ההגעה הראשונה לירושלים ולכותל המערבי – מהפך תודעתי
(פרקים ע-עא): בשבוע פרשת 'ויצא יעקב', שנת תרפ"ג, יצאתי מצפת, ובשבת הזה הייתי בטבריה אצל רבי ישראל דב [אודסר], וביום א' פרשת 'וישלח' הלכתי לאוטומוביל... ועל הדרך שאלתי כמה פעמים: 'איפה מתחיל ערי יהודה?', וקרעתי את בִּגְדי בהתעוררות כזה שאין לשער. ולפני 201 שנה, שנת תפ"ב, יום ו' ערב שבת קודש פרשת 'ויצא' הגיע סבי השל"ה הקדוש לירושלים, ואני באותה שבת הייתי בדרך לירושלים, והגעתי ביום א' פרשת 'וישלח'...
ובִּאתי לירושלים, הנזכרת לעיל, היתה בהתעוררות ויראה, ושימת לב על חורבנה ושִׁמְּמוּתה, ובצפיה לבנינה, שאין לשער ולהעריך... ותכף כשבאתי לדוֹדִי שמחו לקראתי...
והנה בפעם הראשונה שנסעתי לעיר העתיקה... הראו לי מקום ישיבת 'תורת חיים', ונכנסתי לשם והייתי שם בישיבה עד הצהרים, וביקשתי את חברִי מצפת, שלמד איתי יחד בצפת אצל מורנו הרב דֹב מוַרשא זצ"ל, כי יוליכני לכותל המערבי. והלך איתי לכותל המערבי והוא היה מעט זמן וחזר, ואני נשארתי שם.
ותכף כשבאתי לכותל וקרעתי כדת וכדין, וראיתי פעם ראשונה שריד מקדשנו שמקודש ביותר, שמעולם לא זזה שכינה משם (שמות רבה ב, ב; ועוד) – זה עשה עלי רושם גדול ונורא, ממש נפעמתי, ממש נשבר לבי בקרבי. וחשבתי שאני כבר לא אהיה כל ימי רק (=אלא) מחפש עצות לאקמא שכינתא מעפרא, ועשיתי תשובה בלב שלם ובהתעוררות, ואמרתי 'תיקון הכללי' ותהלים בהתעוררות גדול. ודימיתי בדעתי, כי יש לי כבר מה לעוררני משנתי (מתרדמה רוחנית), כי אפילו אם אשכח ואפול בשינה, כשאזכיר את עצמי מ[ענין] 'כותל מערבי', ובפרט כי אלך לכותל – אתעורר מהשינה ואהיה נתעורר בעבודת ה'.
רושם כזה היה לי אז מהכותל המערבי, כי מירושלים בכלל היה לי התעוררות וחביבות, ובפרט מהעיר העתיקה היה לי התעוררות וחביבות וחִיוּת נפלא, ומכל שכן מכותל המערבי.
היו לי יסורים מכך שכמעט נכנסתי בטעות להר הבית
והנה אני הרבתי שם אצל כותל המערבי בתפילה והתבודדות והתעוררות בבכיה ובדמעות איזה שעות, ואחר כך התחלתי לילך בחזרה לישיבת 'תורת חיים', ועל הדרך נִּתעתי[2] והלכתי ישר ל'מקום־המקדש'[3], עד שהגויים עיכבוני ולא הניחוני להכנס, וחזרתי והלכתי עד שהשגתי [יהודי] אחד, והראני הדרך לישיבה, ונתוַדַּעְתִּי שהמקום שנִּתעתי היה 'מקום המקדש', והיה לי יסורים מזה[4], כי הנכנס במקדש חייב כרת רחמנא ליצלן[5]. אך אחר כך, כשהלכתי 'לעלות לרגל' בפסח (כפי שיתואר להלן) נודעתי כי עדיין לא היה שם הגְבוּל[6].
הליכה כמה פעמים ביום לכותל המערבי עם חברים להתבודדות ועבודת ה'
(פרק עג): חזרתי שוב לישיבת 'תורת חיים', ואף על פי שלא נכנסתי לשם בתור אחד מבני הישיבה, על כל פנים למדתי שם ביחד עם רבי אלטר בנציון, וגם עם הבחור יעקב זאב אחר הצהרים, וכבר עשינו ביחד בעבודת ה', ובכל יום הלכנו לכותל המערבי איזה פעמים, ובילינו שם הרבה מהיום בתפילה והתבודדות... אפילו בתוך הגשמים הגדולים היינו הולכים כמה פעמים ביום לכותל המערבי, כנזכר לעיל... וגם בליל שבת קודש היינו מקבלים שבת אצל כותל המערבי, ואחר כך הייתי חוזר לאכול אצל דודי.
פסח תרפ"ג ליד הכותל המערבי
(פרק עה): אחר פורים חשבתי לנסוע חזרה לצפת על פסח... אבל השם יתברך חמל עלי... מעודי עדיין לא הייתי בשלֹש רגלים בירושלים עיר הקודש לעלות לרגל, ועכשיו שאני פה איך אסע מכאן?... ואז היה שבת ערב פסח, ובדקתי החמץ בליל חמישי, ושרפתיו ביום ו' ערב שבת קודש... הלכנו לקבר שמעון הצדיק, ואחר כך לכותל המערבי לקבל שבת.
...אכלתי עם דודי בשבת באיזה מלון, ותכף אחר התפילה אכלנו סעודת הבוקר כמו כל שבת, ואחר כך אכלנו סעודה שלישית מאכלים של פסח, והלכתי לכותל המערבי ואמרנו תהלים ובקשות, וההגדה שאומרים בשבת הגדול, ואמרנו 'סדר קרבן פסח' ברוב עם הדרת מלך, עם חִיּוּת כזה, וגם התפללנו ערבית של יום־טוב אצל כותל המערבי, ואחר כך הלכתי לעשות הסדר אצל דודי...
ובבוקר התפללתי שחרית והלכתי לכותל המערבי וגם 'לעלות לרגל'[7], ואחר התפילה ואכילת סעודת יום־טוב ישנתי מעט, ואחר כך רציתי לילך לעיר העתיקה, להיות בספירת העומר אצל כותל המערבי, וגם לשמוח עם אנשי שלומנו בשמחת יום־טוב, אבל הממשלה לא הניחה להכנס לתוך העיר כי הערבים באו לאיזה חג שלהם, ועמדו חיילים עם נשק לשומרם ועל כן לא יכלו להכנס לעיר, אבל בימים האחרים של חג הפסח התפללתי אצל הכותל המערבי ערבית וספרתי 'ספירת העומר' שם.
מנהג ירושלים שהחתן והכלה הולכים ביום חופתם לכותל המערבי
(פרק צו): ביום השישי י' אדר א' [תרפ"ד] יום חתונתי, בבוקר השכם תכף הלכתי אחר התפילה... על מקומות הקדושים: אצל כותל המערבי ושמעון הצדיק, כנהוג פה ירושלים עיר הקודש, שהחתן והכלה הולכים ביום חופתם למקומות הקדושים הנזכרים לעיל, בבקשות ובתחנונים...
'סדר קרבן פסח' ותפילות החג ליד הכותל המערבי בפסח תרפ"ד
(פרק קג): בבוקר עשיתי סיום על מסכת ברכות, כי אני הבכור[8], ושרפנו את החמץ (והייתי אצל 'שמעון הצדיק' כנהוג), ואחר כך הלכתי למקווה לכבוד יום־טוב... והלכתי יחד עם אנ"ש רבי אלתר בנציון ויעקב זאב לעיר העתיקה, ומשם לכותל המערבי לומר 'סדר קרבן פסח', כי זה ענין נפלא מאוד לראות את ההתעוררות, וברוב עם הדרת מלך איך שהכותל המערבי מלא אז אנשים מפה לפה, וגם בסמטאות שקודם הכותל גם כן דוחק גדול.
וזה זכיה כשזוכים אז לדחוק את עצמו לגשת אל הכותל המערבי, ולנשק את אבניו ולבקש איזה בקשות בפה, כי לשהות אצל הכותל ממש הרבה זמן קשה, כי הלא יש עוד הרבה אנשים שצריכים לזכות לנשק הכותל, ומתפללים מנחה ואומרים 'סדר קרבן פסח' באריכות, מכל תורה ונביאים וכתובים המוזכר מענין פסח, ומגמרא איפה שמוזכר ענין קרבן פסח. וגם יש שאומרים אז סוד ענין עשר מכות, מהצדיק רבי שמשון אוסטראפאלער זצ"ל, ואחר כך אומרים תהלים ובקשות.
והכלל – מי יכול לשער ולהעריך ולספר ולתאר את ההתעוררות הנפלא והעצום מאוד, מאמירת 'קרבן פסח' אצל כותל המערבי, ש'ברוב עם הדרת מלך', והציבור לאלפים ולרבבות מלובשים בגדי יום־טוב, עומדים (ועוברים בכל הדרך), וכולם מתפללים ואומרים 'סדר קרבן פסח' בהתעוררות וכוונת הלב, ובעיניים זולגות דמעה, מגודל כיסופין והשתוקקות לבנין בית מקדשנו, שנזכה להכנס פנימה ולהקריב קרבן פסח במועדו במקומו וכהִלכתו.
וגם מחמת שבירת הלב, שמזכירים את עצמם היכן אנחנו עומדים במקום קדוש כזה, ובזמן כזה שהיה נעשה כזאת וכזאת הקרבת קרבן פסח, ואמירת הלל שהיה בוקע רקיעים, וכעת שוּעלים הִלכו בו, וגם בוכים מחמת שמחה שאנחנו זוכים לעמוד כעת במקום קדוש כזה, ואומרים הקרבן פסח אשר לאו כל אחד זוכה לזה, כי מליונים אנשים בחו"ל היו מוצאים עצמם מאושרים רק להביט על מקום קדוש הזה[9].
הכלל, שאין לשער ולהעריך, רק כל חַד לפום מה דמשער בלִבֵּיה, את גודל החִיוּת וההתעוררות בערב פסח בירושלים עיר הקודש, ואמירת ה'סדר קרבן פסח' אצל כותל המערבי, ואיך שמברכים אחד את חברו הפוגשים זה את זה, שלשנה הבאה נזכה לעשות הקרבן פסח בבית המקדש...
וההליכה להתפלל מוסף אצל כותל המערבי, שהולכים רבבות רבבות בחִיוּת והתעוררות כזה שאין לשער ולהעריך, ממש שאין מקום משער יפו עד הכותל המערבי לעבור, וצריכים לדחוק את עצמם, וזכיה גדולה כשזוכים רק להגיע בחצר הכותל המערבי, ולגשת לכותל המערבי ולנשק את אבניה, אז זעירין אינון דזכין לזה (=מעטים הם שזוכים לזה), וההתעוררות הרב שיש שם אין לשער ולהעריך כלל וכלל.
ומשם הולכים 'לעלות לרגל' במקום־המקדש עד מקום שמותר לגשת(עד הגבול המסומן בשער הר הבית[10]), וגם נכנסים ל'מחכמה'[11] שאומרים ששם מקום 'לשכת הגזית', שחציו בקודש וחציו בחול, ושם היו יושבים הסנהדרין[12].
ואחר כך הולכים על גג בחצר רַדְַּשׁקְבִיץ, שמשם רואים את כל מקום־המקדש, ואומרים על כל המקומות הנ"ל "ומפני חטאינו וכו'" ו"מלך רחמן רחם עלינו וכו'" בהתעוררות גדולה.
בלב שבור ביקשתי מהשם יתברך בכותל המערבי שישים קץ לצרותי
(פרקים קכד-קכה): בבוקר הלכתי להתפלל אצל כותל המערבי, ושמעתי קריאת התורה בבית המדרש שאצל הכותל המערבי, אצל השמש רבי נֹח[13], ושם היה לי עליה 'לוי', ושם כתוב: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", כפי עניני שאני בו (מחלוקת עם משפחת חמיו בקשר להתחברותו לחסידות ברסלב)... וכל אנ"ש הם חסידים בפרהסיא, ואני כל כך בעל יסורים כזה, והייתי מקנא את כולם, וביקשתי מאת השם יתברך בכותל המערבי, בשבירוּת לב, כי ישים קץ לצרותי...
וטיכסתי עצה מה לעשות... ואמרתי כי אלך לכותל המערבי לפרש שִׂיחִי לפני השם יתברך, אולי יתן לי השם יתברך עצתו מה לעשות.
יום שישי וקבלת שבת ליד הכותל – עת רצון
(פרק קכח): עשיתי בעבודת השם, והייתי מבלה הרבה אצל כותל המערבי, ובערב שבת קודש הייתי הולך לקבר התנא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, דרך שער שכם, והייתי מבלה שם כמה שעות בתפילות והתבודדות, ואחר כך הייתי הולך עוד הפעם לבית המרחץ במקווה של בית המדרש 'ניסן בק', ולובש בגדי שבת והולך לכותל המערבי, וקראתי את הפרשה 'שנים מקרא ואחד תרגום', ואומר 'שיר השירים', ואומר 'תיקון הכללי' ותפילות, ומתפלל מנחה.
וממש היה לי חִיוּת לראות איך שכמה וכמה מנינים, מספרדים ותימנים, היו באים [לכותל המערבי] כמה שעות קודם זמן הדלקת הנרות, ואומרים 'שיר השירים' בניגון יפה, והיו מתפללים מנחה ומקבלים שבת בזִמרה ובקול נעימה מבעוד היום גדול והולכים להם, ואחר כך היו אחינו האשכנזים מתפללים מנחה, וקבלת שבת ומעריב בזמנו, גם כן כמה וכמה מנינים.
ומה מאוד היה לי חִיוּת גדול ותענוג, לבלות ביום השישי ערב שבת קודש אחר הצהרים [ליד הכותל], כי היו מרגישים אז חִיוּת גדול יותר מכל השבוע, וגם כי היה יותר רוב עם, וגם יש קבלה[14] כי בערב שבת קודש אחר חצות היום, באים האבות הקדושים, וכל הצדיקים, לקבל שבת אצל כותל המערבי, ובודאי יש עת רצון.
וגם בשבחי האר"י ז"ל איתא (מהדורת ווארשא תרי"ג, דף ג ע"ב), כי האר"י הקדוש אמר פעם אחת לתלמידיו, בעת שהלך עימם מחוץ לעיר צפת לקבל שבת בעוד היום גדול, ואמר להם: 'חברים, רוצים אתם שנלך ביחד לירושלים לכותל המערבי לקבל שבת?', ואחדים מהם השיבו כי מוכנים הם לזה, ואחדים השיבו כי ילכו לקבל רשות מנשותיהם, ומחא האר"י ז"ל כף אל כף ואמר כי הפסידו, כי אם היו אומרים כולם בלב שלם, שהם מוכנים לילך לכותל המערבי לקבל שבת, אז היתה הגאולה השלימה, כי היה אז עת רצון גדול...
בשבת מרגישים ליד הכותל המערבי תענוג וחִיוּת גדול ביותר
הרבה פעמים הייתי מתפלל מוסף אצל הכותל המערבי, ואז מרגישים חִיוּת גדול ביותר, כי מתקבצים 'רוב עם' מכל הבתי מדרשים, וגם מחוץ לעיר [העתיקה] מכל השכונות, והרבה [מהם] התפללו במנין בכותל גם שחרית, והרוב היו מתפללים [בכותל] רק מוסף. וְהָיִינוּ אומרים הרבה פעמים 'קדושת כתר', כי הנה זה עכשיו מתפלל מנין אחד, ותיכף מתפלל מנין שני, וכן עד עשרים מנינים ויותר, ובכל פעם כל השומעים עונים קדושה. ובפרט בשבת שמברכין את החודש, או שבת חשוב, שאז באים הרבה אנשים מאוד.
והכלל, שבשבת במוסף הייתי מרגיש תענוג וחִיוּת גדול שם, ואחר כך הייתי הולך לאכול סעודתי... ואחר כך הייתי הולך עוד הפעם לכותל המערבי לומר תהלים כולו, גם להתפלל תפילת מנחה של שבת, שהיו מתפללין כמה וכמה מנינים את תפילת המנחה, וקריאת התורה היו קורין אצל כותל המערבי, כי באים שמה הרבה אנשים גם מחוץ לעיר, שאינם באים בשחרית, באים אחרי הסעודה לומר תהלים ולהתפלל מנחה.
והכלל, שבכל יום [שישי] ערב שבת קודש (ובפרט אחר חצות היום), ובפרט כל יום השבת קודש – היו אצל כותל המערבי מלא אנשים, אלו הולכים ואלו חוזרים, והיה תענוג וחִיוּת גדול מאוד שם.
ימי בין המצרים ליד הכותל המערבי (שנת תרפ"ד)
(פרקים קלא-קלב): בשבת קודש פרשת פנחס, שהיה יום י"ז בתמוז [תרפ"ד], ואכלנו במוצאי שבת קודש את הסעודה קודם התענית יחד בגבעת שאול, ובבוקר השכם חזרנו לישיבה כמו תמיד, ובצהרים הלכנו לעשות 'תיקון חצות' אצל כותל המערבי, כמו המנהג בירושלים[15] שבאים הרבה אנשים בימים ש'בין המצרים' לעשות תיקון חצות בחצי היום אצל כותל המערבי, וחולצין המנעלים ויושבים על הארץ ואומרים חצות שב'שערי ציון' והקינות שמובא שם, וכן 'תיקון שלוש משמרות' בִּבְכִי וּנְהִי, ובצִפיה לבנין ציון וירושלים. וכן אמרנו הנזכר לעיל בהתעוררות גדולה. ובפרט אנֹכי, שזו לי הפעם הראשונה להיותי בין המצרים בירושלים, ואצל כותל המערבי.
ואמרנו [ליד הכותל] גם את התפילה שב'ליקוטי תפילות' חלק שני סימן יג – התפילה שעל 'בין המצרים', וכן עוד תפילות כאלה, בבכיה רבה ובצפיה והשתוקקות וגעגועים בכלות הנפש לישועת ישראל ונחמת ציון וירושלים ובנין בית המקדש, וכך בילינו כמה שעות, ואחר כך חזרנו לישיבה, וגם אחר כך הלכתי עוד פעם להתפלל מנחה אצל כותל מערבי.
והכלל, שבכל יום מ'בין המצרים' עשינו 'תיקון חצות' אצל כותל המערבי, ובילינו שם לא פחות משתי שעות... באלו השבתות שבין המצרים הייתי מרגיש התעוררות יותר משאר שבתות, וכמובא בספרים (גם ב'ליקוטי הלכות', הלכות שבת), כי 'בין המצרים' יותר מסוגל למצוא השם יתברך, ובפרט השבתות שבין המצרים הם גדולים ומסוגלים אז מאוד...
באלו הימים היינו משתתפים עצמנו ביותר בצרות ישראל - ובפרט שהיינו רואים גלות השכינה לעינינו, כי ציון מדבר היתה, ירושלים שממה, בית קדשנו ותפארתנו ערבים הולכים בו[16], ואנחנו עַם בני ישראל שפלים ונבזים מאוד בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, וכל המקודש מחברו יותר חרוּב מחברו[17] - עד שממש היו מכירים בַּפַּנִים השינוי שנשתנה הפנים, וניכר בו יותר הכיסופין והשתוקקות עד כלות הנפש לישועת ישראל וירושלים, שתיבנה במהרה בימינו, אמן.
תשעה באב תרפ"ד ליד הכותל המערבי והר הבית
(פרק קלב): הגיע ערב שבת קודש פרשת דברים, 'שבת חזון' ותשעה באב (ונדחה התענית ליום ראשון), ועשיתי גם כן כמו בכל יום שישי... והלכנו לכותל המערבי כמו בכל שבת, והתפללתי מוסף ועשיתי בעבודת ה' והתבודדות... וכששקעה השמש והיה צאת הכוכבים, הפשטתי בגדי שבת ולבשתי בגדי חול באבלות וצער וייסורים, וטעמתי ממש טעם מר מאוד – לצאת מחִיוּת אלקות כזה, מאור כזה, משמחה וחדוה, שביום שבת קודש, ליום שהוא יום חושך ואפילה ועצֵבה ודאגה כזה, ממש מֵהֵפֶךְ אל הֵפֶךְ...
לִבִּי היה מלא מרירות וצער עד הנפש, ובפרט שזה הפעם הראשונה להיותי ביום ט' באב בירושלים עיר הקודש ואצל כותל המערבי, שעליהם כל הבכי והצער מכל ישראל בכל מקומותיהם. וּפֹה היה כל המלחמות והחורבן והכיבוש שנכבשה ירושלים ונחרבה, ובודאי היה הלב מתעורר יותר...
והלכתי לכותל המערבי, והיו כבר הרבה אנשים שבאו לבכות ולומר 'איכה' אצל הכותל המערבי (ואחדים באו עדיין לבושים בגדי שבת, ושם פשטו אותם), ואחר כך נִתְּוַספו עוד אנשים, עד שהכותל המערבי היה מלא מפה לפה, עד שלא היה מקום לצאת ולבוא[18].
והתפללנו ערבית בקול נמוך ונבוך, ואחר כך אמרנו מגילת איכה בבכיה רבה והתעוררות רב ועצום מאוד, אשר אין לשער שבירת לבנו וצערנו עד הנפש. וכך ביליתי כמה שעות בבכיה, ואחר כך הלכתי חזרה לבית מדרשנו באבלות ואנינות על חורבן בית המקדש, ושכבתי על הארץ, וגם שמתי אבן למראשותי (עי' שו"ע סי' תקנה סעיף ב), והייתי לומד נביאים בספר ירמיהו המדבר מהחורבן, ומאוד הֵמַר לבי ובכיתי מהלימוד הזה עד קרוב לחצות הלילה.
ואז בא גם חברי יעקב זאב, יחד עם עוד כמה אנשים, לילך לכותל המערבי בחצות הלילה לומר 'חצות' ולבכות ולהתאבל על חורבן בית מקדשנו, והלכנו יחד, והיה קשה מאוד לדחוף את עצמנו עד שזכינו לבוא לכותל המערבי ממש, מחמת ריבוי אנשים ונשים שהולכים כל הלילה וכל היום ממש, שמערב תשעה באב אחר סעודה המפסקת עד ליל עשרה באב קשה מאוד להגיע לכותל המערבי, כי כל היום וכל הלילה הכותל מלא אנשים ונשים.
וגם בכל הסמטאות שלפני הכותל מלא מאנשים ונשים וטף, ועומדים שמה שוטרים הרבה מאוד, עם הקצינים שעליהם, כמו שלשלת ארוכה, ומחזיקים את הסדר שלא ידחקו כל כך אחד את השני. וגם אלו האנשים שיוצאים מהכותל כבר, הולכים דרך סמטאות אחרות בדרך אחרת, ואלו הבאים לכותל הולכים ובאים דרך סמטאות אחרות, ואף על פי כן הדוחק גדול ועצום מאוד מאוד.
וגם הרבה יהודים מהמושבות באים אז לירושלים, ויש הרבה מהם שהולכים לסבוב את חומת העיר העתיקה של ירושלים עיר הקודש סביב סביב, לקיים הפסוק (תהלים מח, יג): "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ" וכו', וזה לוקח זמן כשתי שעות.
ודחפנו את עצמנו עד שזכינו לבוא ולגשת לכותל, ואמרנו 'חצות' בבכיה בדמעות שליש וצער עד הנפש, ובילינו שמה כמה וכמה שעות בבכיה ואנקה מצער הלב... ואני הלכתי לבית מדרשנו והנחתי את עצמי כנ"ל ונאנקתי דֹם בצער עד הבוקר, ובוקר השכם קמתי ורצתי לכותל המערבי והתפללתי שם (כי יש אז כמה וכמה מנינים), ואחר כך ישבנו לארץ ואמרנו הקינות בבכיה עצומה עד קרוב לחצות היום, ואמרנו עוד פעם 'תקון חצות' בבכיה מרובה, ואחר כך התחילו להתפלל מנחה וקריאת התורה...
ובכלל אי אפשר לְשַׁעִר ולהעריך ולתאר, את הרושם העושה למי שבא בתעשה באב אצל הכותל המערבי, ממש אין דוגמתו, כי הלב נקרע לכמה קרעים, ואפילו לב אבן הוא – נימוח[19], מעוצם ההתעוררות והבכיה והצעקות, מהקהל הרב והעצום אשר אצל הכותל, אשר ממש כל המעת לעת מלא אנשים על כל גדותיו, והצעקות והבכיות אינו נפסק.
ומאחרי סעודה המפסקת מתחיל להתמלא אנשים, ואומרים מגילת איכה בלב נשבר ונדכה עד דיכדוכה של נפש, ואחר כך היה הדרשן רבי בן ציון יאדלר אומר דרשה[20] בקול נהי ומר מאוד מאוד, אחרי שכבר דרש קודם במאה שערים, בבית המדרש 'ישועות יעקב' בפני קהל ועדה, והבכיות והצעקות עד לשמים.
וכן מתאחר עד חצות הלילה, ואז מתגברים הקולות והצעקות בבכי ונהי יותר ויותר, וגם מאנשים חדשים שבאים [לכותל] כל פעם מכל השכונות הקרובות והרחוקות, וכך נמשך עד הבוקר... וכשאומרים תפילת 'נחם' ב'בונה ירושלים' [בתפילת מנחה] גם כן ההתעוררות רב... והכלל כי אי אפשר לספר ולתאר בשום אופן בעולם. יהי רצון שהשם יתברך יזכנו לראותה בבניינה ובשמחתה[21], בקרוב במהרה בימינו, אמן.
ראש־השנה תרפ"ה אצל הכותל המערבי
(פרקים קמ-קמא): אחרי 'התרת נדרים' הלכנו ביחד לכותל המערבי, ואמרנו 'תיקון הכללי' בהתעוררות ובהתקשרות לציונו הקדוש של רבנו זכרונו לברכה, ובילינו כך כמה וכמה שעות באמירת ה'תיקון כללי', בהתעוררות ובכיה ותשוקה לציוּן רבנו הקדוש זכרונו לברכה, ובאמירת התפילה ד' מליקוטי תפילות המדבר מוידוי דברים לפני הצדיק, ובאמירת כל התפילות שעל ראש־השנה מתוך הליקוטי תפילות, ותהלים והתבודדות ובקשה ורחמים עד חצות היום.
ובכלל בערב ראש־השנה, וימי ראש־השנה, ההתעוררות גדול אצל כותל המערבי, כי כמעט בכל הימים האלו מלא אנשים אצל כותל המערבי, שבאים לבקש ולהתחנן עליהם ועל בני ביתם ועל קרובים ועל כל כלל ישראל, שתהא השנה הבאה עלינו שנת ישועה, ובערב ראש־השנה - מבוקר השכם ועד הערב – הכותל המערבי מלא אנשים מפֶּה לְפֶה, עד כי אין מקום לעמוד, והכל בהתעוררות ובכיה.
וכן בשני הימים של ראש־השנה – מלבד המניינים שיש שם אצל כותל המערבי, שמתפללים שמה כל התפילות של ראש השנה בציבור כמו בבית המדרש – באים גם כן מכל הבתי מדרשים שבעיר קודם שחרית, ובין שחרית למוסף, לומר תהלים ולבקש רחמים מאת השם־יתברך. וקודם תקיעת שופר, וכן אחר כך במנחה, יש הרבה אנשים הבאים אחרי סעודת היום לומר תהלים ולהתפלל מנחה שמה...
(פרק קמב): והנה ההתעוררות של כל אנשי שלומנו ביחד, אז בערב ראש־השנה הזה שנת תרפ"ה, אצל כותל המערבי ו'שמעון הצדיק' - שעושים תשובה על כל השנה ומתוודים בכל לב ונפש, ומבקשים העיקר על עבודת ה', ושיתגלה כבוד מלכותו יתברך - בודאי ההתעוררות יותר גדול ועצום מאוד...
ובבוקר ביום א' דראש־השנה, באנו בבוקר הַשְׁכֵּם לעיר העתיקה והלכנו לכותל המערבי לפני תפילת שחרית, ואחר כך נכנסנו לבית מדרשנו ונתקבצו כל אנשי שלומנו והתפללנו בהתעוררות ובחִיוּת גדול עצום ורב... לפני תקיעת שופר הלכנו עוד הפעם למקווה, ומשם לכותל המערבי בערך שעה אחת בתשובה ובתפילה ובקשה והתעוררות, ואחר כך חזרנו לבית מדרשנו ואמרנו הזוהר שלפני התקיעות... ובבוקר יום ב' דראש־השנה הלכנו גם כן לעיר העתיקה, וגם כן היה כל הסדר כדאתמול...
עשרת ימי תשובה בכותל המערבי ובמקומות הקדושים
(פרק קמא): מערב ראש־חודש אלול עד יום־הכפורים היו כל המקומות הקדושים מלאים אנשים נשים וטף בהתעוררות ובכיה ותפילה תחינה ובקשה מלפני השם־יתברך, ובפרט אצל כותל המערבי[22], כנזכר לעיל, היה מלא אנשים כל ימי הרחמים והרצון האלו, ובפרט בימי הסליחות, ומכל שכן וכל שכן בערב ראש־השנה וגם בראש־השנה כנזכר לעיל, ובעשרת ימי תשובה, ומכל שכן וכל שכן בערב יום כפור, שאין לשער ולהעריך גודל ההתעוררות, כל היום ממש הכותל מלא אנשים, ואפילו בסימטאות שלפני הכותל הדוחק עצום, והכלל שההתעוררות גדול ועצום מאוד.
וגם בשאר המקומות הקדושים, כגון אצל שמעון הצדיק, היו מלאים אנשים בימי הרצון האלו, וכן על הר הזיתים כל הארבעים יום האלו, ובפרט בערב ראש־חודש אלול, אז כל ההר מראשו ועד רגליו מלא מקהל ישראל עצום מאוד, שמשתטחים אז ברחמים ובתחנונים... וכן אצל קבר רחל אמנו זכותה תגן עלינו, אמן, היה נפתח דלתותיו מערב ראש־חודש אלול ועד ערב יום הכפורים יומם ולילה[23]... וכן הדרך לעיר הקודש חברון היתה הומה מאוטומובילים, מלאים אנשים נשים וטף, שהיו נוסעים על קברי אבותינו ואמותינו הקדושים בכל ימי הרחמים והרצון...
יום־הכפורים תרפ"ה בכותל המערבי מול מקום קודש־הקדשים
(פרק קמג): בליל ערב יום הכפורים ישנתי מעט, אבל לא יכלתי לישון מרוב ההתעוררות והצפיה ליום הקדוש והנורא, שצריך הכנה רבה בתשובה ותפילה והתבודדות... אחרי חצות עשיתי 'כפרות' כנהוג, אחר כך סליחות, ולא יכלתי לישון עוד, ובבוקר רצתי למקווה ולהתפלל, ואכלתי מה שאכלתי והלכתי לכותל המערבי, והיו כבר הרבה אנשים מאוד ובהתעוררות גדול, כנזכר לעיל, וביליתי איזה זמן באמירת 'תיקון הכללי' והתבודדות ובקשה ותפילות של יום כפור מ'לקוטי תפילות'...
וחזרתי לעיר העתיקה, ואמרתי תפילות של ערב יום כפור מזקני, אביו של השל"ה זצ"ל, בספרו 'ברית אברהם', המתחיל: "תכלית הימים והלילות", ווידוי הגדול ושאר תחינות ובקשות, והלכתי עוד הפעם למקווה ולהתפלל מנחה אצל כותל המערבי, והנה הדוחק אז רב מאוד מלגשת אל הכותל וההתעוררות גדול מאוד מאוד. והתפללתי מנחה של ערב יום הכפורים ו'על חטא' בבכייה ותשובה והתעוררות, במנין. ואמרתי 'תיקון הכללי' ותפילות ותהלים והתבודדות. ואחר כך עוד פעם מקווה ומלקות (עיין שו"ע או"ח תרז ו)...
[למחרת] הלכנו כולנו באשמורת הבוקר לכותל המערבי... יחף עד הכותל המערבי, ודיברתי עם רבי אלתר בנציון מה יהיה התכלית ממני, לאוּמן אינני זוכה לבוא, שלום־בית אין לי, ואני נע ונד. ועוררתי אותו לבקש רחמים עלי, וגם על חברי יעקב זאב, ואמרנו 'תיקון הכללי' ותפילות והתבודדות עד אור הבוקר, ובהרהורי תשובה ווידוי דברים.
ובאור הבוקר חזרנו לבית מדרשנו... ואחר קריאת התורה, קודם תפילת מוסף, הלכנו הרבה אנשים לכותל המערבי, והיו שם הרבה אנשים מאוד והתעוררות גדול, כי באים הרבה אנשים מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, בין שחרית למוסף, ובין מוסף למנחה, ובין מנחה לנעילה, להתפלל ולבקש - מלבד המניינים שמתפללים כל התפילות של היום בציבור אצל כותל המערבי – וכן יש שנעורים שמה כל ליל יום הכפורים, וכן יש הרבה שבאים שמה בבוקר קודם התפילה.
ובכלל יש התעוררות גדול ועצום מאוד כשמזכירים את עצמנו, כי פה במקום הקדוש הזה היה כל העבודה הקדושה והנוראה של היום הקדוש והנורא הזה, כל עבודת הכהן גדול במקדש ובקדש־הקדשים, והרעש הגדול וההתעוררות שהיה נעשה פה בבית הגדול והקדוש הזה, ביום הזה, ושכל כלל ישראל התפללו יחד והתוַדוּ את עוונם, והכל מה שאנחנו מזכירים בסדר העבודה של מוסף יום כפור – היה רק במקום הזה, ובפרט כשבאים להתפלל מוסף ולהזכיר העבודה בפינו[24], לשלם פרים שפתינו[25], ולהיות חשוב כאילו עשינו גם היום העבודה.
ובכן בילינו שם בערך כשעה בתפילה ובקשה ותשובה והתבודדות, וחזרנו לבית מדרשנו. והתחיל אחר כך ה'בעל מוסף' שלנו, רבי דוד חלאדנקי, להתפלל תפילת מוסף בהתעוררות רב, ובפרט כשהתחיל העבודה 'אתה כוננת' בהתעוררות עצום ורב, והיה לי ממש התפעלות הנפש מזה, וגם כי הנני מסתכל ומביט שפה לנגדי, רחוק איזה אמוֹת, שם בקדשי־הקדשים (שרואים מבית מדרשנו קרוב מאוד) היה הכל. ואחר כך כשמזכירים שם איך נחרב בית מקדשנו ואיבדנו כל אלה, ועוצם הצרות העוברים וגוברים יותר ויותר, ובפרט כשהזכירו מעשרה הרוגי מלכות, היה רעש גדול ובכיה רבה מעומק הלב מאוד מאוד.
סוכות תרפ"ה בקרבת הכותל המערבי
(פרק קמד): בשבת שבין יום־כפור לסוכות, באו לכל התפילות לבית מדרשנו בעיר העתיקה, להתפלל, ומשם לכותל המערבי כנזכר לעיל... והייתי מתפלל כל יום בבוקר אצל כותל המערבי במנין של השמש רבי נֹח זכרונו לברכה[26], והייתי מבלה הרבה אצל כותל המערבי בתהלים ותפילות של חג הסוכות ושלֹש רגלים, וכן ביום הששי ערב שבת קודש הייתי אצל הכותל, ואצל שמעון הצדיק זכותו יגן עלינו אמן... ואחר כך חזרתי לעיר העתיקה והייתי עוד אצל כותל המערבי.
ואחר כך קבלנו שבת קודש ותפילת מעריב בבית מדרשנו... ובבוקר בשבת קודש התפללנו גם כן בבית מדרשנו... ואחר כך הלכנו לכותל המערבי כנהוג...
ובבוקר יום א' והוא ערב חג הסוכות הלכתי לכותל המערבי להתפלל, וגם ביליתי שם איזה זמן בתפילה והתבודדות, ואחר כך הלכתי ל'מערת שמעון הצדיק'... והלכתי עוד פעם למרחץ ולמקווה לכבוד יום טוב קודש, והלכתי לכותל המערבי, ושם ביליתי כבר כל הזמן עד הלילה, בתוך 'רוב עַם' הבאים לשם, והתפללתי שם מנחה במנין, ועסקתי בתפילות ועבודת השם יתברך והתבודדות והכנה ליום טוב, בתשוקה וכיסופין בְּחִיּוּת והתעוררות, ואחר כך חזרתי לבית מדרשנו...
ובבוקר השכם הלכתי למקווה והייתי אצל כותל המערבי קודם התפילה כנהוג. ואחר כך התפללתי בין אנשי שלומנו שהתקבצו והתאספו בבית מדרשנו... ואחר קריאת התורה עשינו ריקוד גדול במעגל בניגון ושיר.
והלכנו כולנו בְּחִיּוּת וחשק גדול והתעוררות רב להתפלל מוסף אצל הכותל המערבי, וכאשר באנו לסמטאות שלפני הכותל המערבי כבר היה דוחק רב של אנשים, שהלכו לכותל להתפלל מוסף ו'לעלות לרגל', כי מכל הבתי כנסיות והבתי מדרשות שבירושלים הולכים להתפלל מוסף ו'לעלות לרגל', ובודאי הדוחק של האנשים רב ועצום, וההתעוררות גם כן עצום ורב.
ובפרט בהגיענו סמוך לכותל המערבי, בודאי הדוחק יותר רב, וקשה מאוד להגיע לאיזה מקום לעמוד שם, ובפרט לזכות לנשק אבני הכותל – כמעט שהוא מן הנמנע. ובהגיענו לכותל העמדנו עצמנו להתפלל מוסף בהתלהבות והתעוררות עצום, ותשוקה וכיסופין וגעגועין עצומים מאוד, שנזכה לראות בבנין בית המקדש ולעשות תמידים כסדרם ומוספין כהלכתם. ובבכיה מתוך כיסופין, ובפרט בחזרת התפילה ובהזכיר השליח צבור 'ומפני חטאינו', ממש נמס לבנו למים, ובפרט באמירת 'ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכו', אנא השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים וכו'', [היתה] ההתעוררות גדול ועצום בלי שיעור, ובכיה מתוך כיסופין עד כלות הנפש, וכן גמרנו תפילת מוסף ואמרנו 'תיקון הכללי' והתבודדות וכו' וכו'.
ואחר כך הלכנו 'לעלות לרגל' עד הר הבית, עד למקום־המקדש<
מציג פריט: - מתוך 1
לקט מתורת ברסלב בנושא הכותל המערבי
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי ; הספריה הלאומית, ירושלים
תגובות
קטגוריות האירוע
ביטוי לנקודת הקודש הפנימית וניצוץ האמונה שבלב כל יהודי
הרב שמואל הלוי הורוביץ
בעל ה'ימי שמואל', צאצא השל"ה הקדוש[1]
נלב"ע י"ב באדר תשל"ב
תיאורים משנים תרפ"ג-תר"צ - מלוקט מספריו 'ימי שמואל' ו'מכתבי שמואל'
ההגעה הראשונה לירושלים ולכותל המערבי – מהפך תודעתי
(פרקים ע-עא): בשבוע פרשת 'ויצא יעקב', שנת תרפ"ג, יצאתי מצפת, ובשבת הזה הייתי בטבריה אצל רבי ישראל דב [אודסר], וביום א' פרשת 'וישלח' הלכתי לאוטומוביל... ועל הדרך שאלתי כמה פעמים: 'איפה מתחיל ערי יהודה?', וקרעתי את בִּגְדי בהתעוררות כזה שאין לשער. ולפני 201 שנה, שנת תפ"ב, יום ו' ערב שבת קודש פרשת 'ויצא' הגיע סבי השל"ה הקדוש לירושלים, ואני באותה שבת הייתי בדרך לירושלים, והגעתי ביום א' פרשת 'וישלח'...
ובִּאתי לירושלים, הנזכרת לעיל, היתה בהתעוררות ויראה, ושימת לב על חורבנה ושִׁמְּמוּתה, ובצפיה לבנינה, שאין לשער ולהעריך... ותכף כשבאתי לדוֹדִי שמחו לקראתי...
והנה בפעם הראשונה שנסעתי לעיר העתיקה... הראו לי מקום ישיבת 'תורת חיים', ונכנסתי לשם והייתי שם בישיבה עד הצהרים, וביקשתי את חברִי מצפת, שלמד איתי יחד בצפת אצל מורנו הרב דֹב מוַרשא זצ"ל, כי יוליכני לכותל המערבי. והלך איתי לכותל המערבי והוא היה מעט זמן וחזר, ואני נשארתי שם.
ותכף כשבאתי לכותל וקרעתי כדת וכדין, וראיתי פעם ראשונה שריד מקדשנו שמקודש ביותר, שמעולם לא זזה שכינה משם (שמות רבה ב, ב; ועוד) – זה עשה עלי רושם גדול ונורא, ממש נפעמתי, ממש נשבר לבי בקרבי. וחשבתי שאני כבר לא אהיה כל ימי רק (=אלא) מחפש עצות לאקמא שכינתא מעפרא, ועשיתי תשובה בלב שלם ובהתעוררות, ואמרתי 'תיקון הכללי' ותהלים בהתעוררות גדול. ודימיתי בדעתי, כי יש לי כבר מה לעוררני משנתי (מתרדמה רוחנית), כי אפילו אם אשכח ואפול בשינה, כשאזכיר את עצמי מ[ענין] 'כותל מערבי', ובפרט כי אלך לכותל – אתעורר מהשינה ואהיה נתעורר בעבודת ה'.
רושם כזה היה לי אז מהכותל המערבי, כי מירושלים בכלל היה לי התעוררות וחביבות, ובפרט מהעיר העתיקה היה לי התעוררות וחביבות וחִיוּת נפלא, ומכל שכן מכותל המערבי.
היו לי יסורים מכך שכמעט נכנסתי בטעות להר הבית
והנה אני הרבתי שם אצל כותל המערבי בתפילה והתבודדות והתעוררות בבכיה ובדמעות איזה שעות, ואחר כך התחלתי לילך בחזרה לישיבת 'תורת חיים', ועל הדרך נִּתעתי[2] והלכתי ישר ל'מקום־המקדש'[3], עד שהגויים עיכבוני ולא הניחוני להכנס, וחזרתי והלכתי עד שהשגתי [יהודי] אחד, והראני הדרך לישיבה, ונתוַדַּעְתִּי שהמקום שנִּתעתי היה 'מקום המקדש', והיה לי יסורים מזה[4], כי הנכנס במקדש חייב כרת רחמנא ליצלן[5]. אך אחר כך, כשהלכתי 'לעלות לרגל' בפסח (כפי שיתואר להלן) נודעתי כי עדיין לא היה שם הגְבוּל[6].
הליכה כמה פעמים ביום לכותל המערבי עם חברים להתבודדות ועבודת ה'
(פרק עג): חזרתי שוב לישיבת 'תורת חיים', ואף על פי שלא נכנסתי לשם בתור אחד מבני הישיבה, על כל פנים למדתי שם ביחד עם רבי אלטר בנציון, וגם עם הבחור יעקב זאב אחר הצהרים, וכבר עשינו ביחד בעבודת ה', ובכל יום הלכנו לכותל המערבי איזה פעמים, ובילינו שם הרבה מהיום בתפילה והתבודדות... אפילו בתוך הגשמים הגדולים היינו הולכים כמה פעמים ביום לכותל המערבי, כנזכר לעיל... וגם בליל שבת קודש היינו מקבלים שבת אצל כותל המערבי, ואחר כך הייתי חוזר לאכול אצל דודי.
פסח תרפ"ג ליד הכותל המערבי
(פרק עה): אחר פורים חשבתי לנסוע חזרה לצפת על פסח... אבל השם יתברך חמל עלי... מעודי עדיין לא הייתי בשלֹש רגלים בירושלים עיר הקודש לעלות לרגל, ועכשיו שאני פה איך אסע מכאן?... ואז היה שבת ערב פסח, ובדקתי החמץ בליל חמישי, ושרפתיו ביום ו' ערב שבת קודש... הלכנו לקבר שמעון הצדיק, ואחר כך לכותל המערבי לקבל שבת.
...אכלתי עם דודי בשבת באיזה מלון, ותכף אחר התפילה אכלנו סעודת הבוקר כמו כל שבת, ואחר כך אכלנו סעודה שלישית מאכלים של פסח, והלכתי לכותל המערבי ואמרנו תהלים ובקשות, וההגדה שאומרים בשבת הגדול, ואמרנו 'סדר קרבן פסח' ברוב עם הדרת מלך, עם חִיּוּת כזה, וגם התפללנו ערבית של יום־טוב אצל כותל המערבי, ואחר כך הלכתי לעשות הסדר אצל דודי...
ובבוקר התפללתי שחרית והלכתי לכותל המערבי וגם 'לעלות לרגל'[7], ואחר התפילה ואכילת סעודת יום־טוב ישנתי מעט, ואחר כך רציתי לילך לעיר העתיקה, להיות בספירת העומר אצל כותל המערבי, וגם לשמוח עם אנשי שלומנו בשמחת יום־טוב, אבל הממשלה לא הניחה להכנס לתוך העיר כי הערבים באו לאיזה חג שלהם, ועמדו חיילים עם נשק לשומרם ועל כן לא יכלו להכנס לעיר, אבל בימים האחרים של חג הפסח התפללתי אצל הכותל המערבי ערבית וספרתי 'ספירת העומר' שם.
מנהג ירושלים שהחתן והכלה הולכים ביום חופתם לכותל המערבי
(פרק צו): ביום השישי י' אדר א' [תרפ"ד] יום חתונתי, בבוקר השכם תכף הלכתי אחר התפילה... על מקומות הקדושים: אצל כותל המערבי ושמעון הצדיק, כנהוג פה ירושלים עיר הקודש, שהחתן והכלה הולכים ביום חופתם למקומות הקדושים הנזכרים לעיל, בבקשות ובתחנונים...
'סדר קרבן פסח' ותפילות החג ליד הכותל המערבי בפסח תרפ"ד
(פרק קג): בבוקר עשיתי סיום על מסכת ברכות, כי אני הבכור[8], ושרפנו את החמץ (והייתי אצל 'שמעון הצדיק' כנהוג), ואחר כך הלכתי למקווה לכבוד יום־טוב... והלכתי יחד עם אנ"ש רבי אלתר בנציון ויעקב זאב לעיר העתיקה, ומשם לכותל המערבי לומר 'סדר קרבן פסח', כי זה ענין נפלא מאוד לראות את ההתעוררות, וברוב עם הדרת מלך איך שהכותל המערבי מלא אז אנשים מפה לפה, וגם בסמטאות שקודם הכותל גם כן דוחק גדול.
וזה זכיה כשזוכים אז לדחוק את עצמו לגשת אל הכותל המערבי, ולנשק את אבניו ולבקש איזה בקשות בפה, כי לשהות אצל הכותל ממש הרבה זמן קשה, כי הלא יש עוד הרבה אנשים שצריכים לזכות לנשק הכותל, ומתפללים מנחה ואומרים 'סדר קרבן פסח' באריכות, מכל תורה ונביאים וכתובים המוזכר מענין פסח, ומגמרא איפה שמוזכר ענין קרבן פסח. וגם יש שאומרים אז סוד ענין עשר מכות, מהצדיק רבי שמשון אוסטראפאלער זצ"ל, ואחר כך אומרים תהלים ובקשות.
והכלל – מי יכול לשער ולהעריך ולספר ולתאר את ההתעוררות הנפלא והעצום מאוד, מאמירת 'קרבן פסח' אצל כותל המערבי, ש'ברוב עם הדרת מלך', והציבור לאלפים ולרבבות מלובשים בגדי יום־טוב, עומדים (ועוברים בכל הדרך), וכולם מתפללים ואומרים 'סדר קרבן פסח' בהתעוררות וכוונת הלב, ובעיניים זולגות דמעה, מגודל כיסופין והשתוקקות לבנין בית מקדשנו, שנזכה להכנס פנימה ולהקריב קרבן פסח במועדו במקומו וכהִלכתו.
וגם מחמת שבירת הלב, שמזכירים את עצמם היכן אנחנו עומדים במקום קדוש כזה, ובזמן כזה שהיה נעשה כזאת וכזאת הקרבת קרבן פסח, ואמירת הלל שהיה בוקע רקיעים, וכעת שוּעלים הִלכו בו, וגם בוכים מחמת שמחה שאנחנו זוכים לעמוד כעת במקום קדוש כזה, ואומרים הקרבן פסח אשר לאו כל אחד זוכה לזה, כי מליונים אנשים בחו"ל היו מוצאים עצמם מאושרים רק להביט על מקום קדוש הזה[9].
הכלל, שאין לשער ולהעריך, רק כל חַד לפום מה דמשער בלִבֵּיה, את גודל החִיוּת וההתעוררות בערב פסח בירושלים עיר הקודש, ואמירת ה'סדר קרבן פסח' אצל כותל המערבי, ואיך שמברכים אחד את חברו הפוגשים זה את זה, שלשנה הבאה נזכה לעשות הקרבן פסח בבית המקדש...
וההליכה להתפלל מוסף אצל כותל המערבי, שהולכים רבבות רבבות בחִיוּת והתעוררות כזה שאין לשער ולהעריך, ממש שאין מקום משער יפו עד הכותל המערבי לעבור, וצריכים לדחוק את עצמם, וזכיה גדולה כשזוכים רק להגיע בחצר הכותל המערבי, ולגשת לכותל המערבי ולנשק את אבניה, אז זעירין אינון דזכין לזה (=מעטים הם שזוכים לזה), וההתעוררות הרב שיש שם אין לשער ולהעריך כלל וכלל.
ומשם הולכים 'לעלות לרגל' במקום־המקדש עד מקום שמותר לגשת(עד הגבול המסומן בשער הר הבית[10]), וגם נכנסים ל'מחכמה'[11] שאומרים ששם מקום 'לשכת הגזית', שחציו בקודש וחציו בחול, ושם היו יושבים הסנהדרין[12].
ואחר כך הולכים על גג בחצר רַדְַּשׁקְבִיץ, שמשם רואים את כל מקום־המקדש, ואומרים על כל המקומות הנ"ל "ומפני חטאינו וכו'" ו"מלך רחמן רחם עלינו וכו'" בהתעוררות גדולה.
בלב שבור ביקשתי מהשם יתברך בכותל המערבי שישים קץ לצרותי
(פרקים קכד-קכה): בבוקר הלכתי להתפלל אצל כותל המערבי, ושמעתי קריאת התורה בבית המדרש שאצל הכותל המערבי, אצל השמש רבי נֹח[13], ושם היה לי עליה 'לוי', ושם כתוב: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", כפי עניני שאני בו (מחלוקת עם משפחת חמיו בקשר להתחברותו לחסידות ברסלב)... וכל אנ"ש הם חסידים בפרהסיא, ואני כל כך בעל יסורים כזה, והייתי מקנא את כולם, וביקשתי מאת השם יתברך בכותל המערבי, בשבירוּת לב, כי ישים קץ לצרותי...
וטיכסתי עצה מה לעשות... ואמרתי כי אלך לכותל המערבי לפרש שִׂיחִי לפני השם יתברך, אולי יתן לי השם יתברך עצתו מה לעשות.
יום שישי וקבלת שבת ליד הכותל – עת רצון
(פרק קכח): עשיתי בעבודת השם, והייתי מבלה הרבה אצל כותל המערבי, ובערב שבת קודש הייתי הולך לקבר התנא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, דרך שער שכם, והייתי מבלה שם כמה שעות בתפילות והתבודדות, ואחר כך הייתי הולך עוד הפעם לבית המרחץ במקווה של בית המדרש 'ניסן בק', ולובש בגדי שבת והולך לכותל המערבי, וקראתי את הפרשה 'שנים מקרא ואחד תרגום', ואומר 'שיר השירים', ואומר 'תיקון הכללי' ותפילות, ומתפלל מנחה.
וממש היה לי חִיוּת לראות איך שכמה וכמה מנינים, מספרדים ותימנים, היו באים [לכותל המערבי] כמה שעות קודם זמן הדלקת הנרות, ואומרים 'שיר השירים' בניגון יפה, והיו מתפללים מנחה ומקבלים שבת בזִמרה ובקול נעימה מבעוד היום גדול והולכים להם, ואחר כך היו אחינו האשכנזים מתפללים מנחה, וקבלת שבת ומעריב בזמנו, גם כן כמה וכמה מנינים.
ומה מאוד היה לי חִיוּת גדול ותענוג, לבלות ביום השישי ערב שבת קודש אחר הצהרים [ליד הכותל], כי היו מרגישים אז חִיוּת גדול יותר מכל השבוע, וגם כי היה יותר רוב עם, וגם יש קבלה[14] כי בערב שבת קודש אחר חצות היום, באים האבות הקדושים, וכל הצדיקים, לקבל שבת אצל כותל המערבי, ובודאי יש עת רצון.
וגם בשבחי האר"י ז"ל איתא (מהדורת ווארשא תרי"ג, דף ג ע"ב), כי האר"י הקדוש אמר פעם אחת לתלמידיו, בעת שהלך עימם מחוץ לעיר צפת לקבל שבת בעוד היום גדול, ואמר להם: 'חברים, רוצים אתם שנלך ביחד לירושלים לכותל המערבי לקבל שבת?', ואחדים מהם השיבו כי מוכנים הם לזה, ואחדים השיבו כי ילכו לקבל רשות מנשותיהם, ומחא האר"י ז"ל כף אל כף ואמר כי הפסידו, כי אם היו אומרים כולם בלב שלם, שהם מוכנים לילך לכותל המערבי לקבל שבת, אז היתה הגאולה השלימה, כי היה אז עת רצון גדול...
בשבת מרגישים ליד הכותל המערבי תענוג וחִיוּת גדול ביותר
הרבה פעמים הייתי מתפלל מוסף אצל הכותל המערבי, ואז מרגישים חִיוּת גדול ביותר, כי מתקבצים 'רוב עם' מכל הבתי מדרשים, וגם מחוץ לעיר [העתיקה] מכל השכונות, והרבה [מהם] התפללו במנין בכותל גם שחרית, והרוב היו מתפללים [בכותל] רק מוסף. וְהָיִינוּ אומרים הרבה פעמים 'קדושת כתר', כי הנה זה עכשיו מתפלל מנין אחד, ותיכף מתפלל מנין שני, וכן עד עשרים מנינים ויותר, ובכל פעם כל השומעים עונים קדושה. ובפרט בשבת שמברכין את החודש, או שבת חשוב, שאז באים הרבה אנשים מאוד.
והכלל, שבשבת במוסף הייתי מרגיש תענוג וחִיוּת גדול שם, ואחר כך הייתי הולך לאכול סעודתי... ואחר כך הייתי הולך עוד הפעם לכותל המערבי לומר תהלים כולו, גם להתפלל תפילת מנחה של שבת, שהיו מתפללין כמה וכמה מנינים את תפילת המנחה, וקריאת התורה היו קורין אצל כותל המערבי, כי באים שמה הרבה אנשים גם מחוץ לעיר, שאינם באים בשחרית, באים אחרי הסעודה לומר תהלים ולהתפלל מנחה.
והכלל, שבכל יום [שישי] ערב שבת קודש (ובפרט אחר חצות היום), ובפרט כל יום השבת קודש – היו אצל כותל המערבי מלא אנשים, אלו הולכים ואלו חוזרים, והיה תענוג וחִיוּת גדול מאוד שם.
ימי בין המצרים ליד הכותל המערבי (שנת תרפ"ד)
(פרקים קלא-קלב): בשבת קודש פרשת פנחס, שהיה יום י"ז בתמוז [תרפ"ד], ואכלנו במוצאי שבת קודש את הסעודה קודם התענית יחד בגבעת שאול, ובבוקר השכם חזרנו לישיבה כמו תמיד, ובצהרים הלכנו לעשות 'תיקון חצות' אצל כותל המערבי, כמו המנהג בירושלים[15] שבאים הרבה אנשים בימים ש'בין המצרים' לעשות תיקון חצות בחצי היום אצל כותל המערבי, וחולצין המנעלים ויושבים על הארץ ואומרים חצות שב'שערי ציון' והקינות שמובא שם, וכן 'תיקון שלוש משמרות' בִּבְכִי וּנְהִי, ובצִפיה לבנין ציון וירושלים. וכן אמרנו הנזכר לעיל בהתעוררות גדולה. ובפרט אנֹכי, שזו לי הפעם הראשונה להיותי בין המצרים בירושלים, ואצל כותל המערבי.
ואמרנו [ליד הכותל] גם את התפילה שב'ליקוטי תפילות' חלק שני סימן יג – התפילה שעל 'בין המצרים', וכן עוד תפילות כאלה, בבכיה רבה ובצפיה והשתוקקות וגעגועים בכלות הנפש לישועת ישראל ונחמת ציון וירושלים ובנין בית המקדש, וכך בילינו כמה שעות, ואחר כך חזרנו לישיבה, וגם אחר כך הלכתי עוד פעם להתפלל מנחה אצל כותל מערבי.
והכלל, שבכל יום מ'בין המצרים' עשינו 'תיקון חצות' אצל כותל המערבי, ובילינו שם לא פחות משתי שעות... באלו השבתות שבין המצרים הייתי מרגיש התעוררות יותר משאר שבתות, וכמובא בספרים (גם ב'ליקוטי הלכות', הלכות שבת), כי 'בין המצרים' יותר מסוגל למצוא השם יתברך, ובפרט השבתות שבין המצרים הם גדולים ומסוגלים אז מאוד...
באלו הימים היינו משתתפים עצמנו ביותר בצרות ישראל - ובפרט שהיינו רואים גלות השכינה לעינינו, כי ציון מדבר היתה, ירושלים שממה, בית קדשנו ותפארתנו ערבים הולכים בו[16], ואנחנו עַם בני ישראל שפלים ונבזים מאוד בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, וכל המקודש מחברו יותר חרוּב מחברו[17] - עד שממש היו מכירים בַּפַּנִים השינוי שנשתנה הפנים, וניכר בו יותר הכיסופין והשתוקקות עד כלות הנפש לישועת ישראל וירושלים, שתיבנה במהרה בימינו, אמן.
תשעה באב תרפ"ד ליד הכותל המערבי והר הבית
(פרק קלב): הגיע ערב שבת קודש פרשת דברים, 'שבת חזון' ותשעה באב (ונדחה התענית ליום ראשון), ועשיתי גם כן כמו בכל יום שישי... והלכנו לכותל המערבי כמו בכל שבת, והתפללתי מוסף ועשיתי בעבודת ה' והתבודדות... וכששקעה השמש והיה צאת הכוכבים, הפשטתי בגדי שבת ולבשתי בגדי חול באבלות וצער וייסורים, וטעמתי ממש טעם מר מאוד – לצאת מחִיוּת אלקות כזה, מאור כזה, משמחה וחדוה, שביום שבת קודש, ליום שהוא יום חושך ואפילה ועצֵבה ודאגה כזה, ממש מֵהֵפֶךְ אל הֵפֶךְ...
לִבִּי היה מלא מרירות וצער עד הנפש, ובפרט שזה הפעם הראשונה להיותי ביום ט' באב בירושלים עיר הקודש ואצל כותל המערבי, שעליהם כל הבכי והצער מכל ישראל בכל מקומותיהם. וּפֹה היה כל המלחמות והחורבן והכיבוש שנכבשה ירושלים ונחרבה, ובודאי היה הלב מתעורר יותר...
והלכתי לכותל המערבי, והיו כבר הרבה אנשים שבאו לבכות ולומר 'איכה' אצל הכותל המערבי (ואחדים באו עדיין לבושים בגדי שבת, ושם פשטו אותם), ואחר כך נִתְּוַספו עוד אנשים, עד שהכותל המערבי היה מלא מפה לפה, עד שלא היה מקום לצאת ולבוא[18].
והתפללנו ערבית בקול נמוך ונבוך, ואחר כך אמרנו מגילת איכה בבכיה רבה והתעוררות רב ועצום מאוד, אשר אין לשער שבירת לבנו וצערנו עד הנפש. וכך ביליתי כמה שעות בבכיה, ואחר כך הלכתי חזרה לבית מדרשנו באבלות ואנינות על חורבן בית המקדש, ושכבתי על הארץ, וגם שמתי אבן למראשותי (עי' שו"ע סי' תקנה סעיף ב), והייתי לומד נביאים בספר ירמיהו המדבר מהחורבן, ומאוד הֵמַר לבי ובכיתי מהלימוד הזה עד קרוב לחצות הלילה.
ואז בא גם חברי יעקב זאב, יחד עם עוד כמה אנשים, לילך לכותל המערבי בחצות הלילה לומר 'חצות' ולבכות ולהתאבל על חורבן בית מקדשנו, והלכנו יחד, והיה קשה מאוד לדחוף את עצמנו עד שזכינו לבוא לכותל המערבי ממש, מחמת ריבוי אנשים ונשים שהולכים כל הלילה וכל היום ממש, שמערב תשעה באב אחר סעודה המפסקת עד ליל עשרה באב קשה מאוד להגיע לכותל המערבי, כי כל היום וכל הלילה הכותל מלא אנשים ונשים.
וגם בכל הסמטאות שלפני הכותל מלא מאנשים ונשים וטף, ועומדים שמה שוטרים הרבה מאוד, עם הקצינים שעליהם, כמו שלשלת ארוכה, ומחזיקים את הסדר שלא ידחקו כל כך אחד את השני. וגם אלו האנשים שיוצאים מהכותל כבר, הולכים דרך סמטאות אחרות בדרך אחרת, ואלו הבאים לכותל הולכים ובאים דרך סמטאות אחרות, ואף על פי כן הדוחק גדול ועצום מאוד מאוד.
וגם הרבה יהודים מהמושבות באים אז לירושלים, ויש הרבה מהם שהולכים לסבוב את חומת העיר העתיקה של ירושלים עיר הקודש סביב סביב, לקיים הפסוק (תהלים מח, יג): "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ" וכו', וזה לוקח זמן כשתי שעות.
ודחפנו את עצמנו עד שזכינו לבוא ולגשת לכותל, ואמרנו 'חצות' בבכיה בדמעות שליש וצער עד הנפש, ובילינו שמה כמה וכמה שעות בבכיה ואנקה מצער הלב... ואני הלכתי לבית מדרשנו והנחתי את עצמי כנ"ל ונאנקתי דֹם בצער עד הבוקר, ובוקר השכם קמתי ורצתי לכותל המערבי והתפללתי שם (כי יש אז כמה וכמה מנינים), ואחר כך ישבנו לארץ ואמרנו הקינות בבכיה עצומה עד קרוב לחצות היום, ואמרנו עוד פעם 'תקון חצות' בבכיה מרובה, ואחר כך התחילו להתפלל מנחה וקריאת התורה...
ובכלל אי אפשר לְשַׁעִר ולהעריך ולתאר, את הרושם העושה למי שבא בתעשה באב אצל הכותל המערבי, ממש אין דוגמתו, כי הלב נקרע לכמה קרעים, ואפילו לב אבן הוא – נימוח[19], מעוצם ההתעוררות והבכיה והצעקות, מהקהל הרב והעצום אשר אצל הכותל, אשר ממש כל המעת לעת מלא אנשים על כל גדותיו, והצעקות והבכיות אינו נפסק.
ומאחרי סעודה המפסקת מתחיל להתמלא אנשים, ואומרים מגילת איכה בלב נשבר ונדכה עד דיכדוכה של נפש, ואחר כך היה הדרשן רבי בן ציון יאדלר אומר דרשה[20] בקול נהי ומר מאוד מאוד, אחרי שכבר דרש קודם במאה שערים, בבית המדרש 'ישועות יעקב' בפני קהל ועדה, והבכיות והצעקות עד לשמים.
וכן מתאחר עד חצות הלילה, ואז מתגברים הקולות והצעקות בבכי ונהי יותר ויותר, וגם מאנשים חדשים שבאים [לכותל] כל פעם מכל השכונות הקרובות והרחוקות, וכך נמשך עד הבוקר... וכשאומרים תפילת 'נחם' ב'בונה ירושלים' [בתפילת מנחה] גם כן ההתעוררות רב... והכלל כי אי אפשר לספר ולתאר בשום אופן בעולם. יהי רצון שהשם יתברך יזכנו לראותה בבניינה ובשמחתה[21], בקרוב במהרה בימינו, אמן.
ראש־השנה תרפ"ה אצל הכותל המערבי
(פרקים קמ-קמא): אחרי 'התרת נדרים' הלכנו ביחד לכותל המערבי, ואמרנו 'תיקון הכללי' בהתעוררות ובהתקשרות לציונו הקדוש של רבנו זכרונו לברכה, ובילינו כך כמה וכמה שעות באמירת ה'תיקון כללי', בהתעוררות ובכיה ותשוקה לציוּן רבנו הקדוש זכרונו לברכה, ובאמירת התפילה ד' מליקוטי תפילות המדבר מוידוי דברים לפני הצדיק, ובאמירת כל התפילות שעל ראש־השנה מתוך הליקוטי תפילות, ותהלים והתבודדות ובקשה ורחמים עד חצות היום.
ובכלל בערב ראש־השנה, וימי ראש־השנה, ההתעוררות גדול אצל כותל המערבי, כי כמעט בכל הימים האלו מלא אנשים אצל כותל המערבי, שבאים לבקש ולהתחנן עליהם ועל בני ביתם ועל קרובים ועל כל כלל ישראל, שתהא השנה הבאה עלינו שנת ישועה, ובערב ראש־השנה - מבוקר השכם ועד הערב – הכותל המערבי מלא אנשים מפֶּה לְפֶה, עד כי אין מקום לעמוד, והכל בהתעוררות ובכיה.
וכן בשני הימים של ראש־השנה – מלבד המניינים שיש שם אצל כותל המערבי, שמתפללים שמה כל התפילות של ראש השנה בציבור כמו בבית המדרש – באים גם כן מכל הבתי מדרשים שבעיר קודם שחרית, ובין שחרית למוסף, לומר תהלים ולבקש רחמים מאת השם־יתברך. וקודם תקיעת שופר, וכן אחר כך במנחה, יש הרבה אנשים הבאים אחרי סעודת היום לומר תהלים ולהתפלל מנחה שמה...
(פרק קמב): והנה ההתעוררות של כל אנשי שלומנו ביחד, אז בערב ראש־השנה הזה שנת תרפ"ה, אצל כותל המערבי ו'שמעון הצדיק' - שעושים תשובה על כל השנה ומתוודים בכל לב ונפש, ומבקשים העיקר על עבודת ה', ושיתגלה כבוד מלכותו יתברך - בודאי ההתעוררות יותר גדול ועצום מאוד...
ובבוקר ביום א' דראש־השנה, באנו בבוקר הַשְׁכֵּם לעיר העתיקה והלכנו לכותל המערבי לפני תפילת שחרית, ואחר כך נכנסנו לבית מדרשנו ונתקבצו כל אנשי שלומנו והתפללנו בהתעוררות ובחִיוּת גדול עצום ורב... לפני תקיעת שופר הלכנו עוד הפעם למקווה, ומשם לכותל המערבי בערך שעה אחת בתשובה ובתפילה ובקשה והתעוררות, ואחר כך חזרנו לבית מדרשנו ואמרנו הזוהר שלפני התקיעות... ובבוקר יום ב' דראש־השנה הלכנו גם כן לעיר העתיקה, וגם כן היה כל הסדר כדאתמול...
עשרת ימי תשובה בכותל המערבי ובמקומות הקדושים
(פרק קמא): מערב ראש־חודש אלול עד יום־הכפורים היו כל המקומות הקדושים מלאים אנשים נשים וטף בהתעוררות ובכיה ותפילה תחינה ובקשה מלפני השם־יתברך, ובפרט אצל כותל המערבי[22], כנזכר לעיל, היה מלא אנשים כל ימי הרחמים והרצון האלו, ובפרט בימי הסליחות, ומכל שכן וכל שכן בערב ראש־השנה וגם בראש־השנה כנזכר לעיל, ובעשרת ימי תשובה, ומכל שכן וכל שכן בערב יום כפור, שאין לשער ולהעריך גודל ההתעוררות, כל היום ממש הכותל מלא אנשים, ואפילו בסימטאות שלפני הכותל הדוחק עצום, והכלל שההתעוררות גדול ועצום מאוד.
וגם בשאר המקומות הקדושים, כגון אצל שמעון הצדיק, היו מלאים אנשים בימי הרצון האלו, וכן על הר הזיתים כל הארבעים יום האלו, ובפרט בערב ראש־חודש אלול, אז כל ההר מראשו ועד רגליו מלא מקהל ישראל עצום מאוד, שמשתטחים אז ברחמים ובתחנונים... וכן אצל קבר רחל אמנו זכותה תגן עלינו, אמן, היה נפתח דלתותיו מערב ראש־חודש אלול ועד ערב יום הכפורים יומם ולילה[23]... וכן הדרך לעיר הקודש חברון היתה הומה מאוטומובילים, מלאים אנשים נשים וטף, שהיו נוסעים על קברי אבותינו ואמותינו הקדושים בכל ימי הרחמים והרצון...
יום־הכפורים תרפ"ה בכותל המערבי מול מקום קודש־הקדשים
(פרק קמג): בליל ערב יום הכפורים ישנתי מעט, אבל לא יכלתי לישון מרוב ההתעוררות והצפיה ליום הקדוש והנורא, שצריך הכנה רבה בתשובה ותפילה והתבודדות... אחרי חצות עשיתי 'כפרות' כנהוג, אחר כך סליחות, ולא יכלתי לישון עוד, ובבוקר רצתי למקווה ולהתפלל, ואכלתי מה שאכלתי והלכתי לכותל המערבי, והיו כבר הרבה אנשים מאוד ובהתעוררות גדול, כנזכר לעיל, וביליתי איזה זמן באמירת 'תיקון הכללי' והתבודדות ובקשה ותפילות של יום כפור מ'לקוטי תפילות'...
וחזרתי לעיר העתיקה, ואמרתי תפילות של ערב יום כפור מזקני, אביו של השל"ה זצ"ל, בספרו 'ברית אברהם', המתחיל: "תכלית הימים והלילות", ווידוי הגדול ושאר תחינות ובקשות, והלכתי עוד הפעם למקווה ולהתפלל מנחה אצל כותל המערבי, והנה הדוחק אז רב מאוד מלגשת אל הכותל וההתעוררות גדול מאוד מאוד. והתפללתי מנחה של ערב יום הכפורים ו'על חטא' בבכייה ותשובה והתעוררות, במנין. ואמרתי 'תיקון הכללי' ותפילות ותהלים והתבודדות. ואחר כך עוד פעם מקווה ומלקות (עיין שו"ע או"ח תרז ו)...
[למחרת] הלכנו כולנו באשמורת הבוקר לכותל המערבי... יחף עד הכותל המערבי, ודיברתי עם רבי אלתר בנציון מה יהיה התכלית ממני, לאוּמן אינני זוכה לבוא, שלום־בית אין לי, ואני נע ונד. ועוררתי אותו לבקש רחמים עלי, וגם על חברי יעקב זאב, ואמרנו 'תיקון הכללי' ותפילות והתבודדות עד אור הבוקר, ובהרהורי תשובה ווידוי דברים.
ובאור הבוקר חזרנו לבית מדרשנו... ואחר קריאת התורה, קודם תפילת מוסף, הלכנו הרבה אנשים לכותל המערבי, והיו שם הרבה אנשים מאוד והתעוררות גדול, כי באים הרבה אנשים מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, בין שחרית למוסף, ובין מוסף למנחה, ובין מנחה לנעילה, להתפלל ולבקש - מלבד המניינים שמתפללים כל התפילות של היום בציבור אצל כותל המערבי – וכן יש שנעורים שמה כל ליל יום הכפורים, וכן יש הרבה שבאים שמה בבוקר קודם התפילה.
ובכלל יש התעוררות גדול ועצום מאוד כשמזכירים את עצמנו, כי פה במקום הקדוש הזה היה כל העבודה הקדושה והנוראה של היום הקדוש והנורא הזה, כל עבודת הכהן גדול במקדש ובקדש־הקדשים, והרעש הגדול וההתעוררות שהיה נעשה פה בבית הגדול והקדוש הזה, ביום הזה, ושכל כלל ישראל התפללו יחד והתוַדוּ את עוונם, והכל מה שאנחנו מזכירים בסדר העבודה של מוסף יום כפור – היה רק במקום הזה, ובפרט כשבאים להתפלל מוסף ולהזכיר העבודה בפינו[24], לשלם פרים שפתינו[25], ולהיות חשוב כאילו עשינו גם היום העבודה.
ובכן בילינו שם בערך כשעה בתפילה ובקשה ותשובה והתבודדות, וחזרנו לבית מדרשנו. והתחיל אחר כך ה'בעל מוסף' שלנו, רבי דוד חלאדנקי, להתפלל תפילת מוסף בהתעוררות רב, ובפרט כשהתחיל העבודה 'אתה כוננת' בהתעוררות עצום ורב, והיה לי ממש התפעלות הנפש מזה, וגם כי הנני מסתכל ומביט שפה לנגדי, רחוק איזה אמוֹת, שם בקדשי־הקדשים (שרואים מבית מדרשנו קרוב מאוד) היה הכל. ואחר כך כשמזכירים שם איך נחרב בית מקדשנו ואיבדנו כל אלה, ועוצם הצרות העוברים וגוברים יותר ויותר, ובפרט כשהזכירו מעשרה הרוגי מלכות, היה רעש גדול ובכיה רבה מעומק הלב מאוד מאוד.
סוכות תרפ"ה בקרבת הכותל המערבי
(פרק קמד): בשבת שבין יום־כפור לסוכות, באו לכל התפילות לבית מדרשנו בעיר העתיקה, להתפלל, ומשם לכותל המערבי כנזכר לעיל... והייתי מתפלל כל יום בבוקר אצל כותל המערבי במנין של השמש רבי נֹח זכרונו לברכה[26], והייתי מבלה הרבה אצל כותל המערבי בתהלים ותפילות של חג הסוכות ושלֹש רגלים, וכן ביום הששי ערב שבת קודש הייתי אצל הכותל, ואצל שמעון הצדיק זכותו יגן עלינו אמן... ואחר כך חזרתי לעיר העתיקה והייתי עוד אצל כותל המערבי.
ואחר כך קבלנו שבת קודש ותפילת מעריב בבית מדרשנו... ובבוקר בשבת קודש התפללנו גם כן בבית מדרשנו... ואחר כך הלכנו לכותל המערבי כנהוג...
ובבוקר יום א' והוא ערב חג הסוכות הלכתי לכותל המערבי להתפלל, וגם ביליתי שם איזה זמן בתפילה והתבודדות, ואחר כך הלכתי ל'מערת שמעון הצדיק'... והלכתי עוד פעם למרחץ ולמקווה לכבוד יום טוב קודש, והלכתי לכותל המערבי, ושם ביליתי כבר כל הזמן עד הלילה, בתוך 'רוב עַם' הבאים לשם, והתפללתי שם מנחה במנין, ועסקתי בתפילות ועבודת השם יתברך והתבודדות והכנה ליום טוב, בתשוקה וכיסופין בְּחִיּוּת והתעוררות, ואחר כך חזרתי לבית מדרשנו...
ובבוקר השכם הלכתי למקווה והייתי אצל כותל המערבי קודם התפילה כנהוג. ואחר כך התפללתי בין אנשי שלומנו שהתקבצו והתאספו בבית מדרשנו... ואחר קריאת התורה עשינו ריקוד גדול במעגל בניגון ושיר.
והלכנו כולנו בְּחִיּוּת וחשק גדול והתעוררות רב להתפלל מוסף אצל הכותל המערבי, וכאשר באנו לסמטאות שלפני הכותל המערבי כבר היה דוחק רב של אנשים, שהלכו לכותל להתפלל מוסף ו'לעלות לרגל', כי מכל הבתי כנסיות והבתי מדרשות שבירושלים הולכים להתפלל מוסף ו'לעלות לרגל', ובודאי הדוחק של האנשים רב ועצום, וההתעוררות גם כן עצום ורב.
ובפרט בהגיענו סמוך לכותל המערבי, בודאי הדוחק יותר רב, וקשה מאוד להגיע לאיזה מקום לעמוד שם, ובפרט לזכות לנשק אבני הכותל – כמעט שהוא מן הנמנע. ובהגיענו לכותל העמדנו עצמנו להתפלל מוסף בהתלהבות והתעוררות עצום, ותשוקה וכיסופין וגעגועין עצומים מאוד, שנזכה לראות בבנין בית המקדש ולעשות תמידים כסדרם ומוספין כהלכתם. ובבכיה מתוך כיסופין, ובפרט בחזרת התפילה ובהזכיר השליח צבור 'ומפני חטאינו', ממש נמס לבנו למים, ובפרט באמירת 'ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכו', אנא השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים וכו'', [היתה] ההתעוררות גדול ועצום בלי שיעור, ובכיה מתוך כיסופין עד כלות הנפש, וכן גמרנו תפילת מוסף ואמרנו 'תיקון הכללי' והתבודדות וכו' וכו'.
ואחר כך הלכנו 'לעלות לרגל' עד הר הבית, עד למקום־המקדש<