תקפ"ג (1823) - רבי פנחס מפלאצק...רבי פנחס מפלאצקתקפ"ג (1823) - רבי פנחס מפלאצק
חזרהעריכה
פרטים (0)
הדרשן רבי פנחס מפלאצק – תלמיד הגר"א
נולד תק"ז - נלב"ע ג' בשבט תקפ"ג
'דרך המלך' על שיר השירים, פרק ב פס' ח-ט
בזכות האבות והאמהות, ובזכות המקדש אשר בקרבנו על־ידי השכינה שלא זזה מכותל המערבי, ה' משגיח עלינו בגלות הקשה, וניגאל במהרה
הפכה כנסת־ישראל את פניה אל האומות ואמרה אליהם: "אל תאמרו שאינו חפץ הקב"ה לגאלינו מהר, או שאין ביכלתו חס ושלום", על זה אמרה (שיר השירים ב, ח-ט): "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא", פירוש – ראו המהירות הגדולה שעשה ה' במצרים, כמה דאת אמר (ישעיה יט, א): "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם". והרמז: "הנה זה" בגימטריה ע"ב, ששָׂם עננים רכובו[1] ובא במהירות גדולה. ואף שלא היה אז זכות התורה, שלא קבלוהַ עדיין, וגם לא היה בידם אז זכות המקדש, שלא נבנה עדיין – היה "מְדַלֵּג" את הקץ "עַל הֶהָרִים", בשביל זכות אבות, ו"מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", בזכות אמהות, ועשה כל כך המהירות והיה "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים".
כל שכן עכשיו, שזכינו למקדש, "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד" תמיד "אַחַר כָּתְלֵנוּ", כי לא זזה שכינה מכותל המערבי (ע"פ שמות רבה ב, ב), ו"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" על המעשים טובים שאנו עושים, ו"מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" על העשוי לנו בגלות המר והרע הזה, כמה דאת אמר (שמות ב, כה): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", דייקא, "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" את העשוי להם.
________________________________________________
[1] על פי תהלים קד, ג: "הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ", ובמצודת ציון: "עבים. עננים".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
הדרשן רבי פנחס מפלאצק – תלמיד הגר"א
נולד תק"ז - נלב"ע ג' בשבט תקפ"ג
'דרך המלך' על שיר השירים, פרק ב פס' ח-ט
בזכות האבות והאמהות, ובזכות המקדש אשר בקרבנו על־ידי השכינה שלא זזה מכותל המערבי, ה' משגיח עלינו בגלות הקשה, וניגאל במהרה
הפכה כנסת־ישראל את פניה אל האומות ואמרה אליהם: "אל תאמרו שאינו חפץ הקב"ה לגאלינו מהר, או שאין ביכלתו חס ושלום", על זה אמרה (שיר השירים ב, ח-ט): "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא", פירוש – ראו המהירות הגדולה שעשה ה' במצרים, כמה דאת אמר (ישעיה יט, א): "הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם". והרמז: "הנה זה" בגימטריה ע"ב, ששָׂם עננים רכובו[1] ובא במהירות גדולה. ואף שלא היה אז זכות התורה, שלא קבלוהַ עדיין, וגם לא היה בידם אז זכות המקדש, שלא נבנה עדיין – היה "מְדַלֵּג" את הקץ "עַל הֶהָרִים", בשביל זכות אבות, ו"מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", בזכות אמהות, ועשה כל כך המהירות והיה "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים".
כל שכן עכשיו, שזכינו למקדש, "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד" תמיד "אַחַר כָּתְלֵנוּ", כי לא זזה שכינה מכותל המערבי (ע"פ שמות רבה ב, ב), ו"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת" על המעשים טובים שאנו עושים, ו"מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" על העשוי לנו בגלות המר והרע הזה, כמה דאת אמר (שמות ב, כה): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", דייקא, "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" את העשוי להם.
________________________________________________
[1] על פי תהלים קד, ג: "הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ", ובמצודת ציון: "עבים. עננים".