תקנ"א (1791) - רבי פנחס מקוריץ ...רבי פנחס מקוריץ תקנ"א (1791) - רבי פנחס מקוריץ
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי פנחס שפירא מקוריץ
תפ"ו - י' באלול תקנ"א
המקורות: אמרי פנחס השלם חלק א, פרשיות (חנוכה), סימן סא; מתורת החסידות א, אות נד; אמרי פנחס השלם חלק א, פרשיות (פנחס), סימן שמו; יסוד לקרא עמ' ריט (בשם הגר"מ הלברשטאם, מתורגם מיידיש)
כמו שמן הנופל על בגד ומשאיר רושם, כך השכינה משאירה רושם היכן ששורה, והמקום נעשה מוכשר ביותר להתפלל בו – וכן הכותל המערבי הוא רושם השכינה שהיתה בבית המקדש הראשון, והוא כעצם לוז שממנה תהיה תחיית המתים
בספר הפרדס שער ערכי הכינויים (פרק כא) איתא דהשכינה נקראת: "שמן משחת קודש", כי נמשכת מבחינת חכמה עילאה. וכמו שמן שנופל על הבגד נשאר רשימו לעולם, כך כל דבר שבקדושה עושה רושם לעולם. וכך כביכול כל מקום ששרתה שכינה נשאר רושם, כמו כותל מערבי וכו' (עיין שמות רבה ב, ב). לכן כתיב (בראשית יח, א): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", דקשה, מאי נפקא מינה באיזה מקום נראה לו השי"ת? אך לפי הנ"ל אתי שפיר, דכיון ששרתה שכינה באותו מקום נשאר רשימו גם בזמן הזה, ומודיענו הכתוב שאם היו בונין שם בית כנסת היה טוב להתפלל בו. וזהו שנאמר (שם יט, כז): "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'", שנשאר שם רושם... וענין ה'רשימו', כי אותו מקום שהיה שם השראת השכינה מתאוה מאוד שנית לדבר זה, ועל ידי זה ממשיך עוד מדריגה גבוהה יותר מהראשונה;
ו'רשימו' נקרא: 'הבלא דגרמי' שהיא הרשימו של הנשמה[1], ועל ידי זה יהיה תחית המתים. וכאשר יתפלל אדם במקום אחד, כשיזדמן פעם אחר למקום הזה – יחזור להתפלל, כי ירגיש הרשימו. ואפשר שלכך אמר יעקב (ע"פ חולין צא, ב): "אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי?!", מיד יהיב דעתיה למיהדר, ולכן מבית המקדש נשאר כותל מערבי;
בחינת אליהו היא בחינה שאין בה שבירה – לכן לא מת, כי המיתה באה מהשבירה של כלים וכו'. ובחינה זו בכל דבר בעולם: "כותל המערבי", שעומד לעולם מבנין שלמה המלך ע"ה. וכן יש מקום הנקרא "לוז", דאיתא בזוהר ששם אין מיתה (זוהר שמות קנא ע"ב; ועיין בראשית רבה סט, ח). ובאדם יש עצם "נסכוי" הנקרא "לוז"[2], שאין שולט בה הפסד וממנה תהיה תחיית המתים במהרה בימינו (בראשית רבה כח, ג);
אילו הייתי בארץ ישראל, הייתי מבלה את היום בכותל המערבי ובלילה אצל קבר רחל, כי טוב להמצא תחת סינורה של אמא.
רבי פנחס שפירא מקוריץ
תפ"ו - י' באלול תקנ"א
המקורות: אמרי פנחס השלם חלק א, פרשיות (חנוכה), סימן סא; מתורת החסידות א, אות נד; אמרי פנחס השלם חלק א, פרשיות (פנחס), סימן שמו; יסוד לקרא עמ' ריט (בשם הגר"מ הלברשטאם, מתורגם מיידיש)
כמו שמן הנופל על בגד ומשאיר רושם, כך השכינה משאירה רושם היכן ששורה, והמקום נעשה מוכשר ביותר להתפלל בו – וכן הכותל המערבי הוא רושם השכינה שהיתה בבית המקדש הראשון, והוא כעצם לוז שממנה תהיה תחיית המתים
בספר הפרדס שער ערכי הכינויים (פרק כא) איתא דהשכינה נקראת: "שמן משחת קודש", כי נמשכת מבחינת חכמה עילאה. וכמו שמן שנופל על הבגד נשאר רשימו לעולם, כך כל דבר שבקדושה עושה רושם לעולם. וכך כביכול כל מקום ששרתה שכינה נשאר רושם, כמו כותל מערבי וכו' (עיין שמות רבה ב, ב). לכן כתיב (בראשית יח, א): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", דקשה, מאי נפקא מינה באיזה מקום נראה לו השי"ת? אך לפי הנ"ל אתי שפיר, דכיון ששרתה שכינה באותו מקום נשאר רשימו גם בזמן הזה, ומודיענו הכתוב שאם היו בונין שם בית כנסת היה טוב להתפלל בו. וזהו שנאמר (שם יט, כז): "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'", שנשאר שם רושם... וענין ה'רשימו', כי אותו מקום שהיה שם השראת השכינה מתאוה מאוד שנית לדבר זה, ועל ידי זה ממשיך עוד מדריגה גבוהה יותר מהראשונה;
ו'רשימו' נקרא: 'הבלא דגרמי' שהיא הרשימו של הנשמה[1], ועל ידי זה יהיה תחית המתים. וכאשר יתפלל אדם במקום אחד, כשיזדמן פעם אחר למקום הזה – יחזור להתפלל, כי ירגיש הרשימו. ואפשר שלכך אמר יעקב (ע"פ חולין צא, ב): "אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי?!", מיד יהיב דעתיה למיהדר, ולכן מבית המקדש נשאר כותל מערבי;
בחינת אליהו היא בחינה שאין בה שבירה – לכן לא מת, כי המיתה באה מהשבירה של כלים וכו'. ובחינה זו בכל דבר בעולם: "כותל המערבי", שעומד לעולם מבנין שלמה המלך ע"ה. וכן יש מקום הנקרא "לוז", דאיתא בזוהר ששם אין מיתה (זוהר שמות קנא ע"ב; ועיין בראשית רבה סט, ח). ובאדם יש עצם "נסכוי" הנקרא "לוז"[2], שאין שולט בה הפסד וממנה תהיה תחיית המתים במהרה בימינו (בראשית רבה כח, ג);
אילו הייתי בארץ ישראל, הייתי מבלה את היום בכותל המערבי ובלילה אצל קבר רחל, כי טוב להמצא תחת סינורה של אמא.
[1] יעויין בדברי האריז"ל ובהערה שם.
[2] יעויין בדברי הרמח"ל ובהערה שם.