תקפ"א (1821) - רבי אברהם דנציג...רבי אברהם דנציגתקפ"א (1821) - רבי אברהם דנציג
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי אברהם דנציג - ה'חיי אדם'
נולד תק"ח – נלב"ע ד' בתשרי תקפ"א
בספרו 'חכמת אדם' חלק שערי־צדק, שער משפטי־ארץ, פרק יא סעיפים ז-ח
כשרואה 'שערי רחמים' שבכותל המערבי, שנוסד על ידי דוד המלך, אומר: "טבעו בארץ שעריה" וכו', ואין להכנס למקום המקדש פנימה מעבר לכותל המערבי
כשיבוא סמוך ל'מקום המקדש' (=אזור הר הבית) עד שרואה מקומו, אז ישתחוה נגד מקום העזרה ומקונן במרירות הלב, ואומר כל הפסוק (ישעיה סד, י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וקורע (מועד קטן כו, א; שלחן ערוך אורח חיים, סימן תקסא סעיף ב)... וכשרואה שערי רחמים שהם בכותל מערבי, הוא הכותל שבנה דוד המלך עליו השלום[1], אומר (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ [מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה']" (ב"ח שם, ד"ה 'מצאתי בליקוטים')...
צריך שיזהר מאוד שלא יכנס ב'מקום המקדש', שכולנו טמאי מתים, והנכנס בטומאה חייב כרת, דאפילו למאן דאמר קדושת הארץ בטלה, אבל קדושת המקדש לא בטלה, ולכן כשהולך ל'מקום המקדש' צריך שיהא לו 'הר הבית' למזרח והוא יעמוד במערב פנים למזרח דהיינו למקדש[2].
[1] כלומר, תחילת בנייתו על ידי דוד המלך ע"ה, אשר קיבל ברוח הקודש את תכנית הר־הבית והמקדש בהיותו אצל שמואל הנביא בניות ברמה (דברי הימים־א כח, יא-יג, יט; ופרש"י שם), והכין את היסודות לבנין (שיר־השירים רבה א, ו). כן כתב הגרימ"ט (עיר הקודש והמקדש, חלק ד פרק ב סעיפים ב ו-ד) שיסודות הר־הבית הוכנו על־ידי דוד המלך עִם מסירת תכנית הבנין לשלמה בנו, וכדברי המדרש (במדבר רבה יג, טו): "ושניהם בנו בית המקדש, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו", אלא שבמערב היה עמק ומעליו העיר והוצרכו לבנות כיסוד מערבי להר־הבית קיר שיבדיל בינו לבין העיר, וכתב שמטעם זה דוקא הכותל המערבי לא חרב, כמאמר חז"ל (סוטה ט, א): "משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשיהם". וכן ב'עזרת כהנים' פ"ב מ"א נחל"י ס"ק א, מצדד שדוד המלך עצמו בנה את הכיפין שהיו תחת כל הר הבית והחומה שהקיפה את ההר. וכן נמצאו שרידים בתחתית הכותל מימי שלמה המלך, יעויין בספר חוקר התנ"ך והארכיאולוגיה יהושע עציון: "התנ"ך האבוד", הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111.
[2] ה'חיי אדם' מסיים שם: "כי ה'כותל מערבי' הנשאר, רצונו לומר כותל העזרה שהיתה לאחורי קודש־הקדשים י"א אמה, ולכן מותר לילך סמוך לה, אבל ממזרח הר הבית למערב - אסור". אך כבר העיר על כך הגרי"מ טוקצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ד, פרק ב סעיף ג): "ברור ופשוט שהכותל המערבי הוא מיסוד חומת הר הבית, לא מן העזרה... הסיבה לטעות זו, לחשוב את הכותל הזה לכותל המקדש, לקוחה מלשון המדרש רבה שיר השירים (ב, ט): ''הנה זה עומד אחר כתלנו' - אחר כותל המערבי של בית המקדש' וכו', אולם כיום, שכבר נחקר הכותל לסביבותיו, אין עוד ספק כלל שאין כוונתם [במדרש] לבית המקדש ממש אלא להשריד של חצר המקדש, והוא חומת כותל הר הבית". עוד יתכן לומר שסבר ה'חיי אדם' כהבנה בדעת הרדב"ז שכותל העזרה וכותל הר הבית היו דבוקים זה בזה. ושמעתי ממו"ר הגר"ז קורן שליט"א, שהיו מגדולי ישראל שכביכול 'טעו' בהגדרת מהות הכותל המערבי מפני שלא היו בארץ ישראל ולא ראו את המציאות כפי שהיא אלא העתיקו מקודמיהם, וברור שלוּ היו רואים לא כתבו מה שכתבו. וכבר כתב אחד מהראשונים רבי יוסף בר אליעזר טוּב עֶלֶם הספרדי שאין לתמוהה על שגגות כגון אלו כפי שגם רש"י וראב"ע טעו בזיהוי מקומות סביב ירושלים כיון שכתבו דבריהם בחו"ל ופרשו בדרך סברא ודרוש (צפנת פענח, קראקא תרע"ב, ויקרא עמ' 7-8).
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי אברהם דנציג - ה'חיי אדם'
נולד תק"ח – נלב"ע ד' בתשרי תקפ"א
בספרו 'חכמת אדם' חלק שערי־צדק, שער משפטי־ארץ, פרק יא סעיפים ז-ח
כשרואה 'שערי רחמים' שבכותל המערבי, שנוסד על ידי דוד המלך, אומר: "טבעו בארץ שעריה" וכו', ואין להכנס למקום המקדש פנימה מעבר לכותל המערבי
כשיבוא סמוך ל'מקום המקדש' (=אזור הר הבית) עד שרואה מקומו, אז ישתחוה נגד מקום העזרה ומקונן במרירות הלב, ואומר כל הפסוק (ישעיה סד, י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וקורע (מועד קטן כו, א; שלחן ערוך אורח חיים, סימן תקסא סעיף ב)... וכשרואה שערי רחמים שהם בכותל מערבי, הוא הכותל שבנה דוד המלך עליו השלום[1], אומר (איכה ב, ט): "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ [מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מה']" (ב"ח שם, ד"ה 'מצאתי בליקוטים')...
צריך שיזהר מאוד שלא יכנס ב'מקום המקדש', שכולנו טמאי מתים, והנכנס בטומאה חייב כרת, דאפילו למאן דאמר קדושת הארץ בטלה, אבל קדושת המקדש לא בטלה, ולכן כשהולך ל'מקום המקדש' צריך שיהא לו 'הר הבית' למזרח והוא יעמוד במערב פנים למזרח דהיינו למקדש[2].
______________________________________________________
[1] כלומר, תחילת בנייתו על ידי דוד המלך ע"ה, אשר קיבל ברוח הקודש את תכנית הר־הבית והמקדש בהיותו אצל שמואל הנביא בניות ברמה (דברי הימים־א כח, יא-יג, יט; ופרש"י שם), והכין את היסודות לבנין (שיר־השירים רבה א, ו). כן כתב הגרימ"ט (עיר הקודש והמקדש, חלק ד פרק ב סעיפים ב ו-ד) שיסודות הר־הבית הוכנו על־ידי דוד המלך עִם מסירת תכנית הבנין לשלמה בנו, וכדברי המדרש (במדבר רבה יג, טו): "ושניהם בנו בית המקדש, דוד עשה היסוד ושלמה בנאו", אלא שבמערב היה עמק ומעליו העיר והוצרכו לבנות כיסוד מערבי להר־הבית קיר שיבדיל בינו לבין העיר, וכתב שמטעם זה דוקא הכותל המערבי לא חרב, כמאמר חז"ל (סוטה ט, א): "משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשיהם". וכן ב'עזרת כהנים' פ"ב מ"א נחל"י ס"ק א, מצדד שדוד המלך עצמו בנה את הכיפין שהיו תחת כל הר הבית והחומה שהקיפה את ההר. וכן נמצאו שרידים בתחתית הכותל מימי שלמה המלך, יעויין בספר חוקר התנ"ך והארכיאולוגיה יהושע עציון: "התנ"ך האבוד", הוצאת שוקן, תשנ"ב ירושלים, עמ' 108-111.
[2] ה'חיי אדם' מסיים שם: "כי ה'כותל מערבי' הנשאר, רצונו לומר כותל העזרה שהיתה לאחורי קודש־הקדשים י"א אמה, ולכן מותר לילך סמוך לה, אבל ממזרח הר הבית למערב - אסור". אך כבר העיר על כך הגרי"מ טוקצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש ד, פרק ב סעיף ג): "ברור ופשוט שהכותל המערבי הוא מיסוד חומת הר הבית, לא מן העזרה... הסיבה לטעות זו, לחשוב את הכותל הזה לכותל המקדש, לקוחה מלשון המדרש רבה שיר השירים (ב, ט): ''הנה זה עומד אחר כתלנו' - אחר כותל המערבי של בית המקדש' וכו', אולם כיום, שכבר נחקר הכותל לסביבותיו, אין עוד ספק כלל שאין כוונתם [במדרש] לבית המקדש ממש אלא להשריד של חצר המקדש, והוא חומת כותל הר הבית". עוד יתכן לומר שסבר ה'חיי אדם' כהבנה בדעת הרדב"ז שכותל העזרה וכותל הר הבית היו דבוקים זה בזה. ושמעתי ממו"ר הגר"ז קורן שליט"א, שהיו מגדולי ישראל שכביכול 'טעו' בהגדרת מהות הכותל המערבי מפני שלא היו בארץ ישראל ולא ראו את המציאות כפי שהיא אלא העתיקו מקודמיהם, וברור שלוּ היו רואים לא כתבו מה שכתבו. וכבר כתב אחד מהראשונים רבי יוסף בר אליעזר טוּב עֶלֶם הספרדי שאין לתמוהה על שגגות כגון אלו כפי שגם רש"י וראב"ע טעו בזיהוי מקומות סביב ירושלים כיון שכתבו דבריהם בחו"ל ופרשו בדרך סברא ודרוש (צפנת פענח, קראקא תרע"ב, ויקרא עמ' 7-8).