת יצחק' חלק ה סי' א סוף אות ב). כן העיר רא"מ לונץ (כפתור־ופרח מהדורת תרנ"ט): "בזמן המחבר וגם זמן רב אחריו, היה כותל המערבי של חומת הר הבית, אשר אצלו נתפלל כעת, מכוסה בעפר, וכל היהודים יושבי ירושלים והבאים אליה, הלכו להתפלל מחוץ לעיר לפני חומת המזרח של הר הבית", וכן הביא דבריו הרא"י הכהן אורלנסקי הי"ד וביססם על פי כתבי הרמב"ן, ב'קול תורה' שנה א תר"ץ חוב' ב-ג עמ' כב. אודות הכיסוי והגילוי של הכותל ראה בתאור ר"י חילו, לעיל עמ' 41. כמו כן מאוד מסתבר שבתקופת הכפתור־ופרח והר"י חילו לא התאפשרה גישת יהודים לתוך העיר שהיתה בידי שלטון עוין ובודאי שלא היו רשאים או יכולים להגיע סמוך ממש לכותל הר הבית מצד מערב.
[4] ולא בפנים הר־הבית, שהוא מחנה לויה, ולדעת הכפתור־ופרח חכמים גזרו לאסור כניסת טבול־יום למחנה לויה,כשיטת רש"י ביבמות ז ע"ב. וכתב ה'מנחת יצחק' (חלק ה סימן א אות ב) שאף שמהני הערב שמש נהגו איסור גורף מפני שקשה להזהר בדבר, בצרוף החשש הקרוב בזמננו שלא כל הציבור ישמרו דיני טבילה וחציצה כטבילת נשים, ולכן נהגו ללכת להתפלל רק ליד הכותל המערבי [ועיין היטב בפאת־השלחן, הלכות ארץ ישראל ג סעיף יב, בית ישראל אות כו]. ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן כה: "טומאת מקדש להתחייב בה בזמן הזה וכו' האריך בזה בעל ספר 'כפתור ופרח' וכו' והזהר בו שאדם גדול הוא וכו' כל דבריו גבי ביאת מקדש הם באמת כפתור ופרח", ואם כך מי יהין לפרוץ גדרו של עולם אחר שהכפתור־ופרח הניח עליו חותמו.
[5] ב'כפתור ופרח' מהדורת לונץ הנוסח: "השערים שהזכרנו", משמע שנהגו להתפלל או להשתחוות בזמנו ב'שער שושן' וב'שערי רחמים' שבמזרח הר־הבית, וכן ב'שערי חולדה' שבדרומו וב'שער קיפונוס' שבמערב.
[6] ראו שם בהרחבה. המעיין יווכח שבאמרו "סביבות העזרה" כוונתו לומר סביב "הר הבית", שלעתים נקרא "העזרה".
[7] ואכן רבים התקשו בדברי הרדב"ז ותרצו באופנים שונים. ראו לדוגמה: בית רידב"ז סי' יח; הגרצ"פ פרנק ב'הר־צבי' דיני הר הבית פרק י, וב'מקדש־מלך' עמ' קלח. וכבר בארנו לעיל שכנראה הבין הרדב"ז שכותל העזרה וכותל הר־הבית היו דבוקים זה בזה ללא הפרש כלל, למרות הדוחק שבכך (להרחבה ראו: הרב זלמן מנחם קורן, 'חצרות בית ה'', תשל"ז, פרק ב אות ח, עמ' 247-248; ולאחרונה ב'מעלין בקודש' גליון ל, אלול תשע"ה, "תשובת הרדב"ז על כניסה לעליות סביב הר הבית", אות ט סעיפים 4-5). גם לשונו של רבי בנימין מטודלה דלקמן אינה מבוררת למתבונן, וראו מה שהערנו שם.
[8] בספר 'הכותל המערבי – הלכות ומנהגים' (הוצאת הקרן למורשת הכותל המערבי, ירושלים תשע"א), פרק א הערה יח, מובא בשם הגרא"ז מלצר זצ"ל, שהמקום נמצא בצדה הצפוני של 'רחבת הכותל' המוכרת כיום. וראו מה שכתב בזה הר"מ ריישר ב'שערי ירושלים'.