תקכ"ט (1769) - רבי משה ירושלמי ...רבי משה ירושלמי תקכ"ט (1769) - רבי משה ירושלמי
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי משה ירושלמי האשכנזי
ביקר בירושלים בשנת תקכ"ט
'ספר ידי משה', בתוך מסעות ארץ ישראל [א. יערי], מסע כ, עמ' 427; 448-456 (ע"פ תרגום מיידיש ע"י רי"ד ד"ר וילהלם)
ה'כותל המערבי' שנשאר יחיד מבית המקדש מרמז על שם ה' והוא תל שהכל פונים ומכוונים אליו את התפילות, ושם אנו משתחווים
מצוה עלינו לזכור חורבן בית המקדש וירושלים, וכן כתוב בתהלים (קלז, ז): "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם", וכבר היא חריבה זה אלף ושבע מאות ואחת שנה (בשנת תקכ"ט), הכל אבדנו! מזבח אַיִן, ואין כהן וקרבן, ועל אלה יום יום נבכה ונקונן...;
ירושלים עיר הקודש נקראת בלשון ישמעאלים ובלשון ערביים: קוּדְשׂ... ואסור לו ליהודי אשכנזי ממדינותינו - מפולין או מאשכנז או מארצות אשכנזיות אחרות - להכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה (=טורקיה) ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא...
ועתה גלוי וידוע לכל, שעומד עוד כותל אחד ויחיד של בית המקדש, ועלינו לבכות ולקונן על חורבן הבית, והכותל הזה נקרא "כותל המערבי". שתי מילים הן: כו - תל, כ"ו כמנין שם הוי"ה ברוך הוא, ו'תל' הוא תל שהכל פונים אליו ומכוונים אליו את התפילות, ושם אנו משתחווים.
תפילותינו מבחוץ להר הבית ולא מבפנים, כי קדושה גדולה שרויה על הכותל המערבי ואנו טמאי מתים ואסור לנו ללכת למקום הפנימי
ליד הכותל המערבי הקימו הערבים בית תפילה והקיפוהו חומה, וגם ה"כותל המערבי" [מוקף] בתוך החומה, שלא ילך אדם לשם[1]. אבל, ליהודים נותנים ללכת והם משלמים מכס עשרה פארא. אנשי ירושלים משלמים מכס לכל השנה, והם יכולים ללכת לשם כל אימת שהם רוצים, אלא שיש לגשת לשם מבחוץ ולא מבפנים, כי קדושה גדולה שרויה על הכותל המערבי, קדושה ראשונה שקדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (מכות יט, א), ואנו טמאי מתים ואסור לנו ללכת למקום הפנימי (הרמב"ם הלכות בית הבחירה ו, טז; והלכות ביאת המקדש ג, ד-ה; ט-י; מגן אברהם, אורח חיים סימן תקסא ס"ק ב).
[1] בהמשך הסביר שבניית החומה שתחמה את 'רחבת הכותל' נעשתה על ידי הפחה, אחר שפינה משם ערימות אשפה שהצטברו במשך שנים, ועשאה כדי למנוע מזרים לבוא שוב ולהטיל שם אשפה.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי משה ירושלמי האשכנזי
ביקר בירושלים בשנת תקכ"ט
'ספר ידי משה', בתוך מסעות ארץ ישראל [א. יערי], מסע כ, עמ' 427; 448-456 (ע"פ תרגום מיידיש ע"י רי"ד ד"ר וילהלם)
ה'כותל המערבי' שנשאר יחיד מבית המקדש מרמז על שם ה' והוא תל שהכל פונים ומכוונים אליו את התפילות, ושם אנו משתחווים
מצוה עלינו לזכור חורבן בית המקדש וירושלים, וכן כתוב בתהלים (קלז, ז): "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם", וכבר היא חריבה זה אלף ושבע מאות ואחת שנה (בשנת תקכ"ט), הכל אבדנו! מזבח אַיִן, ואין כהן וקרבן, ועל אלה יום יום נבכה ונקונן...;
ירושלים עיר הקודש נקראת בלשון ישמעאלים ובלשון ערביים: קוּדְשׂ... ואסור לו ליהודי אשכנזי ממדינותינו - מפולין או מאשכנז או מארצות אשכנזיות אחרות - להכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה (=טורקיה) ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא...
ועתה גלוי וידוע לכל, שעומד עוד כותל אחד ויחיד של בית המקדש, ועלינו לבכות ולקונן על חורבן הבית, והכותל הזה נקרא "כותל המערבי". שתי מילים הן: כו - תל, כ"ו כמנין שם הוי"ה ברוך הוא, ו'תל' הוא תל שהכל פונים אליו ומכוונים אליו את התפילות, ושם אנו משתחווים.
תפילותינו מבחוץ להר הבית ולא מבפנים, כי קדושה גדולה שרויה על הכותל המערבי ואנו טמאי מתים ואסור לנו ללכת למקום הפנימי
ליד הכותל המערבי הקימו הערבים בית תפילה והקיפוהו חומה, וגם ה"כותל המערבי" [מוקף] בתוך החומה, שלא ילך אדם לשם[1]. אבל, ליהודים נותנים ללכת והם משלמים מכס עשרה פארא. אנשי ירושלים משלמים מכס לכל השנה, והם יכולים ללכת לשם כל אימת שהם רוצים, אלא שיש לגשת לשם מבחוץ ולא מבפנים, כי קדושה גדולה שרויה על הכותל המערבי, קדושה ראשונה שקדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (מכות יט, א), ואנו טמאי מתים ואסור לנו ללכת למקום הפנימי (הרמב"ם הלכות בית הבחירה ו, טז; והלכות ביאת המקדש ג, ד-ה; ט-י; מגן אברהם, אורח חיים סימן תקסא ס"ק ב).
[1] בהמשך הסביר שבניית החומה שתחמה את 'רחבת הכותל' נעשתה על ידי הפחה, אחר שפינה משם ערימות אשפה שהצטברו במשך שנים, ועשאה כדי למנוע מזרים לבוא שוב ולהטיל שם אשפה.