המקורות: חומת אנך, יחזקאל לה, י; צוארי שלל, הפטרת בהעלותך; יוסף תהלות, פירוש לתהלים מזמור מג, ג
השכינה שלא זזה מהכותל המערבי גם כשישראל גלו מהארץ, היא אות לכך שישראל עתידים לחזור לארצם ושוב יִבָּנֶה בית המקדש
"יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ, וַה' שָׁם הָיָה" (יחזקאל לה, י). כי אדום סבר דישראל ירשו [את] ארץ ישראל מאברהם יצחק ויעקב, ועתה שגָלו, אין יורש [את הארץ יותר] קרוב מעשו, ולכן אמר: 'שני הגוים' - יהודה ואפרים, ו'שתי הארצות' - ירושלם ושומרון, 'לי תהיינה'. והוא שטות, שהם גלו לזמן, 'וה' שם היה' - דשכינה לא זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב; ועיין תנא דבי אליהו ל, ו), וזה אות שעתידין לחזור ויבנה בית ה' במהרה בימינו[1];
עלינו לשמוח על כך שהשכינה נשארה בכותל מערבי כי היא אות לטובה שה' ישיב שבותנו כבראשונה ויבנה את בית המקדש
"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן, כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'" (זכריה ב, יד). אפשר לפרש [הפסוק] במה שאמרו זכרונם לברכה דהשכינה לא זזה מכותל מערבי, כידוע (שמות רבה ב, ב; שיר השירים רבה ב, כב; ועוד), וזה אות לטובה דיגאלנו במהרה בימינו וישיב את שבותנו כבראשונה...
וכאשר נבנה הבית התפלל שלמה (מלכים־א ח, נז-נח) כי כן יהיה דתשרה שכינה בצדיקים, הגם שבית המקדש מכון לשבתו עולמים, והטעם - שהשראת שכינה גורמת לירא אותו [יתברך], דאף דאיהו לא חזי מזליה חזי... וזהו שאמר: 'רני ושמחי בת ציון' – במה שנשארה שכינה בכֹתל מערבי, כי סימנא מילתא שיבנה בית המקדש, 'ושכנתי בתוכך' – דייקא על הצדיקים, כמו שהבטיח הוא יתברך (שמות כה, ח): "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ושעל זה נמי התפלל שלמה המלך עליו השלום[2]...
והנה, ראשי תיבות "רני ושמחי בת ציון" הוא: רוב"ץ, וסופי תיבות "בת ציון": כתל בגימטריה. רמז דלא זזה שכינה מכתל המערבי;
הר הבית לא נפסל בשנות החורבן בטומאת עבודה זרה, כי על ידי השראת השכינה בכותל המערבי אין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, ואף אם יעבדו במקום עבודה־זרה זהו מעשה קוף ושחוק בעלמא
ומה־שאמר (תהלים מג, ג): "[יְבִיאוּנִי] אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" (ולכאורה זו כפילות) – אפשר לרמוז במה שכתבו התוספות בעבודה־זרה (מה, א, בד"ה כל מקום), שהקשו בירושלמי איך בית המקדש נבנה על הר, והרי אין הר שלא נעבדה שם עבודה־זרה?... הירושלמי אמר (תירץ): על־פי נביא [נבנה שם]. ו[כן] מזמן שנחרב בית־המקדש עד עת הגאולה עבדו עבודה־זרה? לזאת־אמר: "ואל משכנותיך", כלומר, [לענין הבית השלישי] אין התירוץ כירושלמי, דעל־פי נביא, רק הענין הוא שאז שרתה שכינה שם, וגם עתה לא זזה שכינה מכותל המערבי ואין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, וזהו שאמר "ואל משכנותיך".
ואעיקרא אפשר לומר, דמה שתירצו בירושלמי "על פי נביא", הכוונה דהנביא גילה זה, דבעת הבריאה שרתה השכינה [בהר הקודש] ושוב אין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, ואף אם יעבדו עבודה־זרה הוא מעשה קוף ושחוק בעלמא, כי אין הסט"א באה שם כלל. ועל דרך זה יובנו כמה כתובים ומאמרי רבותינו ז"ל.
[1] ראה עוד ב'חומת אנך' תהלים קלד, א: "גדלה מעלת יושבי ארץ ישראל עתה בגלות... ובפרט בתוככי ירושלם, שהיא קדושת עולם ושכינה לא זזה מכותל מערבי". ושם עמוס ז, ט: "בשם מהרמ"א ז"ל... אין במות עשרת השבטים דומים לבית המקדש שביהודה, כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא ישום לגמרי כי על כן לא זזה שכינה מכותל מערבי, אך במות שאר שבטים ישומו לגמרי". ועוד כתב ב'חומת אנך' הושע ג, ד-ה, שרחמי שמים עלינו שהשכינה עמנו כביכול בשנות הגלות וזו נחמה גדולה לישראל שהיא שומרת אותנו כאם על בניה ובעבורה תהיה תשועתנו, שכאשר ישובו בני ישראל יבקשו את ה' אלהיהם, דהיינו שיבקשו על גלות השכינה, וכל מגמתם תהיה להושיע את השכינה שלא זזה מכותל המערבי, שתחזור למקומה בבית המקדש, עיין עוד שם.
[2] מבואר בהמשך לשונו שם: "אמר [שלמה המלך] (מלכים־א ח, נז-נח): 'יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ' עתה שנבנה בית המקדש, 'כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ' קודם שנבנה בית המקדש, שתשרה השכינה בצדיקים הגם שיש בית המקדש ולא יורע כח הצדיקים. ונתן טעם: 'לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו', דמועיל [השראת השכינה] לירא את ה'. ובזה פירשו (שמות כה, ח): 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם', והרי הוא כמבואר, דמלבד השראת שכינה במקדש עוד זאת 'ושכנתי בתוכם' כמאז ומקדם, עד כאן דברי הראשונים ז"ל".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א
תפ"ד – י"א באדר תקס"ו
המקורות: חומת אנך, יחזקאל לה, י; צוארי שלל, הפטרת בהעלותך; יוסף תהלות, פירוש לתהלים מזמור מג, ג
השכינה שלא זזה מהכותל המערבי גם כשישראל גלו מהארץ, היא אות לכך שישראל עתידים לחזור לארצם ושוב יִבָּנֶה בית המקדש
"יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ, וַה' שָׁם הָיָה" (יחזקאל לה, י). כי אדום סבר דישראל ירשו [את] ארץ ישראל מאברהם יצחק ויעקב, ועתה שגָלו, אין יורש [את הארץ יותר] קרוב מעשו, ולכן אמר: 'שני הגוים' - יהודה ואפרים, ו'שתי הארצות' - ירושלם ושומרון, 'לי תהיינה'. והוא שטות, שהם גלו לזמן, 'וה' שם היה' - דשכינה לא זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב; ועיין תנא דבי אליהו ל, ו), וזה אות שעתידין לחזור ויבנה בית ה' במהרה בימינו[1];
עלינו לשמוח על כך שהשכינה נשארה בכותל מערבי כי היא אות לטובה שה' ישיב שבותנו כבראשונה ויבנה את בית המקדש
"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן, כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'" (זכריה ב, יד). אפשר לפרש [הפסוק] במה שאמרו זכרונם לברכה דהשכינה לא זזה מכותל מערבי, כידוע (שמות רבה ב, ב; שיר השירים רבה ב, כב; ועוד), וזה אות לטובה דיגאלנו במהרה בימינו וישיב את שבותנו כבראשונה...
וכאשר נבנה הבית התפלל שלמה (מלכים־א ח, נז-נח) כי כן יהיה דתשרה שכינה בצדיקים, הגם שבית המקדש מכון לשבתו עולמים, והטעם - שהשראת שכינה גורמת לירא אותו [יתברך], דאף דאיהו לא חזי מזליה חזי... וזהו שאמר: 'רני ושמחי בת ציון' – במה שנשארה שכינה בכֹתל מערבי, כי סימנא מילתא שיבנה בית המקדש, 'ושכנתי בתוכך' – דייקא על הצדיקים, כמו שהבטיח הוא יתברך (שמות כה, ח): "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ושעל זה נמי התפלל שלמה המלך עליו השלום[2]...
והנה, ראשי תיבות "רני ושמחי בת ציון" הוא: רוב"ץ, וסופי תיבות "בת ציון": כתל בגימטריה. רמז דלא זזה שכינה מכתל המערבי;
הר הבית לא נפסל בשנות החורבן בטומאת עבודה זרה, כי על ידי השראת השכינה בכותל המערבי אין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, ואף אם יעבדו במקום עבודה־זרה זהו מעשה קוף ושחוק בעלמא
ומה־שאמר (תהלים מג, ג): "[יְבִיאוּנִי] אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" (ולכאורה זו כפילות) – אפשר לרמוז במה שכתבו התוספות בעבודה־זרה (מה, א, בד"ה כל מקום), שהקשו בירושלמי איך בית המקדש נבנה על הר, והרי אין הר שלא נעבדה שם עבודה־זרה?... הירושלמי אמר (תירץ): על־פי נביא [נבנה שם]. ו[כן] מזמן שנחרב בית־המקדש עד עת הגאולה עבדו עבודה־זרה? לזאת־אמר: "ואל משכנותיך", כלומר, [לענין הבית השלישי] אין התירוץ כירושלמי, דעל־פי נביא, רק הענין הוא שאז שרתה שכינה שם, וגם עתה לא זזה שכינה מכותל המערבי ואין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, וזהו שאמר "ואל משכנותיך".
ואעיקרא אפשר לומר, דמה שתירצו בירושלמי "על פי נביא", הכוונה דהנביא גילה זה, דבעת הבריאה שרתה השכינה [בהר הקודש] ושוב אין רשות לסטרא־אחרא לבוא שם, ואף אם יעבדו עבודה־זרה הוא מעשה קוף ושחוק בעלמא, כי אין הסט"א באה שם כלל. ועל דרך זה יובנו כמה כתובים ומאמרי רבותינו ז"ל.
[1] ראה עוד ב'חומת אנך' תהלים קלד, א: "גדלה מעלת יושבי ארץ ישראל עתה בגלות... ובפרט בתוככי ירושלם, שהיא קדושת עולם ושכינה לא זזה מכותל מערבי". ושם עמוס ז, ט: "בשם מהרמ"א ז"ל... אין במות עשרת השבטים דומים לבית המקדש שביהודה, כי בית המקדש גם שיחרב עודנו בקדושתו ולא ישום לגמרי כי על כן לא זזה שכינה מכותל מערבי, אך במות שאר שבטים ישומו לגמרי". ועוד כתב ב'חומת אנך' הושע ג, ד-ה, שרחמי שמים עלינו שהשכינה עמנו כביכול בשנות הגלות וזו נחמה גדולה לישראל שהיא שומרת אותנו כאם על בניה ובעבורה תהיה תשועתנו, שכאשר ישובו בני ישראל יבקשו את ה' אלהיהם, דהיינו שיבקשו על גלות השכינה, וכל מגמתם תהיה להושיע את השכינה שלא זזה מכותל המערבי, שתחזור למקומה בבית המקדש, עיין עוד שם.
[2] מבואר בהמשך לשונו שם: "אמר [שלמה המלך] (מלכים־א ח, נז-נח): 'יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ' עתה שנבנה בית המקדש, 'כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ' קודם שנבנה בית המקדש, שתשרה השכינה בצדיקים הגם שיש בית המקדש ולא יורע כח הצדיקים. ונתן טעם: 'לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו', דמועיל [השראת השכינה] לירא את ה'. ובזה פירשו (שמות כה, ח): 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם', והרי הוא כמבואר, דמלבד השראת שכינה במקדש עוד זאת 'ושכנתי בתוכם' כמאז ומקדם, עד כאן דברי הראשונים ז"ל".