תק"ע (1810) - רבי צבי הירש מוו...רבי צבי הירש מווידיסלבתק"ע (1810) - רבי צבי הירש מווידיסלב
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי צבי הירש בן רבי יהודה ליב מווידיסלב*
בערך בשנים ת"צ-תק"ע
מקור: ארץ צבי, ירושלים תרנ"ג, 'עיר קצה הגבול', בתים ב' ו' ז', מדף סה ע"ב עד דף סח ע"א [בדילוג]
מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי כי הקב"ה לא רוצה לעקור דירתו מבית עולמים, ולמרות שכאבנו גדול מפני שרואה גויים מרקדים בהיכלו, אך מזה גם ראיה חותכת שכסאו עוד יתמלא ויבנה המקדש במהרה
הנה בית ראשון ובית שני, שהיו לישראל ונבנו על ידי בשר ודם, מה בשר ודם כלה אף מעשי ידיו כלים, אבל הבית השלישי יבְנה הקב"ה בעצמו, ומה הוא אינו כלה אף מעשי ידיו אינם כלים. וזהו שאמר (תהלים קכז, א): "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת" השלישי במהרה "שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ", רצונו לומר שאם ישראל יבנו את הבית - לשוא יהיו עמלים, ורק ה' יבנה את הבית בעצמו. ואם תאמר, ומה האות כי אעלה אל בית ה', שמא ח"ו מאס אותנו לעולמים? לזאת אמר, הנה אביא לך ראיה ומופת שהקב"ה גם כן מצפה על העיר ירושלים שתיבנה ותיכונן במהרה בימינו...
עוד ראיה על ביאת משיחנו הוא ממה־שאמרו חז"ל (זוהר שמות ה, ב):"מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", נמצא שאנחנו רואים שאף בשעת החורבן עדיין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו במקום הזה. ואם ח"ו אבדה תקותינו למה ישרה שכינתו בבית החרב הזה, ויראה עכו"ם מרקדים בהיכלו? אלא ודאי שבמהרה ישיבינו אליו אל הבית הזה כבימי קדם...
נמצא שזה שעדיין לא זזה השכינה מכותל מערבי, הוא יותר כואב לנו מכל החורבן בית המקדש, כנ"ל. וזהו־שאמר (איכה ה, יח-יט): "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם - שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ", כלומר - מלת 'על' היא כמו 'למעלה', והכוונה: הנה יותר למעלה מן הצרה שהר ציון הוא שמם ושועלים הלכו בו [היינו עכו"ם מרקדים שם], יותר כואב לי מה ש"אַתָּה ה' - לְעוֹלָם תֵּשֵׁב" שם, ומעולם לא זזה השכינה כנ"ל... בעבור שרואה עכו"ם מרקדים בהיכלו כנ"ל. אבל, אמר (שם, יט): 'כסאך לדור ודור', כלומר הנה על כל פנים מאחר שאתה ה' לעולם תשב שם, על כן מוכח... וזהו מופת חותך וראיה מבוררת שיהיה הכסא עוד מלא, היינו שיבנה בית המקדש במהרה... הנה יראה ויבורר הדבר הזה, בעבור שאלוקים עדיין בציון אף שהיא נחרבת כנ"ל.
יציאת ישראל לגלות הרחוקה בזמן החורבן היא ההוכחה לכך שה' השאיר שכינתו בהר המוריה בכותל המערבי!
אבל הנה פן יתעקש המתעקש ויאמר: 'מה האות על דברי חכמינו ז"ל (זוהר שמות ה, ב) שמעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי'? הנה אביא לך ראיה והוכחה ברורה ממה שאמר הנביא (ירמיה ט, א): "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם"... הנה הבית־המקדש היה מקום קבוע, שם הר המוריה, שם נברא אדם הראשון, ושם הקריב נח[2], ושם "שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), וקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא[3], ולזה כאשר חטאו ישראל כל־כך עד שאמר הקב"ה 'אין אני והוא יכולים לדור בדירה אחת' (ע"פ סוטה ה, א) - הוכרח להגלות את ישראל לבין האומות, כי הוא יתברך לא רצה לעקור דירתו מבית עולמים.
וזהו־שאמר 'מי יתנני במדבר', רצונו־לומר, הקב"ה אמר 'מי יתנני שאהיה כאן [בהר המוריה] בבחינה הזאת שהייתי במדבר, שלא היה רק מלון אורחים ולא דירת קבע, אז ואעזבה את עמי ואלכה מאתם', והם ישבו [וישארו] בארץ. אבל עתה, [כיון] שהבית־המקדש הוא דירת קבע, אני מוכרח להגלות אותם... מטעם ש"פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קלב, יד)... ה' בציון אף בחורבנה, והוכרח שתהיו מארץ מרחקים כנ"ל. [יעוין עוד שם באריכות דבריו].
* המגיד רבי צבי הירש מווידיסלב זצ"ל - מגדולי ה'מגידים' בפולין ואביו של האדמו"ר רבי שמחה בּוּנֶים מפשיסחה. ספרו 'ארץ צבי' נדפס בפראג בשנת תקמ"ו בהסכמת ה'נודע ביהודה' וגאוני דורו, ושוב נדפס בירושלים בשנת תרנ"ג בידי רבי אליהו באהי עלוש. ספר דרשותיו מעט הכמות ורב האיכות 'עשרה למאה' נדפס בברלין תקס"א ושוב במהדורות רבות לאחר מכן. בסוף ימיו התגורר בעיר קראקא וככל הנראה שם נפטר בסביבות השנים תק"ע-תקע"ג (יעויין עוד במבוא למהדורה חדשה של ספרו שהוציא מכון 'תורת שמחה' בפ"ת בשנת תש"ע).
[2] רמב"ם הלכות בית הבחירה ב, ב, ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כג ומדרשי חז"ל. וכן מובא בתרגום יונתן לבראשית ח, כ-כא, שנח העלה קרבן ריח ניחוח לה' כשיצא מן התיבה במקום שבנה אדם הראשון מזבח, ושמעתי ממו"ר הגר"א נבנצל שליט"א שמוכח שבנאו במקום המקדש, על־פי המשנה בזבחים יד י, שאין "ריח ניחוח" בבמה אלא במזבח שבמקדש בלבד.
[3] עדויות פרק ח משנה ו; רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, טו, והלכות מעשה הקרבנות יט, טו; ובנושאי הכלים.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי צבי הירש בן רבי יהודה ליב מווידיסלב*
בערך בשנים ת"צ-תק"ע
מקור: ארץ צבי, ירושלים תרנ"ג, 'עיר קצה הגבול', בתים ב' ו' ז', מדף סה ע"ב עד דף סח ע"א [בדילוג]
מעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי כי הקב"ה לא רוצה לעקור דירתו מבית עולמים, ולמרות שכאבנו גדול מפני שרואה גויים מרקדים בהיכלו, אך מזה גם ראיה חותכת שכסאו עוד יתמלא ויבנה המקדש במהרה
הנה בית ראשון ובית שני, שהיו לישראל ונבנו על ידי בשר ודם, מה בשר ודם כלה אף מעשי ידיו כלים, אבל הבית השלישי יבְנה הקב"ה בעצמו, ומה הוא אינו כלה אף מעשי ידיו אינם כלים. וזהו שאמר (תהלים קכז, א): "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת" השלישי במהרה "שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ", רצונו לומר שאם ישראל יבנו את הבית - לשוא יהיו עמלים, ורק ה' יבנה את הבית בעצמו. ואם תאמר, ומה האות כי אעלה אל בית ה', שמא ח"ו מאס אותנו לעולמים? לזאת אמר, הנה אביא לך ראיה ומופת שהקב"ה גם כן מצפה על העיר ירושלים שתיבנה ותיכונן במהרה בימינו...
עוד ראיה על ביאת משיחנו הוא ממה־שאמרו חז"ל (זוהר שמות ה, ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", נמצא שאנחנו רואים שאף בשעת החורבן עדיין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו במקום הזה. ואם ח"ו אבדה תקותינו למה ישרה שכינתו בבית החרב הזה, ויראה עכו"ם מרקדים בהיכלו? אלא ודאי שבמהרה ישיבינו אליו אל הבית הזה כבימי קדם...
נמצא שזה שעדיין לא זזה השכינה מכותל מערבי, הוא יותר כואב לנו מכל החורבן בית המקדש, כנ"ל. וזהו־שאמר (איכה ה, יח-יט): "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם - שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ", כלומר - מלת 'על' היא כמו 'למעלה', והכוונה: הנה יותר למעלה מן הצרה שהר ציון הוא שמם ושועלים הלכו בו [היינו עכו"ם מרקדים שם], יותר כואב לי מה ש"אַתָּה ה' - לְעוֹלָם תֵּשֵׁב" שם, ומעולם לא זזה השכינה כנ"ל... בעבור שרואה עכו"ם מרקדים בהיכלו כנ"ל. אבל, אמר (שם, יט): 'כסאך לדור ודור', כלומר הנה על כל פנים מאחר שאתה ה' לעולם תשב שם, על כן מוכח... וזהו מופת חותך וראיה מבוררת שיהיה הכסא עוד מלא, היינו שיבנה בית המקדש במהרה... הנה יראה ויבורר הדבר הזה, בעבור שאלוקים עדיין בציון אף שהיא נחרבת כנ"ל.
יציאת ישראל לגלות הרחוקה בזמן החורבן היא ההוכחה לכך שה' השאיר שכינתו בהר המוריה בכותל המערבי!
אבל הנה פן יתעקש המתעקש ויאמר: 'מה האות על דברי חכמינו ז"ל (זוהר שמות ה, ב) שמעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי'? הנה אביא לך ראיה והוכחה ברורה ממה שאמר הנביא (ירמיה ט, א): "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם"... הנה הבית־המקדש היה מקום קבוע, שם הר המוריה, שם נברא אדם הראשון, ושם הקריב נח[2], ושם "שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז), וקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא[3], ולזה כאשר חטאו ישראל כל־כך עד שאמר הקב"ה 'אין אני והוא יכולים לדור בדירה אחת' (ע"פ סוטה ה, א) - הוכרח להגלות את ישראל לבין האומות, כי הוא יתברך לא רצה לעקור דירתו מבית עולמים.
וזהו־שאמר 'מי יתנני במדבר', רצונו־לומר, הקב"ה אמר 'מי יתנני שאהיה כאן [בהר המוריה] בבחינה הזאת שהייתי במדבר, שלא היה רק מלון אורחים ולא דירת קבע, אז ואעזבה את עמי ואלכה מאתם', והם ישבו [וישארו] בארץ. אבל עתה, [כיון] שהבית־המקדש הוא דירת קבע, אני מוכרח להגלות אותם... מטעם ש"פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קלב, יד)... ה' בציון אף בחורבנה, והוכרח שתהיו מארץ מרחקים כנ"ל. [יעוין עוד שם באריכות דבריו].
___________________________________________________
* המגיד רבי צבי הירש מווידיסלב זצ"ל - מגדולי ה'מגידים' בפולין ואביו של האדמו"ר רבי שמחה בּוּנֶים מפשיסחה. ספרו 'ארץ צבי' נדפס בפראג בשנת תקמ"ו בהסכמת ה'נודע ביהודה' וגאוני דורו, ושוב נדפס בירושלים בשנת תרנ"ג בידי רבי אליהו באהי עלוש. ספר דרשותיו מעט הכמות ורב האיכות 'עשרה למאה' נדפס בברלין תקס"א ושוב במהדורות רבות לאחר מכן. בסוף ימיו התגורר בעיר קראקא וככל הנראה שם נפטר בסביבות השנים תק"ע-תקע"ג (יעויין עוד במבוא למהדורה חדשה של ספרו שהוציא מכון 'תורת שמחה' בפ"ת בשנת תש"ע).
[2] רמב"ם הלכות בית הבחירה ב, ב, ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כג ומדרשי חז"ל. וכן מובא בתרגום יונתן לבראשית ח, כ-כא, שנח העלה קרבן ריח ניחוח לה' כשיצא מן התיבה במקום שבנה אדם הראשון מזבח, ושמעתי ממו"ר הגר"א נבנצל שליט"א שמוכח שבנאו במקום המקדש, על־פי המשנה בזבחים יד י, שאין "ריח ניחוח" בבמה אלא במזבח שבמקדש בלבד.
[3] עדויות פרק ח משנה ו; רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, טו, והלכות מעשה הקרבנות יט, טו; ובנושאי הכלים.