תקופת חז"ל - מדרש במדבר רבה...מדרש במדבר רבהתקופת חז"ל - מדרש במדבר רבהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (1)
נספח ג-א | "כותל מערבי של בית המקדש"...
כותל מערבי של בית המקדש אינו חרב לעולם משום שהשכינה במערב
במדבר רבה (וילנא) נשא פרשה יא סימן ב
"אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" (שיר־השירים ב, ט) - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לאורזילא דאילתא (=איילה קטנה)."הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שם) - זה כותל מערבי של בית המקדש[1]שאינו חרב לעולם, למה? שהשכינה במערב[2]. "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" (שם) - בזכות אבות, "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שם) - בזכות אמהות, כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות.
[1] הלשון "בית המקדש" מתייחסת בדרך־כלל למקדש עצמו, אך מצוי בלשון חז"ל, ובפרט במדרש רבה, שהר־הבית כולו מכונה "בית המקדש". לכן כאשר מוזכר "כותל" שלא חרב מ"בית המקדש" לעולם, מסתבר שהכוונה לכותל המערבי של הר־הבית המפורסם עד היום במסורת היהדות למקום קדוש וזכרון לקדושת המקדש. כותל זה הינו השריד היחיד מימי בית שני שנותר שלם לכל אורכו והחזיק את עמדתו בכל הדורות ובכל התמורות והזעזועים שעברו על הארץ ויושביה, ורק לנדבכיו העתיקים ישנה 'נוכחות' ממשית בשטח שראוי לחז"ל לציינה כעדות נצחית להשראת שכינה שלעולם לא זזה מישראל וממקום מקדשם. להרחבה ולפירוט מקורות ראה נספח ג-א.
[2] המשנה במסכת מדות (א, ג) מציינת כי בכותל המערבי של הר הבית היה שער בשם "קיפונוס" ששימש לכניסה ויציאה, וכתב שם הרא"ש: "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים - קפי הוא 'ראש' בלשון יון". נמצא שעוד בזמן שבית המקדש היה בבנינו קיבל הצד המערבי של הר הבית חשיבות מיוחדת הקשורה עם השראת השכינה.
כותל מערבי של בית המקדש אינו חרב לעולם משום שהשכינה במערב
במדבר רבה (וילנא) נשא פרשה יא סימן ב
"אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" (שיר־השירים ב, ט) - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לאורזילא דאילתא (=איילה קטנה). "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שם) - זה כותל מערבי של בית המקדש[1] שאינו חרב לעולם, למה? שהשכינה במערב[2]. "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" (שם) - בזכות אבות, "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שם) - בזכות אמהות, כשם שיש הפרש בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות.
[1] הלשון "בית המקדש" מתייחסת בדרך־כלל למקדש עצמו, אך מצוי בלשון חז"ל, ובפרט במדרש רבה, שהר־הבית כולו מכונה "בית המקדש". לכן כאשר מוזכר "כותל" שלא חרב מ"בית המקדש" לעולם, מסתבר שהכוונה לכותל המערבי של הר־הבית המפורסם עד היום במסורת היהדות למקום קדוש וזכרון לקדושת המקדש. כותל זה הינו השריד היחיד מימי בית שני שנותר שלם לכל אורכו והחזיק את עמדתו בכל הדורות ובכל התמורות והזעזועים שעברו על הארץ ויושביה, ורק לנדבכיו העתיקים ישנה 'נוכחות' ממשית בשטח שראוי לחז"ל לציינה כעדות נצחית להשראת שכינה שלעולם לא זזה מישראל וממקום מקדשם. להרחבה ולפירוט מקורות ראה נספח ג-א.
[2] המשנה במסכת מדות (א, ג) מציינת כי בכותל המערבי של הר הבית היה שער בשם "קיפונוס" ששימש לכניסה ויציאה, וכתב שם הרא"ש: "לפי ששכינה במערב היה השער הזה ראש לכל השערים - קפי הוא 'ראש' בלשון יון". נמצא שעוד בזמן שבית המקדש היה בבנינו קיבל הצד המערבי של הר הבית חשיבות מיוחדת הקשורה עם השראת השכינה.