'שוקיו ועד כתלנו מצרף' – מחוברת ומתוועדת שכינתו על כותל מערבי ואין השכינה זזה משם (ע"פ שמות־רבה ב, ב). 'ותחת רגליו שרפרף' – כי הכותל מערבי הוא שרפרף וכסא לתחת רגליו. 'הדומו מרעיד ומרפרף' – מרעיד ועושה רפיון לארץ הדום רגליו (ע"פ ישעיה סו, א).
[1] מתוך פיוט "ראשו כתם פז" המסדר שבחו של הקב"ה כביכול מראשו ועד רגליו בדרך רמז ומשל. הפיוט נאמר ביוצרות ליום ראשון של פסח וחתום בסופו 'שלמה חזק'. פירוש 'קרבן אהרן' שלהלן מועתק ומבואר בפירוש למחזור מאת רבי משה ב"ר ישראל בידינגן מרבני מיץ (נלב"ע אחרי תקפ"ט): "'שוקיו' של הקב"ה, 'ועד כתלנו מצרף', פירוש: שאין שכינה זזה מכותל מערבי אלא מצורפת ומדובקת בה עוד היום (ע"פ שמות־רבה ב, ב; זוהר משפטים קטז ע"א). 'וַעד' לשון 'וְנוֹעַדְתִּי' (שמות כה, כב) או לשון 'לְעוֹלָם וָעֶד' (מיכה ד, ה), ואותו כותל מערבי [כ]שרפרף וכסא לתחת רגלי הקב"ה". ויעויין עוד בענין זה בלשון ר"א אזולאי בשם הרמ"ק: "כל כלל הנמצאות למטה הם כסא לשכינה, וענפיה המתפשטין דרך הנמצאות עד שכינתא במקדש – הוא הנקרא 'שכינה תתאה', כאומרם 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי', וזהו־שאמר 'דשכינתא תתאה', שרמז בחינותיה רמזו באומרם 'כותל מערבי', שהוא כלל הרוחניות המתפשט למטה, שכל הנמצאות התחתונות נבראו מכח הרוחניות ההוא, ובסבת קשר המצאם ממנו הוא שוכן וחופף עליהם להעמידם ולקיימם. וכפי זה שכינתא תתאה וכותל מערבי ועולם־הזה – הם שלשתם אחד... ואחר שנתאמת לנו זה, בזה יתבאר יסוד קיום העולם וענין השבועה היותה חלה על דבר שיש בו ממש" ('אור החמה', חלק ב, פרעמישלא תרנ"ו, משפטים רעיא מהימנא, דף קמה ע"א. יעויין עוד שם באריכות רבה).
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי אהרן ב"ר יחיאל מיכל הלוי ממכיילישאק
נלב"ע י"ד בטבת תקפ"ו
פירוש 'מטה לוי' ב'מחזור קרבן אהרן' לפסח [דף כט ע"ב, במהדורת ברעדעלהיים, יוהנסבורג תרכ"ב]
שכינת ה' מחוברת ומתוועדת על הכותל המערבי, המתואר ככסא תחת רגלי השכינה ממנו יוצאת רעדה לארץ
"שׁוֹקָיו וַעַד כָּתְלֵנוּ מְצָרֵף, וְתַחַת רַגְלָיו שְׂרַפְרֵף, הַדֹמוֹ מַרְעִיד וּמְרַפְרֵף"[1]
'שוקיו ועד כתלנו מצרף' – מחוברת ומתוועדת שכינתו על כותל מערבי ואין השכינה זזה משם (ע"פ שמות־רבה ב, ב). 'ותחת רגליו שרפרף' – כי הכותל מערבי הוא שרפרף וכסא לתחת רגליו. 'הדומו מרעיד ומרפרף' – מרעיד ועושה רפיון לארץ הדום רגליו (ע"פ ישעיה סו, א).
[1] מתוך פיוט "ראשו כתם פז" המסדר שבחו של הקב"ה כביכול מראשו ועד רגליו בדרך רמז ומשל. הפיוט נאמר ביוצרות ליום ראשון של פסח וחתום בסופו 'שלמה חזק'. פירוש 'קרבן אהרן' שלהלן מועתק ומבואר בפירוש למחזור מאת רבי משה ב"ר ישראל בידינגן מרבני מיץ (נלב"ע אחרי תקפ"ט): "'שוקיו' של הקב"ה, 'ועד כתלנו מצרף', פירוש: שאין שכינה זזה מכותל מערבי אלא מצורפת ומדובקת בה עוד היום (ע"פ שמות־רבה ב, ב; זוהר משפטים קטז ע"א). 'וַעד' לשון 'וְנוֹעַדְתִּי' (שמות כה, כב) או לשון 'לְעוֹלָם וָעֶד' (מיכה ד, ה), ואותו כותל מערבי [כ]שרפרף וכסא לתחת רגלי הקב"ה". ויעויין עוד בענין זה בלשון ר"א אזולאי בשם הרמ"ק: "כל כלל הנמצאות למטה הם כסא לשכינה, וענפיה המתפשטין דרך הנמצאות עד שכינתא במקדש – הוא הנקרא 'שכינה תתאה', כאומרם 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי', וזהו־שאמר 'דשכינתא תתאה', שרמז בחינותיה רמזו באומרם 'כותל מערבי', שהוא כלל הרוחניות המתפשט למטה, שכל הנמצאות התחתונות נבראו מכח הרוחניות ההוא, ובסבת קשר המצאם ממנו הוא שוכן וחופף עליהם להעמידם ולקיימם. וכפי זה שכינתא תתאה וכותל מערבי ועולם־הזה – הם שלשתם אחד... ואחר שנתאמת לנו זה, בזה יתבאר יסוד קיום העולם וענין השבועה היותה חלה על דבר שיש בו ממש" ('אור החמה', חלק ב, פרעמישלא תרנ"ו, משפטים רעיא מהימנא, דף קמה ע"א. יעויין עוד שם באריכות רבה).